דניאל גולדהגן -הסכנה האיסטרטגית של ישראל

הסכנה האיסטרטגית של ישראל
מאת: דניאל יונה גולדהגן  פורסם: 14 באוגוסט 2006

כעת כאשר רוב התותחים השתתקו, לפחות באופן זמני, מבט לאחור יכול לסייע לנו להביט קדימה. העובדה המכריעה להבנת המלחמה בלבנון וכיצד החיזבאללה משנה באופן מתמשך את הגיאופוליטיקה של העימות המזרח תיכוני נמצאת בקרבת תחילתו. אין זה בכך שהחיזבאללה לכד שני חיילים ישראליים ב12 ביולי, אלא מה הוא עשה מייד לאחר מכן. כאשר ישראל החלה להגיב לחטיפה, שלוותה בהתקפת קטיושות על צפון ישראל, במעשה המלחמה שהתבצע, החיזבאללה, בבחירתו לא להחזיר שני חיילים, הראה כי הוא מעדיף שלבנון תסבול הרס רב-ממדים שהולך ומתקדם.

בפעם השניה בהיסטוריה הארוכה של העימות במזרח-התיכון אוייב של ישראל אמר באופן אפקטיבי: לא אכפת לנו מה תעשו. לא אכפת לנו אם המלחמה שיצרנו תוביל אותכם לתקוף את ערינו, להרוס את כלכלתנו, ולהרוג את אנשינו. מה שחשוב מכל הוא שנגרום לכם נזק, נחליש את רוחכם, ונדרבן אותכם להרוס יותר מארצנו ולהרוג את ילדינו, על מנת להגדיל את הגינוי הבינלאומי נגדכם. הפלשתינאים אמרו אמירה דומה באינתיפאדה השנייה ובפיגועי המתאבדים שלהם. אבל עימות זה שונה משום שגם מטר הרקטות היומי של החיזבאללה על ישראל מבשר התקפה צבאית בלתי נסבלת ללא סוף.

מה ישראל – – מה כל מדינה – – יכולה לעשות עם אוייב מסוג זה? מלבד סאדאם חוסיין הנואש במהלך מלחמת המפרץ, מדינות אחרות וצבאות אחרים שהיו רוצים להרוס את ישראל לא העיזו לטווח ערים ישראליות משום שהם ידעו כי ישראל תפציץ באינטנסיביות רבה יותר את קהיר, עמאן או דמשק. לישראל יש הרתעה (הרתעתה הגרעינית גרמה למצרים לכרות שלום). גם אם אוייב העיז לתקוף כך, ישראל הייתה יכולה לכפות עליו להפסיק על זריעת הרס במידה שתספיק עד שיחדל. עם חיזבאללה – – ובמידה רבה עם החמאס גם כן – – ישראל הפסידה את שתי האפשרויות האסטרטגיות לטיפול באוייב לוחמני ומסוכן: הרתעה ויכולת כפייה (בטרם הפעלת הרס מאסיבי).

האפשרות השלישית לתגובה לאוייב, כריתת שלום אמת, מעולם לא הייתה אפשרית, משום שהחזבאללה והחמאס מתוך הכרה דתית-אידיאולוגית, כפי שהם עצמם אומרים, מחויבים להרס מוחלט של ישראל, ורואים כל הפסקה של מעשי האיבה כהפוגה בטרם ההתקפה הבאה. החיזבאללה שבנה את יכולת טרור-הטילים העצומה, וביצע את פעולתו המלחמתית, שש שנים לאחר שישראל התפנתה מלבנון, ראה בהתקפתו חניכה להגשמת משאלותיו. כפי שמנהיגם חסן נצראללה הכריז "זאת היא התחלת הסוף של ישות זאת".

כך שישראל אימצה את האפשרות האסטרטגית הרביעית: להחריב את אויבה המסוכן, דבר שהיא קיוותה כי ישיב את ההרתעה. עם זאת ישראל גילתה כי נגד אוייב טרוריסטי שלוחמיו נראים כמו אזרחים ושהרקטות שלו המגיעות לישראל ממרחק מוחבאות בכל מקום, היא חייבת ללחום למשך זמן ארוך ולכבוש ולהרוס חלק ניכר מלבנון מכפי שהיא סברה שהוא מוסרי, נבון, או אפשרי. ומכך גרירת הרגליים שלה למשך שבועות. גם לאחר הכיבוש הישראלי של דרום לבנון, החזבאללה ימשיך ללחום ללא סוף נראה לעין, ובכלל זאת על ידי שילוח רקטות לתוך ישראל.

