פרסי נובל של שני היקומים – המציאות וההזיה
מאת: בועז ארד | 16 באוקטובר 2009 מבוסס על הטור "על הכוונת" שנכתב למקור ראשון.
שני פרסי הנובל, לשלום ולכימיה, שהוענקו לאחרונה מייצגים עולמות מנוגדים שראוי לעמוד על טיבם. הישגה פורץ הדרך של פרופ' עדה יונת, זוכת הפרס בכימיה, הינו גילוי המבנה והתפקוד של הריבוזום, הגופיף התוך-תאי האחראי על יצור החלבונים. הישג המאפשר, בין השאר,לפתח אנטיביוטיקה יעילה יותר ולהציל חיי אדם. הדיווח הטוב ביותר על אופי התגלית לא יימצא בתקשורת הישראלית ולכן מומלץ לגלוש לאתר פרס נובל ולהאזין לראיון עם יו"ר ועדת הפרס, אשר פירט את מורכבות ההחלטה, סיפר כיצד עקבה הועדה במשך שנים אחר ההתפתחויות בתחום המחקרי וכיצד בוצע מיפוי ודירוג התרומה של כל אחד מן החוקרים המובילים בו על מנת לבחור את הראויים לפרס.
במקביל לפרסים בתחום המדעים, פרסים המתגמלים השגת מטרות ארוכות טווח והישגים של ממש, מתקיים יקום אחר, יקום אידיאולוגי, שבו התודעה והתדמית הפוליטית גוברות על עובדות המציאות. יקום בו הצלת חיי אדם או השגת הישגים של ממש אינם נחשבים. זהו היקום שבו מוענק פרס הנובל לשלום למצהלות אנשי תקשורת הכושלים מבירור השאלות החשובות ואנשי רוח הבורחים מקריטריונים מציאותיים.
התקשורת הישראלית כנציגה מובהקת של יקום התדמיות סיקרה את האירוע באופן אופייני; כמנותק מן המציאות, בחוסר הערכה להישגים, תוך רוממות הנצרכות והנזקקות, כשהיא מעדיפה לעסוק בג'נדר על פני תוכן ובמיסטיקה על פני מדע; זאת תרבות הדיווח שהחליפה את 5 ה"מ"ים של העיתונאות – "מי, מה, מתי, מדוע ומקום" – כלומר, בירור אמיתי של מהות ההישג ומשמעותו – והתבטאה בשאלות רגשניות מסוג: "כיצד השפיעה עליך ילדותך הקשה?", או בשאלות חסרות כבוד להישג המדעי מסוג: "האם נבחרת משום היותך אישה?".
נציג מדעי הרוח שזומן לאולפנם של לונדון וקירשנבאום הלין כי בתחומי המדע "הוועדה שמרנית" – רוצה לומר, משתמשת בקריטריונים ברורים. בתגובה לתהייתו של קירשנבאום ביחס למהות הקריטריונים, השיב הפרופסור כי "אחד זוכה ואחד בוכה" – כלומר, אין קריטריונים.
ביקום התדמיות האפלטוני של ועדת הפרס אין חשיבות לעובדות המציאות. זה יקום בו הצלת חיי אדם או השגת הישגים של ממש אינם נחשבים. זהו היקום שבו מוענק הפרס לשלום למצהלות אנשי התקשורת הכושלים מבירור השאלות החשובות ואנשי הרוח הבורחים מקריטריונים מציאותיים.
על פי העיתונות הוגשה מועמדותו של הזוכה האחרון, ברק אובמה, לפרס נובל לשלום בראשון בפברואר 2009. היה זה היום האחרון להגשת המועמדות. היה זה יומו ה-12 בתפקידו כנשיא ארה"ב. 12 יום החושפים מגלומניה המנותקת מן המציאות. כיום הפך אובמה הריק מהישגים לציון האבסורד ההולם את הפרס.
נגד האבסורד הזה יצא ד"ר קריסטיאנסן ז"ל, שהתפטר מוועדת הפרס, בעקבות החלטתה להעניקו לטרוריסט יאסר ערפאת בשנת 1994.
את זאת חוותה גם חסידת אומות האולם, אירין סנדלר ז"ל, שהצילה מעל לאלף ילדים בתקופת השואה תוך סיכון נורא. מועמדותה לפרס בגיל מתקדם נדחתה על ידי הפולטיקאים מנורווגיה למען מצגת השקפים של אל-גור. מצגת הדורשת עידכון זריז בימים אלו, כשמסתבר כי אנו בעיצומו של עשור התקררות גלובלית. את הנזקים הכלכליים שגרמה מצגת זאת עוד נחוש לאורך זמן רב.
כך גם הדגים הזוכה ג'ימי קרטר, שהפך את מלאכת ההתרפסות בפני עריצים למקצוע עתיר פופולריות. קרטר יזכר בדברי ההיסטוריה כמי שהקריב את השאה הפרסי, בן הברית הנאמן של ארה"ב במפרץ ואיפשר את צמיחת האיום הגדול ביותר לשלום העולם כיום, אירן האיסלמו-פאשיסטית, מעניקת החסות לטרור המובילה בעולם.
פרס הנובל לשלום הינו פרס עבור אג'נדה שאותה רוצים לקדם הפוליטיקאים הנורווגים היושבים בוועדה. ההיסטוריה של הפרס מגלה כי, יותר מכל, היא מייצגת את עולם ההזייה לפיה ההתרפסות הבלתי אחראית כלפי עריצים תביא את השלום, בעוד מה שהיא באמת מובילה אליו הוא לעוד מלחמה, לעוד חורבן ונזקים כלכליים עצומים.
אצלנו, בטקס תקשורתי קבוע עם כל זכייה של מדען ישראלי בפרס, אנו שומעים את התלונות על חוסר תקצוב לחינוך ולהשכלה. כך אנו מחמיצים את האיום הקיומי העיקרי הנחשף בפנינו. האיום אותו מסמל עולם התדמיות של הפרס הפוליטי, הפרס המגובה בתמיכה ומשאבים עצומים מצד רוב האינטלקטואלים ממדעי הרוח והתקשורת. האיום של עודף תקצוב עבור טישטוש המציאות המשתלט על תרבותנו ומאיים על חיינו.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.