לארצות הברית של אמריקה ולאיסלם אין שום יסוד משותף

הצהרה זאת הינה שקרית לחלוטין. הטעות של הנשיא היא בייחוס ההשגים של העולם הערבי לפני מאות שנים ל"איסלם". הוא לא יכול היה לטעות טעות חמורה יותר.

אלו היו ערבים במובן של אריסטוטלים ולא ערבים במובן האיסלמיסטי האחראיים להישגים אותם תיאר הנשיא.

בספר "ההיסטוריה של הידע" (ע. 103), כותב צ'ארלס ואן דורן:

"היה זה באלכסנדריה, בה הערבים המוסלמים הגיעו לראשונה לקשר קרוב עם התרבות היוונית. הם נשבו בקסמה מייד. הם הפכו במהרה למתמטיקאים, אסטרונומים, ופיסיקאים, והמשיכו את העבודה שהחלה עוד בטרם נפילת רומא של פיענוח ופירוש המחשבה המדעית היוונית".

שימו לב להקשר של שימושו של ואן דורן במונח "ערבים מוסלמים". בעוד ערבים אלו נקראו מוסלמים בשמם, הם היו יוונים במחשבתם – – לפחות במידה שבה הם השתמשו בהגיון אריסטוטלי. אין ספק שהיו אלו אנשים עם הנחות יסוד מעורבות.

בספר "היסטוריה של הפילוסופיה" (עמ. 316), אומר ויליאם וינדלבנד:

"אנו חייבים שלא להפריז בהערכה של ההישגים של האינדיבידואליים של הערבים ברפואה ובמדעי החיים. גם כאן, המדע של ימי הביניים הינו ביסודו מסורת נלמדת. הידע אותו הערבים היו מסוגלים להעביר לאחר מכן למערב היה במקורו, בעיקר, בספרים היווניים. גם הידע הנסיוני לא עבר פיתוח יסודי באמצעות העבודה של הערבים עצמם; רק בתחומים מסויימים, כמו למשל, הכימיה והמינרולוגיה ובחלקים מסויימים של הרפואה, כפזיולוגיה, הם התגלו כיותר עצמאיים. בשיטותיהם, בכל אופן, בעקרונות עימם הם תפסו את היקום, ובמערכת המלאה של התפיסה הפילוסופית שלהם, הם עומדים, עד כמה שהידע שלנו מגיע, במסגרת ההשפעה המשולבת של האריסטטליות והנאו-אפלטוניות…"

הערבים של אותה תקופה ראויים לשבחים עבור תרגומם לעבודות אריסטו במהלך אותה תקופה. כתוצאה מתמיכתם ברעיונות אריסטו, העולם הערבי שיגשג.

התוצאה שנבעה מכך היתה הפצת כתבי אריסטו ומחשבתו באירופה. התפשטות ההגיון באירופה הובילה לדעיכת תקופת החושך של ימי הביניים, ולצמיחת הרינסנס והנאורות.

הדבר הוביל למדע של גלילאו וניוטון ולאומנות הרנסנס. הנאורות סיפקה גם את האווירה הפילוסופית והתרבותית הראוייה לעיצוב הפוליטי של ארצות הברית של אמריקה. כותב ד"ר ליאונרד פייקוף:

"ארצות הברית ושיטת הממשל היחודית שלה לא היתה יכולה להיווסד בשום תקופה פילוסופית אחרת. את האומה החדשה לא ניתן היה להעלות על הדעת במאה ה-17, תחת הפוריטנים, שלא לומר דבר אודות המאה ה-12 – ממש כפי שאם נניח בצד את כוחה של המסורת, האנוכיות שלה, האינדיבידואליזם האבסולוטי לא היו צולחים הצבעה כיום (וזאת הסיבה בשלה ועידת חוקה שנייה תהיה אסון). אמריקה דורשת את מה שרק עידן האורות יכול להציע: נאורות.

[הדו-קרב שבין אפלטון לאריסטו, אובייקטיביזם: הפילוסופיה של איין ראנד, עמ. 453]

זה הוא המכנה המשותף בין העולם הערבי של לפני כאלף שנה וארצות הברית של אמריקה. זה הוא היסוד המשותף של העברת המחשבה היוונית (הגיון) המועברת מרעיון לפעולה. ובעבור זה, עלינו להודות לערבים מסויימים בתקופה זאת בהיסטוריה. עלינו להודות לפילוסופים ערבים פרו-אריסטוטלים רבים ובינהם גם אברוס (אבן רושד). מתוך וינדלבנד (עמ.317): אך החשוב ביותר והעצמאי שבין ההוגים הערבים היה אברוס… הוא טיפל וניסח פרשנויות ארוכות וקצרות, שהודפסו במהדורות הקדומות של אריסטו, ופרסם כמעט את כל הכתבים הדידקטיים של אריסטו, שהוערך על ידו כמורה האמת הגדול ביותר".

כך שבעוד המחשבה היוונית היתה בעלת השפעה רבה בערב של ימי הביניים, היא לא היתה לגמרי אריסטוטלית. כפי שכתב Burgess Laughlin ב"ההרפתקאה האריסטוטלית" (עמ. 112):

"הלוגיקה האריסטוטלית נכנסה לזרם התרבות בעולם הערבי-איסלמי בתחילת שנת 850. התנגשויות החלו להופיע במהירות בין התיאולוגים שדחו כל פילוסופיה, והתיאולוגים שרצו גם התגלות וגם הגיון. המאבק בינהם המשיך במשך מאות שנים."