אלו אפשרויות אסטרטגיות נותרו? החמישית היא בלתי נסבלת: לחיות עם התקפות רקטות מתמשכות ומתגברות על צפון ישראל וכנראה גם בלב המדינה – נצראללה, הבטיח "יש ערים רבות במרכז [ ישראל] שיטווחו בשלב של 'מעבר לחיפה'," דבר שיכול להגיע מוקדם יותר או לאחר הפוגה, מאוחר יותר.

האפשרות השישית הייתה לייצר הרתעה על ידי הנחתת מכה על ספקי החזבאללה ופטרוניו: סוריה ואיראן. אף אחת מהם אינה מבקשת מלחמה עם ישראל בעלת העליונות הצבאית (למרות צחצוח החרבות הסורי). אם טילי החיזבאללה הנורים לישראל ייצרו תגובה ישראלית נגד סוריה, ואולי איראן (שתכלול את אתרי הייצור הגרעיני), הסורים והאיראנים יהיו מוכרחים לכפות על חיזבאללה לעצור. כמובן שזאת אפשרות אסטרטגיית השוחה-האחרונה שאינה מושכת וסיכוניה עמה. הדבר יחריף באופן ניכר את העימות, כמו גם את הלחץ הבינלאומי על ישראל לחדול. עם זאת, אפשרות זאת מכילה את היתרון של היותה בעלת הסיכויים הטובים ביותר לבסס מחדש את ההרתעה הקריטית לשרידותה ארוכת הטווח, ואולי באופן הנוגד את התחושה המיידית, השגת יציבות באזור, על ידי הדגמת כוח הכפייה של ישראל. דבר שאולי היה, היה עשוי למנוע את ההרס הוודאי של לבנון.

כל האפשרויות האסטרטגיות של ישראל היו רעות או בלתי אפקטיביות או בלתי-רצויות. ועתה הגיעה כ"דאוס אקס מכינה" החלטת האו"ם בצורה של כוח בינלאומי מדרום לנהר הליטאני, עם מנדט לדחוק, אך לא לפרק את החיזבאללה העמוס ברקטות.

למרות שזאת הפכה לאפשרות אסטרטגית חדשה, שביעית, לערב שחקן אסטרטגי חדש שפוטנציאלית יכול לייצב את האזור וליצור תבנית ביטחונית שתאפשר להתקדם לקראת שלום אזורי, עדיין יוכיח הדבר על תבוסה מאיימת לישראל. גם אם הכוח הבינלאומי ינסה ברצינות לעשות מלאכתו ולשמור על החזבאללה מחוץ לאזור דרום לבנון, צפון ישראל תישאר בטווח הרקטות של החזבאללה (שרק יגדל במשך הזמן). חיזבאללה יכול לפתוח במלחמת גרילה נגד הכוח הרב לאומי, שאינו מצויד באמצעים ובכוח העמידה הדרושים על מנת לנצח. הכוח יאפשר לחיזבאללה חמוש עם חבל הטבור שלו המחובר לסוריה ואיראן להמשיך להתקיים, להתחמש מחדש, ולהילחם בסיבוב הבא – ולהישאר, עבור העולם הערבי, כסמל גאה של ניצחון הטרור שרוקן שליש מישראל מיהודיה.

אל לנו לשגות כאן. ישראל נלחמה על חייה. באופן בלתי צפוי. משום שהיא ניצבת מול סוג חדש של אוייב פנאטי, האיסלם הפוליטי, המשלב שלושה מאפיינים: אידיאולוגיה פוליטית-דתית הקוראת להשמיד את אויביה; חוסר עניין, אפילו חגיגת מותם של אנשיה (משום שמות-קדושים מזכה במקום בגן העדן); וטכנולוגיה שלמעשה לא ניתנת לעצירה (טילים) וטכניקות (מחבלים מתאבדים) טרור. החיזיון של טרור בלתי נפסק ומלחמה ללא קץ רודף ומאיים לפגוע בישראל.

