כמוצאי שלל רב אורי הייטנר

ואיך יגיבו על הצעה דומה תושבי אום אל פאחם? דני איילון הציע להם, בדבריו בסוף השבוע, את הצעה ג'. להישאר במקומם, ולהסתפח למדינת הלאום של עמם, למדינה הפלשתינאית. ניתן היה לצפות שיקפצו עליה כמוצאי שלל רב. והנה, הם דחו אותה על הסף. נעזוב את כל כינויי הגנאי כלפי איילון והצעתו ("גזענות", "טרנספר" וכו'). השאלה המעניינת היא מדוע ערביי ישראל דוחים על הסף, בשאט נפש, הצעה שאין הגונה ונדיבה ממנה?

ניתן לספק לשאלה זו שתי תשובות אפשריות – קונספירטיבית ואופטימיסטית.

התשובה האופטימיסטית – פשוט טוב להם במדינת ישראל. כל כך טוב להם, עד כדי כך שהם מעדיפים להיות מיעוט במדינה היהודית, מאשר חלק מן הרוב במדינתם הלאומית. הם יודעים שהנם הערבים היחידים במזה"ת הנהנים מדמוקרטיה, מחופש הביטוי, מחופש ההתארגנות, מעיתונות חופשית, מזכויות אדם, מזכויות אזרח, מזכויות האישה. הם יודעים שהם הערבים היחידים במזה"ת שיש להם יכולת אמיתית לבחור נציגות שתבטא ותייצג אותם בפרלמנט. הם אמנם מיעוט במדינת לאום של עם אחר, אולם יכולתם לממש את אזרחותם משמעותית הרבה יותר משל אזרח בכל מדינה ערבית שהיא, ומכפי שתהיה אם יהיו אזרחים במדינה הפלשתינאית.

איזו תשובה נכונה? האמת נמצאת בשתי האפשרויות. כאופטימיסט, אני רוצה להאמין שרוב ערביי ישראל פשוט מעדיפים לחיות במדינה שטוב להם בה.

השר לענייני מיעוטים אבישי ברוורמן, שיצא חוצץ נגד הצעתו של איילון, שלל אותה מסיבות שונות, ובין השאר הציג אותה כפגיעה במעמדנו הבינלאומי. מן הראוי, שננהג בתבונה, ובמקום לגמגם ולהתנצל על כך שסגן השר העלה הצעה כזו, נמנף את התנגדותם של ערביי ישראל להצעה, בניגוד לכל היגיון אובייקטיבי, להסברה ישראלית בחו"ל – הנה, אתם טוענים שישראל היא מדינת אפרטהייד המדכאת את המיעוט הערבי. אדרבא, כאשר מציעים להם להיות אזרחי מדינת הלאום שלהם, תוך שהם ממשיכים לשבת במקומם, ערביי ישראל מבכרים אלף מונים להיות מיעוט ב"מדינת האפרטהייד המדכאת".

אני שולל את הצעתו של איילון, מתוך שלילתי העקרונית את רעיון "חילופי שטחים", המבוסס על קבלת העיקרון לפיו על ישראל לסגת לקווי 4.6.67. על פי ההיגיון הזה, יש לפצות את הפלשתינאים על כל שטח ביש"ע שישאר בידינו, בשטח חלופי בתוך מדינת ישראל הריבונית. מאחר ויהודה ושומרון הנם חבלי ארץ ישראל שנכבשו במלחמת מגן צודקת, זכותה של ישראל לספחם וליישבם, ובעת הסדר הקבע אין כל סיבה שתפצה את הפלשתינאים על שטחים שישארו בידיה.

אך המעניין בסוגיה, אינו הצעתו של איילון, כי אם תגובתם של הערבים. את התגובה הזאת, עלינו להעלות על ראש שמחתנו ולהתפאר בה.