שדה הקרב של אהוד אולמרט
מאת: אורי הייטנר | 24 באוקטובר 2009, הופיע במקור בחדשות בן עזר
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרטפתח את סדרת הרצאותיו בארה"ב באוניברסיטת שיקגו. נאומו הופרע בידי קבוצה מאורגנת היטב שקראה קריאות גנאי נגדו ונגד מדינת ישראל, שכינתה אותו "פושע מלחמה", שקראה קריאות נגד עצם הזמנתו להופיע באוניברסיטה וניסתה למנוע ממנו את האפשרות לדבר.
זו לא הייתה התפרצות ספונטנית. הייתה זו פעולה מאורגנת היטב, של קבוצות אנטי ישראליות ואנטישמיות קיצוניות הפועלות באוניברסיטאות בארה"ב. כצפוי, בקדמת הבמה התקשורתית של המתפרעים עמדו כמה יהודונים עלובי נפש, אכולי שנאה עצמית, מן הסוג שאנו מכירים מימים ימימה. ההתפרעות הזו היא חלק ממסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, שהוא היום עיקר המלחמה שמובילים הערבים נגד קיום המדינה. לפיכך, ברור היה, שהתמונה באוניברסיטת שיקגו תחזור על עצמה גם בהמשך מסע ההרצאות של אולמרט. ואכן, באופן בלתי מפתיע, אותה תמונה בדיוק, כולל התייצבותם התקשורתית של המתפרעים היהודונים התורנים, חזרה על עצמה בהופעתו של אולמרט בסן פרנציסקו.
אם בשיקגו ההתפרעות הייתה הפתעה, בסן פרנציסקו היא הייתה ידועה מראש. לכן, העובדה שהפרובוקציה הצליחה שוב היא ביזיון. סן פרנציסקו מלאה ביהודים וישראלים. מן הראוי היה שאולם ההרצאות וסביבתו יגדשו יהודים וישראלים בהמוניהם, כדי לעודד את אולמרט וכדי להשתיק את הפרובוקטורים. מן הראוי היה ליזום התארגנות נגד יסודית ורצינית. אבל זה לא קרה, ולא בכדי. במערכה ההסברתית החשובה הזו, אנו נוחלים תבוסה אחר תבוסה, כיוון שמול מתקפת התעמולה האנטי ישראלית והאנטישמית הארסית הזאת, המאורגנת ומתוזמרת היטב, שבה האויב משקיע את הונו ואונו ללא כל עכבות של התייחסות כלשהי לאמת וכדרכו – ללא כל עכבות של מוסר מלחמה כלשהו, אנו לוקים בשיתוק.
איני חשוד באהדה כלשהי לאהוד אולמרט, אבל המתקפה אינה על אולמרט האיש או על דרכו הפוליטית. המתקפה היא נגד מי שהיה ראש ממשלת ישראל, בשל היותו ראש ממשלת ישראל. הדה-לגיטימציה לראש ממשלת ישראל לשעבר, היא דה לגיטימציה למדינת ישראל. הצגתו של אולמרט כ"פושע מלחמה", נועדה למנוע ממדינת ישראל את הזכות האלמנטרית להגן על עצמה ועל חיי אזרחיה והצגת עצם מימוש הזכות הזאת כ"פשע מלחמה".אהוד אולמרט, במסע ההרצאות בארה"ב, נמצא כעת בשדה הקרב. הקרב הוא חלק ממערכה נגד מדינת ישראל, והאש הנורית לעברו מכוונת לעבר כולנו.
לכן, כאשר אויבי ישראל מארגנים בקפדנות הפרעה שיטתית לאולמרט במסעו, על מדינת ישראל, הסוכנות היהודית והארגונים היהודיים בארה"ב לארגן הגנה שיטתית המונית על אולמרט. וחשוב לא פחות – עלינו להעביר את המלחמה לשטח האויב. אם האויב מתפרע בהרצאות של נציגים ישראליים ומנסה למנוע מהם לדבר, יש לנקוט באותה שיטה בהרצאות של דוברים ערביים. כאשר מנהיגים פלשתינאיים מרצים באוניברסיטאות או באולמות בארה"ב ובאירופה, יש להכין להם קבלת פנים, המזכירה להם את פשעי המלחמה האמיתיים שלהם, את העובדה שירי מכוון של טילים על אוכלוסיה אזרחית ושליחת מחבלים מתאבדים לזרוע הרג המוני בקרב אוכלוסיה אזרחית הם פשע נגד האנושות, וזו מהות מלחמתם בישראל. כאשר מנהיגים ערביים מופיעים באולמות הרצאות, יש להמתין להם בצורה מאורגנת ולהזכיר להם את רמיסת זכויות האדם בארצותיהם. בניגוד לטענות השקר כלפי ישראל – ההאשמות נגדם הן אמת לאמיתה. הנה, ממש בעת כתיבת מאמר זה, שמעתי על עיתונאית סעודית שנדונה לשישים מלקות, כיוון שהעזה לדבר על מין בתכנית ששידרה. אותה סעודיה, היא בין המממנות העיקריות של מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל, בטענה שישראל… מפרה זכויות אדם. עלינו לדאוג לכך שכל מדינאי סעודי המסתובב בעולם יתקל בכל פינה בתזכורת אודות פשעי ארצו והפרת זכויות האדם במדינתו. אין דרך טובה יותר להתמודד עם תעמולת הכזב של האויב, מאשר הצגת האמת אודותיו, לפחות באותה עוצמה.
לקח חשוב שעלינו ללמוד מהמסע נגד אולמרט –אהוד אולמרטהוא ראש הממשלה היונה ביותר שהיה אי פעם לישראל. הצעותיו לפלשתינאים, הן בתחום הטריטוריאלי והן בנושא טענת "זכות" השיבה, הרחיקו לכת יותר משל כל ראש ממשלה ישראלי בעבר. ודאי שיצחק רבין, שאומץ בדיעבד בידי השמאל הקיצוני בעקבות הרצח, לא חלם להתקרב אי פעם לאפס קציהם של ויתורי אולמרט. אפילואהוד ברקבקמפ-דיוויד ובטאבה לא הרחיק לכת כמוהו. אולמרט בחר בעוכר ישראל ארדואן כ"מתווך הוגן" בניסיונו למסור את הגולן לסורים. והנה, לא זו בלבד שוויתוריו לא קירבו במילימטר את השלום, הם גם לא שיפרו כהוא זה את מעמדה של ישראל בעולם ולא יצרו לגיטימציה בדעת הקהל לזכות ההגנה העצמית של ישראל. צחוק הגורל הוא, שדווקא ראש הממשלה הוותרן ביותר, הפייסן ביותר, מוקע בעולם כ"פושע מלחמה".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.