הישגו של דארווין
מאת: רוברט טרז'ינסקי | TIA Daily פורסם ב-13 בפברואר 2009
פרספקטיבה רציונלית ומדעית באשר למקומו של האדם בטבע הינה המתנה הגדולה אותה העניק לנו דארווין, איין ראנד עשתה שימוש מלא בהישג זה.
צ'ארלס דארווין היה אחד מגיבורי האינטלקטואליים מאז קראתי את מוצא המינים לפני עשרים שנה. מה שהרשם אותי לא היה התוכן של תיאוריית האבולוציה על ידי ברירה טבעית; כבר הייתי מודע למדי לאבולוציה לפני שקראתי את הספר. זאת הייתה השיטה שלו, שהיא משהוא שאינך יכול להעריך לגמרי ללא קריאה ישירה של דארווין.
דארווין ניצב לפי הבנתי כדוגמא המשוכללת ביותר של החושב האינדוקטיבי, חולש על טווח רחב ומגוון של תצפיות קונקרטיות על מנת להפיק איחוד מרהיב בקנה מידה עצום המאחד מדע שלם. הוא מעמיד מודל או מדד זהב למחשבה בעלת תוקף, כאלו שהשפיעו עלי עמוקות מאז.
החודש חל יום השנה ה-200 להולדתו של דארווין, נראה היה לי כי המאמר המצורף מתאר היטב את מה שהיה כה מעורר הערצה ומיוחד מבחינה אינטלקטואלית אודותיו.
רציתי גם להצביע על מה סיבה שממעטים לציינה לחשיבותו של דארווין להקשר ולאפשרות של התפתחות האובייקטיביזם. כאשר נשאלה על דארווין, ענתה איין ראנד כי אין לה דעה על התוקף המדעי של התיאוריה שלו. ועם זאת אני משער כי היא הייתה מושפעת ממנו באופן עקיף באופן אחד. דארווין ביסס לחלוטין את ההיבט הביולוגי של הקיום האנושי – הראייה של האדם כישות ביולוגית הפועל במסגרת המשימה של קיום החיים.
ראייה זאת בדיוק נראתה לי כהיבט יחודי וחשוב של גישת איין ראנד לאתיקה. היא ביססה את האתיקה שלה (המבוטא במאמרה "האתיקה האובייקטיביסטית") על ידי הצבת האדם ברצף עם בעלי החיים האחרים – מיוחד ביכולתו המחשבתית הראציונלית – ואז שאלה את השאלה שאותה ישאלו ביולוגים לגבי כל ישות חיה אחרת: מה הם אמצעי הקיום שלו?
פרספקטיבה רציונלית ומדעית באשר למקומו של האדם בטבע הינה המתנה הגדולה אותה העניק לנו דארווין, איין ראנד עשתה שימוש מלא בהישג זה.
מן העיתונות: "מוצאו של דארווין" מאת אולבייה ג'אדסון, ניו יורק טיימס, 11 בפברואר.
"שלא כמו חברים אחרים במין האנושי, את דארווין קל להציג כגיבור. הישגיו היו עצומים; עבודתו המדעית קפדנית. עבודתו הפכה את הבנתנו את הפלנטה ואת עצמנו.
באותו הזמן הוא היה, הוא היה אנושי, עדין, אדם הגון, בעל ואב אוהב, וגם ידיד נאמן. אם לשפוט על פי מכתביו הוא גם היה אדם משעשע לעיתים. הוא היה, במילים אחרות, אחד מאותם יצורים נדירים, שהיה אהוד כפי שהיה מרשים…
הוא עסק בסוג של מדע אידיאלי, חלומי. הוא בחן את פרטי הפרטים של הטבע – צדפות וירוקת, עלי בפרחים – אך עבד על נושא עצום. הוא התכתב עם אנשי המעלה של הלימוד, אך גם עם חקלאים ומגדלי יונים. הוא בחן, שאל, ניסה, מעמיד את רעיונותיו למבחן מתמיד.
האם יכולים צמחים מן היבשת לאכלס איים שנוצרו לאחרונה? אם כך, הם זקוקים לדרך להגיע לשם. האם הם ישרדו באוקיינוס? על מנת למצא את התשובה, הוא שיקע זרעים במי אוקיינוס במשך שבועות, ואז זרע אותם על מנת לגלות כמה מהם יצליחו לנבוט. הוא דיווח, למשל, כי "צמח אספרגוס עם גרגרים בשלים צף במשך 23 יום, כאשר הוא יבש הוא צף 85 יום, והזרע נובט לאחר מכן". הזרם האטלנטי נע 33 מיילים ימיים ביום; הוא חישב כי הוא מסוגל להוביל זרעים לאורך 1,300 מיילים במשך 42 יום. כן, זרעים יכולים לנוע בים.
הוא פרסם עבודה חשובה בנושאים מגוונים כמו הביולוגיה של הצמחים הטורפים, רכיכות ימיות, תולעים והיווצרות של ריפי אלמוגים. הוא כתב יומן-מסע, "מסעותיה של הביגל", שהפך מיידית לרב מכר ונותר כקלאסיקה של סוגו. ואם כל זאת לא היה מספיק, הוא גילה שני כוחות מרכזיים באבולוציה – ברירה טבעית וברירה מינית – וכתב שלוש יצירות מופת מדעיות, "על מוצא המינים" (1859 ), "מוצא האדם והברירה ביחס למין" (1871), ו"הביטוי של רגשות באדם ובבעלי החיים" (1872).
ה"מוצא", כמובן, הוא המחקר בשלו הוא ידוע כיום. כרך זה, עצום בהיקפו ועם זאת מפורט בדייקנות, הניח את היסודות לביולוגיה המודרנית…
ומרשים מכל אלו: הוא לא פחד מפני יישום רעיונותיו על בני האדם".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.