תוכנית פודסטה-אובמה לאמריקה חלק א‘: אשליות סביבתיות
מאת: אורי רדלר | פורסם לראשונה באתר "הקפיטליסט היומי" 20 בנובמבר 2008
ג'ון פודסטה, ראש ”צוות המעבר“ האחראי להבניית המדיניות והממשל של הנשיא, כבר היה בבית הלבן. משלהי 1998 ועד ראשית 2001 שימש פודסטה כראש המטה של הנשיא קלינטון, לפני שפנה ב-2003 להקמת ”המרכז לקידום אמריקה“ (Center for America progress) מכון מחקר פעלתני המתייג את עצמו כפרוגרסיבי ושעמיתיו מנקדים את רשימת היועצים של אובמה. האתגר הראשון עמו מבקשים פודסטה ועמיתיו להתמודד הוא האתגר האקלימי — התחממות כדור הארץ בעקבות פליטת גזי חממה מפעילות אנושית. התמודדות זו היא עניין דחוף שבדחופים, הם גורסים, שכן אי?התמודדות עתה תוליד נזקים חמורים פי כמה בעתיד. כדי להתמודד, נדרש לדעתם ”שינוי אפי בכלכלה האמריקנית.“
אם לא נפעל עתה, יתרחש אסון, גורס הדו“ח שפרסם ”המרכז האמריקאי לפיתוח“, ומצביע על רשימה ארוכה של אסונות, וביניהם עלייה בפני הים, שתגרום נזקים לרכוש לאורך החופים, עליה בביקוש למיזוג אוויר, שתוליד הכרח להשקיע בתשתיות החשמל, מחסור במים והתייבשות במקומות מסוימים, התעצמות של הסערות, שתצריך פינוי אוכלוסיה, פגיעה בחקלאות במקומות מסוימים, וצורך בהשקעה נוספת בתשתית במקומות שאקלימם השתנה. הסכום שייתבע האזרח האמריקני לשלם לכיסוי נזקים אלו עלול להגיע עד סוף המאה, לפי האומדן המחמיר ביותר, ל-500 מיליארד דולר.
הפעולה הנדרשת למניעת האסונות היא תוכנית רחבת ממדים של ”מכסה לסחר“: כל בית?עסק הפולט פחמן דו?חמצני יידרש לרכוש רישיון למכסת פליטה מסוימת. היקף הגבייה לצורכי המכסות יגיע ל-746 מיליארד דולר בעשר השנים הקרובות, וההכנסות מהן מיועדות להענקת החזרי מס והגדלת קצבאות רווחה והגדלת תקציבי המחקר הבסיסי לקידום מעבר לאנרגיה ירוקה, ובמיוחד מעבר מאנרגיה המבוססת על נפט ופחם ל‘פחם נקי‘ ואתנול. נוסף על?כך, מבקשים בדו“ח לאכוף על יצרניות רכב לעמוד בדרישה שכרבע מהמכוניות שיימכרו בעוד עשור תהיינה ’ירוקות‘: מכוניות היברידיות וחשמליות; ולהקים מערך תשתיות מתאים לתדלוק וטעינה שלהן.
מספרים באוויר
התמיהה הבסיסית שמעוררת התכנית היא מספרית: האם הגיוני הוא כי כדי למנוע נזקים בהיקף של 500 מיליארד דולר עד סוף המאה משתלם להשקיע 746 מיליארד דולר עד סוף העשור הבא? לא צריך להיות רואה חשבון מוסמך כדי להבין שיש כאן בעיה: הציבור נתבע לשלם 15 דולר עתה, במיסוי, כדי למנוע סכנה שעלותה העתידית האפשרית היא דולר אחד.
תשובה מסוימת לתהייה זו ניתן למצוא כבר בדו“ח. המעבר לשימוש באנרגיה נקייה, הם אומרים, יהיה כרוך בהוצאה ניכרת בשיפור תשתיות ובהקמת ביורוקרטיה ירוקה — ”הזדמנות כלכלית“ שתספק למשק האמריקני ”820,000 משרות ייצור חדשות בשכר טוב בכל רחבי המדינה במהלך 10 השנים הבאות.“ גם אם המספר שננקב נכון (וספק אם כך הדבר), עולה אותה תהייה: האם הרחבת התשתיות, בנייה מחדש, שיפוצים, וכדומה — חלק מרשימת האסונות של הדו“ח — לא יספקו בעצם אותה ”הזדמנות כלכלית“ שמספק המעבר לירוק בהוראת הממשלה? יתר על?כן, כפי שגם הדו“ח מכיר, אף כי בשפה מעורפלת, ההוצאות בהן כרוך המעבר לכלכלה ירוקה יביאו גם לפגיעה קשה בבתי?עסק ובאזרחים. חברות יפשטו רגל בגלל המיסוי המוגדל והביקוש הצרכני הפוחת. העובדים המפוטרים של אותן חברות לא יהיו ”הזדמנות כלכלית“ אלא עול כלכלי.