היתה זאת תרבות ברורה של הנחות יסוד מעורבות. וכיום אנו מסוגלים לראות את ההשפעה האמיתית של האיסלם על העולם הערבי. ממשיך Laughlin (עמ. 117-119):

"במשך 200 שנה לאחר ההופעה של הפילוסופיה של יוון העתיקה בתרבות הערבית… תיאולוגים איסלמיים הגיבו נגדה. כוחם גדל באיטיות ובעקביות כמו מפולת בוץ. בשיא התגובה הזאת, אלר'זאלי ( Al-Ghazali) מקורסאן החל את הקריירה האקדמית שלו בלימוד פילוסופיה ולוגיקה… על מנת לתקוף את הפילוסופיה, אל-גאזלי בחר שלוש מטרות. מטרתו הראשונה היתה אריסטו (האדון של הפילוסופיה)… אלר'זאלי ומלומדים אחרים החלישו בהתמדה את התמיכה לפילוסופיה (ולכלי הפילוסופיה, הלוגיקה) וערערו את התמיכה שלה בתרבות הערבית במזרח במהלך 200 השנים הבאות. [הייתה תחייה מצומצמת בסביבות 1200]…עבור התרבות הערבית במזרח, איסלם, (כלומר התמסרות לאל), ולא פילוסופיה (וללוגיקה ככלי המרכזי שלה), הפך למדריך לעולם".

וינדלבנד מספק עדויות נוספות למאבק בין ההוגים האריסטוטלים והאיסלמיים. (עמ. 317):

"…אויקנה אבן סינה (Ibn Sina ) שספרו ה"קאנוני" הפך ליסוד הלימוד אודות הרפואה בימי הביניים במערב, כמו גם במזרח, ושגם השפיע רבות בכתביו הפילוסופיים, במיוחד בספרו מטפיסיקה ולוגיקה. התקרב שוב עם הדוקטורינה שלו לאריסטוטליות טהורה, ואולי לקרובה ביותר מבין כל הערבים.

אולם על ההתפתחות הזאת מתוך ראייה פילוסופית הביטה האורתודוכסיה המוסלמית בקנאה, והקהילה המדעית סבלה רדיפות במהלך המאה העשירית עד שנאלצה לבקש מקלט בליגה הסודית של "האחים הטהורים". גם אויקנה עצמו נרדף."

האם קלטת זאת? "התנועה המדעית חוות רדיפה אלימה" על ידי האורתודוכסיה המוסלמית עד כי נאלצה לרדת למסתור, זאת אינה "התבוננות רגועה" אדוני הנשיא.

Burgess Laughlin מסכם את הקטע על אריסטו בארצות הערבים (עמ. 124):

"לאחר איבן רושד ואבן מימון (הרמב"ם) בזמנם, שום פילוסוף ערבי משמעותי (אריסטוטלים או אחרים) לא הופיע בתרבות האיסלמית – מעולם. בספרד המוסלמית, הלימוד של לוגיקה ופילוסופיה (כחלק מן "הלימודים הזרים") נכחד, חוסל על ידי עוינות פופוליסטית ותיאולוגית לתרבות הלא-איסלמית".

לעולם.

התוצאה של כל זאת היתה העדרה המוחלט של הקידמה בעולם הערבי במשך שמונה מאות השנים הבאות. עם ההכחדה של הלוגיקה האריסטוטלית ועליית האידיאולוגיה האיסלמית והתיאוקרטיה, רוב הערבים בעולם עמדו במצב פרימיטיבי. ההתקדמות היחידה בעולם הערבי התרחשה ב50 עד 100 השנים האחרונות – – דרך ההצגה המחודשת של הלוקיגה האריסטוטלית  באמצעות הנדסה מערבית בשדות הנפט שהפכו לפרודוקטיביים באמצעות תאגידים אמריקאיים ואירופאים. ההשגים הנוכחיים בארצות ערב, ממש כמו ההשגים לפני כאלף שנה, הינם תוצאה של המחשבה היוונית. הם אפשריים, לא בגלל, אלא למרות המחשבה האיסלמית.

העובדה שברק אובמה לא רק מתכחש למציאות הערבית בימי הביניים, בהללו את האיסלם כמכשיר לקידמה מודרנית, בעוד שהעובדות מצביעות כי האיסלם הינו הרוצח העיקבי של המחשבה והפעולה האנושית, הינה חרפה. זאת חרפה משום שהוא תוקף לא רק את הכלי האמיתי של הקדמה האנושית (השכל), אלא גם תוקף את השרשים הפילוסופים וההיסטוריים של המדינה שבה הוא מכהן כנשיא.

אין הרבה הונאות או פשעים גדולים יותר שאי פעם בוצעו על ידי נשיא אמריקאי מאשר זה שבוצע על ידי הנשיא ברק אובמה היום. ארצות הברית של אמריקה נמצאת במלחמה, לא רק בשדה הקרב, אלא גם בממלכת הרעיונות. אנו במלחמה המתמשכת בין השכל לאמונה. נשיא אמריקאי נכנע ברגע זה לאוייב.