צבא השקרנים לישראל מאת אביתר בן-צדף

צבא השקרנים לישראל

מאת אביתר בן-צדף | 2 בנובמבר 2010

הצבא חייב לדווח אמת – ולא את כל האמת – לאומה, גם כדי להכינה ליום פקודה. לכן, תמוהה העובדה, שצבאנו ממהר להנפיק הודעות שקריות על אירועים שונים – כמו זו הוציאה ועדת אופיר אחרי המבצע הכושל של שייטת 13 באנצריה. פרק נוסף בכסת"ח הצבאי.

אחד מיסודות התמיכה הציבורית בצבא הנו האמונה, שהצבא, ככל מוסדות השלטון, עושה הכל למען טובת האומה. זו בעצם אמנה חברתית, שהמדינה מבוססת עליה. לכן, מוכנים הורים לשלוח את ילדיהם להתגייס לצבא; ולכן, מוכנים חיילים להתגייס. זו ערבות הדדית, שכל דור נוטל בה חלק – עד שמשתבש משהו בשרשרת, והיא מנותקת. קוראים לנתק הזה, "מרד בשר התותחים", או בעברית של יום-יום, "סרבנות".

בעצם, קיומו של צבא במדינה – גם לא דמוקרטית – מותנה ברצון האזרחים לשרת בו, חינם, או בשכר. שהרי אי אפשר להפעיל צבא רק באמצעות פקודות, ומי שאינו רוצה להיות חייל, כל חוקי המדינה וכל אמצעי האכיפה לא יוכלו להכריחו לשרת. לכל היותר, תוכל המדינה לגייסו, אך לא תעשה ממנו חייל.

במלחמת העולם הראשונה – סליחה על ההשוואה – נתקלו מפקדי צבא צרפת בבעיית מוטיווציה של חייליהם, שנמאס להם ממלחמת החפרות, שטבחה בהם ללא תכלית. לאחרעודהתקפה כושלת של כוח צרפתי, דנו מפקדי הכוח בכישלון, והגיעו למסקנה, שעליהם לטפל במוטיווציה הנמוכה של חייליהם, שהכשילה את ביצועיהם הקרביים. מפקדי הזירה החליטו, שאם יוציאו להורג את כל החיילים מגדוד אחד מהכוח, שלא ביצע את משימתו – תעלה המוטיווציה של חבריהם לנשק, וישופר תפקודם הקרבי. לבסוף נסוגו מהרעיון היצירתי, והחליטו לשפוט למוות רק שלושה חיילים מכל גדוד, שלא ביצע את משימתו באותו היום הארור.

האירוע זכה לעיבוד ספרותי בידי האמפרי קוב (Humphrey Cobb), שלחם בשורות צבא קנדה במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1957 עשה סטנלי קובריק את הסרט, נתיבי תהילה (Paths of Glory) בכיכובו של קירק דאגלס, לפי הספר של קוב. דרך אגב, ממשלת צרפת החרימה את הסרט, שנאסר להקרנה בצרפת עד שנת 1974. ממשלות נוספות, וביניהן ממשלת ישראל, אסרו על הקרנת הסרט, כיוון שפגע ביוקרת צבא צרפת. אצלנו הוא הוקרן רק בשנות התשעים.

לומר אמת לעם

לאמנה חברתית בין האומה לבין צבאה יש הרבה מופעים. אחד מהם הנו חובת הצבא לדווח אמת – ולא את כל האמת, מטעמים מובנים. אף אחד אינו דורש באמת ותמים מהצבא לדווח על כל אירוע, על כל תכנית ועל כל ביצוע. כשהצבא מדווח הוא נדרש לדווח אמת, במגבלות ביטחון שדה, על מנת שהציבור יידע מה אירע. הדיווח הזה חשוב גם לצבא, כי הוא יוצר הבנה למעשיו ולצרכיו – כהכנה ליום פקודה.

לכן, תמוהה מאוד ההודעה, שפורסמה בשבוע שעבר:

"צילומי האוויר שהציג מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, לפני מספר חודשים המתעדים את אזור הפעולה של שייטת 13 במבצע 'שירת הצפצפה' שהפך ל'אסון השייטת' – הם צילומים אותנטיים. כך מאשרים לראשונה במערכת הביטחון".

והוסיפה הידיעה:

"מדובר בצילומים שנעשו ממזל"ט שחג בשמיים באזור אנצריה בימים שקדמו לפעולת השייטת בשנת 1997 שבה נהרגו אחד-עשר לוחמים וקצינים … נסראללה הציג את צילומי הווידיאו באוגוסט האחרון וטען שחזבאללה הצליח לקלוט אותם באמצעות מקלט טלוויזיה רגיל. לדבריו, הצילומים שלא היו מוצפנים אפשרו לחזבאללה לנתח את תוואי הפעולה של צה"ל ולטמון לשייטת מארב קטלני.

ועוד מסרה הידיעה: "… במידה וטענתו [של נסראללה] נכונה, הרי שניתן להבין שבין השנים 1997 ועד 2005 לפחות הייתה לחזבאללה יכולת ליירט את התכנונים של צה"ל מבלי שצה"ל היה מודע לכך".

ועיקר שכחתי – הידיעה מציינת, "סבירות גבוהה שגם במקרים נוספים יירט חזבאללה צילומי מזל"ט [של צה"ל] לקראת פעולות חשאיות [ההדגשות שלי – אב"ץ]".