האיסלמיסטים הפוליטיים מתעצמים על ידי הכוח החדש אותו גילוי. התפארויות נצראללה, ללא קשר לפגיעות הנוכחיות בו, מהדהדות ברחבי העולם הערבי: "מתי בעבר שני מליון ישראלים היו חייבים לשהות 18 יום במקלטים?" ברחבי העולם הערבי, במיוחד ברשות הפלשתינאית, נאצראללה מהולל כגיבור גדול שסיפק מודל חדש להריסתה של ישראל. שר התרבות הפלשתינאי אטלה אבו אל-סבא הכריז על הפגנת הזדהות עם החיזבאללה בעיר עזה. "האמירה כי ישראל כאן בכדי להישאר הוכחה כשגויה". "ניתן להביס את ישראל," הוא המשיך "וזה מה שמשטרי ערב צריכים לדעת. הגיע הזמן להסיר את האבק מכלי הנשק הערביים ולהשתמש בהם לשחרור פלשתין ומסגד אל-אקצה".

והסכנה של האיסלם הפוליטי תחריף אלפי מונים אם איראן, מוקד הרעש של האיסלם הפוליטי ואדוניו של החזבאללה, תשיג את אי-פגיעותה עם נשק גרעיני כך שגם היא תהיה מסוגלת לשלח את טיליה ושאר התקפותיה נגד מטרותיה הרבות, החל בישראל, שחייבת להיות מחוסלת כפי שנשיא איראן מחמוד אחמדי-נז'אד רק אישר מחדש ועליו גם דיבר הנשיא הקודם האשמי ראפסנג'אני דיבר בפתיחות בשנת 2001: "השימוש של פצצת אטום אחת בלבד בתוך ישראל יהרוס הכל", הוא אמר, בעת שדבר זה רק יזיק לעולם האיסלמי. "זה לא בלתי-רציונלי" הוא המשיך "לשקול אפשרות כזאת".

איראן מגורענת, השותפה לעוינות של החמאס והחיזבאללה לעצם קיומה של ישראל, הינה החיזבאללה במכפלות של מיליונים בעושר ובכוח ההרס, לייסד, לממן, ולספק הרבה יותר חיזבאללות נגד יותר אויבים, ובכללן אומות המערב שאותן שונאים אחמדי-נז'אד והמולות בלהט נמוך אך במעט מאשר הם שונאים את ישראל ושאת מותן הם מבקשים וחוזים לעיתים תכופות.

יהיו אשר יהיו תוצאות שדה הקרב, השפעתו המתמשכת של העימות הזה תהפוך לחולשתה הקיצונית של ישראל: עם רקטות פשוטות וזולות, וטרוריסטים המבקשים להתאבדות קדושים, אויביה מסוגלים לשתק את כל הארץ הזעירה גיאוגרפית. רובעי תל אביב גופה נמצאים כעשרים קילומטר בלבד מהגדה המערבית. האויב האיסלמי הפוליטי של ישראל מבין וצוהל בשל במצב הגיאו-אסטרטגי. ההרס של ישראל, הנראה כמטרה רחוקה הראויה להילחם למענה, כעת מופיע לפניהם כבמטחווי זרוע. והסיכוי כי הם יסתפקו בשלום עם ישראל מתרחק בהתאמה.

אלו המטרות האולטימטיביות של הטוטליטרים – – כל ה"כופרים" ובמיוחד בארה"ב ובאירופה – – צריכים ללמוד את המצב הגיאו-אסטרטגי, להתפכח, ולהבין כי ישראל, בהילחמה את מלחמת ההגנה העצמית שלה, על מנת לכונן מחדש את האיזון הגיאו-אסטרטגי, ולמען שרידותה ארוכת הטווח, בסופו של דבר נלחמת גם עבורם.

דניאל יונה גולדהגן, [Daniel Jonah Goldhagen ], עמית המרכז ללימודים אירופאיים של הרווארד ומחבר הספר " תליינים מרצון בשירות היטלר: הגרמנים הפשוטים והשואה" [Hitler’s Willing Executioners: Ordinary Germans and the Holocaust ] מסיים בימים אלו ספר על רצח-עם בתקופתנו. אתר המחבר: www.goldhagen.com כל הזכויות שמורות למחבר. המאמר הינו גירסה מעודכנת של מאמר שפורסם בלוס אנג'לס טיימס.

.