לבנות ולהיבנות לשלום אמיתי
מאת בועז ארד | 8 בספטמבר 2010, פורסם במקור ראשון בטור "על הכוונת"
בניגוד להגיון הישר מובילות שיחות והסכמי "שלום" לשפיכות דמים עלינו לשנות את הקיבעון המחשבתי ולבקש שלום אמת בכיוון ההפוך.
השנה החדשה נפתחת בסבב נוסף של "שיחות שלום" המלווה במחיר של שפיכות דמים. החיבור הבלתי נמנע בין הטקסים הבינלאומיים לבין שפיכות הדמים מציב מול פנינו מראה המדגימה את עקרונות המזרח התיכון. לצערנו, נוהגים מנהיגינו תוך התעלמות מן התמונת הנחשפת, המרחיקה עם כל הסכם שנחתם או מהלך שבוצע, את השלום המיוחל עם הפלשתינאים. אם נרצה לקדם את החופש והשלום באיזורינו עלינו לשנות את הנחות היסוד ואת הכיוון אליו אנו מנווטים.
במקום לכנס את המדינות המאויימות על ידי מוקדי הטרור והפאשיזם העולמי ולארגן הגנה יעילה נגד התעצמות האיומים, מכנסת וושינגטון את חלק מן המדינות המאויימות ומעסיקה אותן בתאטרון אבסורד. נדמה כי המטרה העיקרית של ההצגה היא לספק את צרכי הבחירות של ממשל אובמה העומד לאבד את בסיס הכוח שלו בבחירות לסנאט בנובמבר הקרוב ולעורר את תקוות השוא של התמימים בישראל ובעולם. מהלך זה המבוסס על ויתורים ישראליים על חשבון הזכויות והבטחון של אזרחי ישראל הנענים באלימות פוליטית ושפיכות דמים. מעגל זה של ביזבוז זמן וחיים יקרים, מחליש את חוסן עמידתה של ישראל מפנים, ומעודד את אוייבנו המגלים כי איש אינו רודף אחריהם. ביסוד מהלכים אלו נמצאת התבנית המחשבתית המקריבה את זכויות האדם לחיים ורכוש לטובת רדיפת מקסמי שווא פוליטיים.
הגיע הזמן להפוך את הכיוון של המהלך המבקש להחניק את הניצוץ היצירתי והכלכלי ששילב את האוכלוסיה היהודית והערבית בשיתוף פעולה של שלום אמיתי. המהלך זה, המבוסס על תפיסת העולם של "משחק סכום אפס", תפיסה הרואה ברווח של צד אחד הפסד של השני ומבטלת כל ערך של זכויות אדם לחיו ולרכושו, פגע לאחרונה ביסודות שהיו אמורים להוות התשתית לכל שלום אמיתי.
מצד אחד פתחו קלגסי הרשות הפלשתינאית, הפועלים בחסות אמריקאית וישראלית, במצוד אחרי עובדים שהתפרנסו בשיתוף פעולה עם עסקים ישראליים, אם על ידי רכישת סחורות ומכירתם ואם על ידי עבודה במפעלים. במקום לעבור מדלת לדלת ולהחרים חומרי הסתה אידיאולוגים הקוראים לג'יהאד עברו משמרות המלחמה הפלשתינאיים מדלת לדלת וסימנו בתים כ"נקיים" מתוצרת ישראלית. גם ברשות הפלשתינאית וגם בירדן התומכת לכאורה בתהליך השלום נערכו טכסים של שריפת סחורות ישראליות. במקביל לווה המסע בהפעלת קבוצות אלימות שקראו להחרמת תוצרת ישראלית ואירגנו הפגנות בנקודות מכירה של מוצרים ישראלים בחו"ל תוך שהם חוסמים מסופי פריקה, משחיתים סחורות מגרשים את הקונים ומטילים טרור על השותפים העיסקיים. חלקים בשמאל הישראלי, שאינם מבינים את משמעות המהלך הגנו עליו, כהרגלם, בציינם בשפה האורוולינית השגורה בפיהם כי מדובר ב"התנגדות בלתי אלימה". אולם המשמעות של המהלך הפאשיסטי הזה הרבה יותר עמוקה ממה שנדמה והיא מחסלת את האופציה הבלתי אלימה היחידה לצאת ממעגל האלימות – המסחר החופשי.