העול הכלכלי הזה מעורר תהיה נוספת. הדו“ח עושה מאמצים ניכרים כדי להימנע מהמילה ”מיסוי,“ וגורס כי חלק נכבד מכספי ה“מכסות“ יוקדש לקצבאות לעניים ולאנשים מהמעמד הבינוני הנמוך. אבל 55 אחוז מהמס יועבר חזרה למחקר ולחברות שיעמדו בתנאי המכסות. בניסוח אחר: הוא יועבר בדרך עקלקלה לאוניברסיטאות עשירות, לחברות הנפט ויצרניות המכוניות. לדוגמה, חברות המכוניות יוכלו לעמוד, מן הסתם, באתגר של ייצור מכונית חשמלית. הבעיה תהיה שלא יהיה מי שיקנה אותה. כדי לתמרץ קונים, יסובסדו מחירי הקנייה והתחזוקה של מכוניות כאלו, ותמומן הקמת תשתית מתאימה להן. הנהנים העיקריים יהיו יצרניות המכוניות, שהוצאות הפיתוח שלהן תגולגלנה לפתחו של הציבור, וקונים אמידים יותר, שרכישת המכונית תסובסד עבורם. מי שישאו באופן מלא, בלי הנחות, בנטל האנרגיה הירוקה יהיו העניים ובני המעמד הבינוני הנמוך שאינם נתמכי סעד.
תהיה אחרת נוגעת לעצם ההיתכנות של התכנית. האנרגיה החלופית הנקייה והיעילה שכותבי הדו“ח רואים לנגד עיניהם תבוא בעיקר משימוש ב“פחם נקי“ ובדלק אתנולי מקנה סוכר. רעיון ”הפחם הנקי“ כשמו כן הוא: רעיון ולא יותר. אפילו האופטימיים מבין חסידיו אינם רואים יישום בקנה מידה רחב שלו לפני שנת 2025. מאחר שהתוכנית בדו“ח נוגעת לשנים 2009-2018, ההשקעה כאן תהיה ברעיון שאולי יתממש ואולי לא ומכל מקום, יעלה פי כמה מהפחם ה‘מלוכלך‘ הקיים היום. מה ההיגיון בזה?
קנה סוכר יקר
האמצעי הממשי יותר, זה הזמין לנו היום, הוא שימוש בקנה סוכר, הנחשב למקור היעיל ביותר של דלק אורגני: מדונם של קנה סוכר ניתן להפיק בערך טונה של סוכר. לדוגמה, אם נמיר את כל מגדלי הסוכר באוסטרליה, אחת היצרניות החשובות בעולם של סוכר, לגידול סוכר לאתנול נוכל להפיק במהלך שנה אחת את המקבילה לכ-15 מליון חביות נפט. אם נניח, באופן לא לגמרי מציאותי, שכל יצרניות קנה הסוכר בעולם תהפוכנה לפתע יעילות לא פחות מחקלאי אוסטרליה, ותעבורנה לייצור אתנול בלבד, הרי שנוכל להפיק כ-124 מיליון טונות של דלק אתנול באיכות שוות ערך לנפט. מתוכן נוכל להפיק לא פחות מ-645 מליון חביות אתנול ולספק את צורכי האנרגיה הנוכחיים של האנושות ל-13 יום בשנה.
קנה סוכר ניתן לגדל בתנאים אקלימיים מסוימים, טרופיים למדי, ולכן ברור כי לא נוכל להסתמך על קנה סוכר כמקור לאתנול, אלא אם כן נהיה מוכנים לכרות את כל יערות הגשם ולשתות את הקפה שלנו בלי סוכר. וגם אז זה לא יספיק. נוסף על?כך, ספק אם הייצור יהיה משתלם מאוד. כלומר, העלות הכרוכה בהפקת קנה הסוכר תהיה גבוהה במידה ניכרת מהעלות הכרוכה בהפקת נפט. במלים אחרות, נצטרך להשקיע אנרגיה בכמות גדולה הרבה יותר כדי לייצר אנרגיה מקנה סוכר. בגידולים אחרים של אנרגיה אורגנית, יש טענות שנמצא במצב בו אנו מוציאים יותר אנרגיה מהאנרגיה אותה אנו מפיקים. הפער משתקף בהכנסות. היום מוכרים יצרני הסוכר של אוסטרליה את הסוכר שהם מפיקים מגידול קנה סוכר בכ-2 מיליארד דולר בשנה. במחיר הנוכחי של נפט, הם יצטרכו להסתפק בהכנסות כוללות של פחות מ-750 מיליון דולר. ספק אם פער כזה מותיר אפשרות לבד מסיבסוד עמוק, בשיעור של שני שליש לפחות, לכל מגדל קנה סוכר. העולם מוציא היום כטריליון דולר בשנה על אנרגיה. האם העולם מוכן להוציא עוד שני טריליון דולר בשנה רק כדי לממן את ההוצאות הנוספות? במלים אחרות, הצעת ה“מרכז לקידום אמריקה“ תדרוש מהמשק האמריקני להוציא מדי שנה כ-500 מיליארד דולר נוספים על אנרגיה — שווה ערך לסך כל הנזקים מהתחממות האקלים שהמרכז צופה שיהיו עד סוף המאה.
מצד שני, אם כלכלת ארצות?הברית תצטרך לשאת בעלות נוספת בשיעור כזה, בתוספת המיסים והסיבסודים האחרים, אין ספק שבתוך כמה שנים נוכל, אכן, לראות ”שינוי אפי בכלכלה האמריקנית.“ הנקודה הזו תוכל לעמוד במרכז נאומו של נשיא ברזיל בפני ”כינוס החירום להצלת הכלכלה האמריקנית,“ ותהיה מן הסתם אחת הסיבות להסכמתו להעניק לממשלת ארצות?הברית סיוע חירום בסך 500 מיליון ריאלים ברזילאיים. ג‘ון פודסטה יעמוד מן הסתם לצידו. הוא כבר יתרגל בשלב הזה לחיים בריו ואפילו יגיב בחיוך כשמישהו יקרא לו ז‘ואאו. יהיו לו גם כמה הצעות מאוד מעניינות לנשיא ברזיל. משהו אפי נוסף יתבשל בקנה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.