להמחיש את הרגולציה
מאת: הארי בינסוונגר | פורסם במקור ברשימת הדיוור HBL ב-2 בנובמבר 2008
זה הוא הכישלון של מדינת הרגולציה. אולם הגישה השלטת באופן מוחץ היא כי הכשלון הוא של מתנגדי הרגולציה. אפילו כלכלת "לסה-פייר" הואשמה. אפילו איין ראנד – – כמקור האידיאולוגי של טעויותיו של גרינשפאן, האמיתיות והדמיוניות.
כאן על פני האדמה, איש אינו מבחין כי התעשיות שנמצאות במצב המסוכן ביותר הינן התעשיות בהם שוררת הרגולאציה הגדולה ביותר: בנקאות, דיור, ביטוח. אלו הם התחומים בהם רגולציות ממשלתיות אמורות "לייצב" ושמפני "תאוות הבצע" שלהם הציבור אמור להיות "מוגן". ובכן, זה לא עבד.
אולם מה שעניין אותי הינה הנקודה האפיסטמולוגית: כיצד להעביר לציבור כי תעשיות אלו נקשרו כבר מזמן בידיהם וברגליהם על ידי רגולציות? התשובה הפשוטה היא כזאת שאינה זמינה לנו: לתת לממסד האינטלקטואלי להסביר זאת לציבור. אם היה ולו רק מיעוט נראה לעין של אינטלקטואלים המסוגלים להבין את הנושא ולשאת את קולם, לעולם לא היינו נופלים לתוך הכאוס הזה.
ללא תמיכתם של מנהיגיו האינטלקטואלים, כיצד יוכל הציבור להבין כי כבר מזמן יש לנו מדינת רגולציה? התשובה היא קונקרטיזציה. כל נושא שמטופל מפורק עבור הציבור לקונקרטים אותם ניתן לתפוס. השמאל הפך את מלאכת הקונקרטיזציה לאמנות. כאשר הם מתנגדים למלחמה, הם צועדים עם ארונות מתים ברחובות, הם מציגים תמונות מגואלות בדם על השערים של דמויי הניוזוויק. חדשות הלילה מתעכבות על צילומי כשלונות אמריקאיים והאשמות על מעשי "זוועה" אמריקאים.
יהיה זה קל להמחיש את ההיקף של מדינת הרגולציה: לכל תעשייה – בנקאות, דיור, ביטוח, הכינו מוט עם סרטים עליו, כשכל סרט מייצג רגולציה אחרת – וראו עד לאיזה גובה הם מגיעים. אולי עד לסטראטוספרה – – מה שידרוש במקום זאת שרשרת באורך של מייל או חבל המונח על מנת לייצג את היקפם המאסיבי.
ניתן להקריא את שמות הרגולאציות בתחנות רדיו ימניות – משהו שיארך אף יותר מהקראת שמות הנופלים בויאטנם. זאת יכולה להיות מודעת עמוד בעיתון שתתאר את את מאה התקנות המסרסות ביותר, עם אלפי תקנות אחרות מודפסות בדפוס ממוזער. ניתן להציג אנשים המזיעים מכף רגל ועד ראש בתוך כדורים ענקיים המורכבים מרצועות נייר עליהם מודפסות תקנות. אפילו רק רשימה של "סוכנויות" רגולאטוריות תמלא ללא ספק דף שלם בעיתון.
ואז עולה הצורך להמחיש את הרס הכסף על ידי הבנק המרכזי. ערוצים רבים אפשריים כאן: הפצת תפריטים ממסעדות מתקופת טרם היות הבנק המרכזי (כאשר ארוחת סטייק עלתה פחות מדולר). תצוגות שונות יכולות להציג את התכווצות הערך של הדולר – – אשר הבנק המרכזי היה אמור לייצב – מאז נוסד בשנת 1913. בשנת 1913, סטייק מותן עלה 24.3 סנט לפאונד. במרכול השכונתי עולה סטייק כזה היום 6.99 דולר לפאונד עלייה של פי שלושים. חליפת גברים עלתה בממוצע 15 דולר בשנת 1914, על פי דו"ח כנס איגוד התעשיינים הלאומי. כיום, מקוטלגות חליפות גברים בטווח שבין 150 דולר ל6000 דולר, כך שיש לנו טווח עליה שבין פי-10 לפי 40 במוצר זה.
מה שעולה מכך הוא פיחות ערך של הדולר למשהו שבין 3 ל-5 סנט – – פיחות שתוכנן על ידי הסוכנות הממונה על "וויסות" הכסף שלנו.
מחיר הזהב של רוב המוצרים או שצנח או נשמר יציב. מחיר הזהב היה 20$ לאונקייה בשנת 1913 וכיום הוא בסביבות 800 דולר. וכך המחשה של האופן בו הממשלה כשלה בפיקוח על כספנו יכולה להיות מוצגת בוידאו המדגים כיצד באותו מטבע זהב העובר מיד ליד ניתן לרכוש חליפה של שנת 1913 וחליפה של שנת 2008, ואז כיצד נדרשו 20 דולרים של נייר וכעת כ-800 דולרים של נייר. אני מניח שלא יהיה זה הוגן להראות כיצד נמכרה מכונית שברולט משנת 1913 עבור 125 אונקיות זהב כאשר כיום היא תעלה 100,000 דולר (עליכם יהיה להדגים כיצד אותה כמות זהב מאפשרת כיום לרכוש ארבע רכבי שברולט אימפלה).
אולם הדבר העיקרי אותו יש להמחיש הוא כי אנו חיים בכלכלה "מאוד" מעורבת. להראות "ויזואלית" כי רגולציות – טונות על גבי טונות שלהן – נמצאות במקומם כבר זמן רב ועדיין אנו ניצבים מול המשבר הזה.
ג'ון שטוסל [פרשן חדשות] – האם אתה מקשיב?
***
מאמרו של הארי בינסוונגר "אלן גרינשפאן והכפשתה של איין ראנד" זמין למנויי אנכי – כאן – לביצוע מנוי ראו כאן.
הארי בינסוונגר הינו פילוסוף וכותב אמריקאי, ידיד אישי ומכר של איין ראנד וחבר בהנהלת מכון איין ראנד. הקטע מתורגם באישור מתוך רשימת הארי בינסוונגר (HBL ), ניתן להירשם לחודש דיוור חינם לניסיון באתר www.hblist.com.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.