לקחת או לא לקחת – זאת השאלה מאת בועז ארד

לקחת או לא לקחת – זאת השאלה

מאת בועז ארד | 3 בספטמבר 2010 פורסם במקור ראשון בטור "על הכוונת"

עצומת השחקנים אשר סירבו להופיע בהיכל התרבות החדש באריאל חשפה את התופעה של אמנים המלחכים את פנכת משלם המיסים מצד אחד ונוטשים את הנשק העוצמתי של האמנות לצורך ביטוי רעיונותיהם למען הטלת האשמות, הטחת עלבונות והכרזת חרמות.

סערה גדולה פרצה כאשר עלתה לכותרות עצומת השחקנים אשר סירבו להופיע בהיכל התרבות החדש של אריאל. דורון תבורי שהיה מיוזמי העצומה איבד בעימות טלוויזיוני השבוע את שלוות רוחו והחל לחרף את מובילי ההתיישבות ביהודה ושומרון כ"מנהלי מדיניות פאשיסטית וגזענית". כששאל חבר הכנסת אופיר אקוניס את תבורי באותו עימות אם הוא מבקש לקחת כספי ציבור מן המדינה, התשובה חסרת הבושה היתה "ועוד איך!".

על פי נתוני שנת 2009 שבעת התיאטראות הגדולים בישראל בהחלט לוקחים מעל 107 מיליון ש"ח בשנה של תמיכות מכספי משלם המיסים המהוות בין 24 אחוז מתקציב חלקם ועד ל-75 אחוז מתקציבם של אחרים. כאשר שימש דורון תבורי כמנהל אמנותי בתאטרון חיפה, הוא התכבד במימון של כ-75 אחוזים משכרו באדיבות משלם המיסים, שעוד ממשיך להתמודד עם הגרעונות אותם הותיר אחריו.

המחזה המתנהל לנגד עינינו הוא המשך של האירועים שהתרחשו בחגיגות שנת היובל שהתקיימו בשנת 1998. אז, בגיבוייה של גילה אלמגור, סירבו רקדני להקת בת-שבע להופיע, בשל הגבלות לבוש שהוטלו עליהם על מנת להתאים את המופע גם לטעמו של הציבור החרדי. גם אז זעקו האמנים על כפייה דתית-פאשיסטית, והפכו את האירוע החגיגי לפיאסקו מביך. למותר לציין, שכמו הנבחרת הנוכחית של האמנים, איש מחברי להקת בת-שבע לא הכריז כי הוא מוותר על התקציבים הציבוריים ומעדיף את החופש האמנותי האמיתי הנובע מסחר חופשי של היצירה האמנותית תמורת כספם של אלו המבקשים לרכשה.

אך חמור יותר מאשר הניתוק בין האמנים לאוכלוסיה המספקת את מטה לחמם הוא הניתוק בינהם לבין מהות מקצועם. לפני כ-2300 שנה ציין הפילוסוף הגדול אריסטו, כי האמנות נעלה על ההיסטוריה בכך שבעוד ההיסטוריה מתארת את מה שהיה, האמנות מתארת את מה שיכול להיות. יצירה אמנותית איכותית הינה כלי רב עוצמה המאפשר לאדם החווה אותה לזהות את ערכיו, להתאימם למציאות ולבחון את אופן התממשותם בחיים. הסופרת והפילוסופית איין ראנד, שחקרה את טבעה של האמנות, ציינה כי אם היו נדרשים הפילוסופים לנסח את תורותיהם באמצעות יצירה ספרותית, היינו זוכים להרבה פחות פילוסופים גרועים ולהרבה יותר יצירות טובות. הסיבה לכך היא, שהאמנות משרתת צורך עמוק בהמחשתם של רעיונות. בלעדיה לא היינו מסוגלים לחוות רעיונות נשגבים אשר המחשתם, ללא כלי יצירה אמנותי, הינה כמעט בלתי אפשרית. כך מתעצבת נפשם של ילדים החווים מצבים ורעיונות באמצעות אגדות וסיפורים, וכך גם נבנות תרבויות.