מכובדי,
לפי דיווחי התקשורת גורמים צבא נאט"ו באפגניסטן וצבא סרי לנקה בארצו לאבידות של אזרחים למאותיהם. יש להניח שהוועדה לזכויות האדם של האו"ם רוצה מאד לשלוח חוקרים לאותם המקומות, אך מה לעשות, כל החוקרים עסוקים בחקירת פעולות צה"ל ב"עופרת יצוקה" ולכן לא מתאפשרות חקירות בזירות קרב אחרות. דעת הקהל העולמית הנאורה מתייחסת בהבנה לאילוצים אלה ואינה מאבדת את שלוותה, המפגינים אינם ממלאים את הרחובות והמחרימים אינם מחרימים אמריקנים או אזרחי סרי לנקה, ובתי המשפט אינם עורכים חקירות נגד קציני סרי לנקה או ארה"ב. ובכלל, את מי מעניינות זכויות אדם? העיקר לנגח את ישראל!
זאת ועוד, מדינת ישראל היא המדינה היחידה הזקוקה כניראה ללגיטימציה ולהצדקת זכות קיומה. ישראל שגתה שגיאה חמורה כשהכירה דה פקטו בצורך ללגיטימציה ולצורך זה בנתה את האתוס הלאומי, הוא אתוס השואה. ואכן שימש בעבר אתוס השואה ללגיטימציה של מדינת ישראל. לא עוד, שונאי ישראל והיהודים האנטי-ציונים יצרו הקבלה בין קורבנות השואה לבין הפלסטינים, ואתוס השואה הפך לכלי לניגוח מדינת ישראל. ומדוע נדרש אני כעת לנושא זה? כי לרגל ביקורו של האפיפיור מתרכזים אנו בחשבונות השואה ומזניחים את בעיות ההווה, כגון תמיכתו של האפיפיור במדינה פלסטינית ובוועידת דרבן האנטי-ישראלית, שהיא רלוונטית יותר בימינו.
כמו כל מדינה אחרת, אין מדינת ישראל זקוקה ללגיטימציה, ואתוס השואה חדל לספק אותה. עלינו להשקיע פחות מאמצי הסברה בשואה ולהתרכז בבעיות הביטחון בהווה, להסביר לעולם שמן הראוי לתמוך במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מפותחת ואנושית, לעומת הערבים הברברים, הנחשלים והבלתי אנושיים, היכולים למצוא פתרון למאווייהם הלאומיים בעשרים וכמה (חדלתי לספור) מדינות ערביות. למה דורשים רק מישראל כיבוד זכויות אדם, בשעה שהערבים כלל אינם מכירים את המושג הזה, וחיי אדם לא נחשבים בעיניהם? זה צריך להיות קו ההסברה שלנו ולאו דווקא אתוס השואה.
בכבוד רב,
משה כהן
ירושלים, פורסם במקור במכתבו של בן עזר
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.