מן הצד הישראלי של תנועת המלקחים פועלת ממשלת ישראל כמי שכפאה שד ומאמצת את הנחת היסוד של חוגי השמאל ואוייבי ישראל ומאשרת בכך כי ההתנחלויות הן "מכשול לשלום".
במקום לעודד הקמת עסקים ופיתוח באיזור היחידי בו עדיין יש ממשק בין האוכלוסיה הפלשתינאית והישראלית פועלים השלטונות על מנת לחסל מגע זה. על ידי הקפאת בנייה ופיתוח מונעת ממשלת ישראל את הצמיחה האורגנית של שיתוף פעולה בין יהודים לערבים בבנייה, בעבודה ובשותפות עיסקית.
עד לחתימת חוזה אוסלו היו תושבי יהודה שומרון ועזה הערבים מסוגלים לבקר בישראל ולהתפרנס בה תוך עלייה מתמדת באיכות חייהם ושיפור קשריהם עם מעסיקים וידידים יהודים. תוצאות המהלכים שהתרחשו מאז חתימת ההסכמים מדגימות כיצד נבנה המהלך שבעזרתו נותקו מאות אלפי עובדים ממקומות עבודתם (והוחלפו על ידי עובדים זרים). במו ידיה בישלה ממשלת ישראל את המתכון שהוביל להפסקת שיתוף הפעולה המסחרי ומילוי הואקום בתערובת של טרור והתנתקות. מהלך זה, כאשר יושם באופן קיצוני הרצועת עזה, הוביל ליצירת המדינה היחידה בעולם הנשלטת על ידי אירגון טרור מוכר והפקרת מאות אלפי תושבים פלשתינאים ויהודים לחסדי המדיניות של המושכים בחוטי הטרור והאלימות היושבים בריאד ובטהראן.
אם נשכיל להבין את הדינמיקה המסוכנת החונקת ניצני שיתוף פעולה ומסחר ומכניסה במקומם את הפוליטרוקים ואנשי המנגנון של הג'יהאד העולמי אולי נוכל לשנות את הכיוון אליו אנו מתדרדרים. המפתח להשגת יעד זה הינו ניתוק הזרמת הכספים הבלתי מרוסנת של המדינות והאירגונים הבינלאומיים לשטחי הרשות ועזה – כספים התומכים בגידולי פרא של מנגנוני שיעבוד.
יהיה אשר יהיה הפתרון המוצע להסדר ישראלי-ערבי, על מנת שיוביל לעתיד טוב יותר עליו להיבנות על בסיס ההגנה על זכות החיים והקניין אשר תאפשר לממש את הזכות להשקיע, לייצר ולסחור באופן חופשי ומשוחרר ממגבלות. אם תשכיל ישראל להקים איזור סחר חופשי, כזה היכול להיות מוקם באזור התעשייה של ברקן או כל איזור אחר ביהודה ושומרון ולהפוך את הקערה על פיה – במקום איזור מסחר ותעשייה הנמצא תחת מתקפת חרמות כיום יהפוך האיזור לאבן שואבת למשקיעים ויזמים. כך יזכו גם אזרחי ישראל וגם התושבים הערביים החיים ביהודה ושומרון להנות מן החירות לייצר ולסחור. כאשר נרחיב מודל זה לכלל מדינת ישראל נזכה לשגשוג וצמיחה אשר יהפכו את רצועת הקרקע הקטנה אותה אנו חולקים ל"ארץ הזהב" של המזרח התיכון.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.