כאילו כולנו חכמים
מאת דני רשף | 18 בפברואר 2010, פורסם במקור בבלוג האישי.
בכל העולם מתנהלת מלחמה חשאית וחסרת פשרות נגד ההיתגרענות האיראנית ושלוחותיה. אוניות נשק מיורטות, שיירות מופצצות, מטוסים נתפסים ועליהם סחורות חשודות לאיראן, מתקן גרעיני מופצץ, מדעני גרעין איראניים מחוסלים, עורקים או נחטפים, בכירים במשמרות המהפכה האיראניים בתוך איראן מחוסלים בעשרותיהם בתאונות מטוס מסתוריות או במטענים המוחדרים להתכנסויות סודיות שלהם. סוכני הטרור האיראנים כמו עימאד מורנייה או מחמוד אל-מבחוח מוצאים את מותם שלא כדרך הטבע והכול ביחד מעניק לנו עוד זמן להתמודד עם ההיתגרענות האיראנית אחרת יתכן והיינו נאלצים לצאת למכת מנע כבר אתמול.
את המלחמה הזו לא מנהל המוסד שלנו לבד. אין ספק שלסי.איי.אי האמריקאי, לאמ.אי.6 הבריטי לגרמנים ולצרפתים חלק נכבד במאבק אולי חלק מוביל. אבל אין עשייה אנושית, בכל תחום, בוודאי במלחמה ובוודאי ובוודאי במלחמה חשאית, שהכול תמיד הולך בדיוק לפי הספר. העובדה שמפעם לפעם נחשף קצה הקרחון של המאמץ העצום אינה מעידה על פשלה אלא על מה שקורה כל הזמן – לא הכול הולך בדיוק כמו שרוצים. פשלה היא מצב שמצליחים לסכל מבצע ולהפוך אותו לתבוסה, כמו במקרה של חאלד משעל בספטמבר 1997 בירדן או שמצליחים לתפוס סוכנים חשאים "על חם". הדוגמא של הסוכן הכפול הירדני חומאם אל בלאווי שהרג 7 סוכני סי.איי.אי באפגניסטן וסוכן ירדני ב 30/12/2009 בה הצליח אל קאעידה לסכל מבצע של האמריקאים ולהפוך אותו לתבוסה כואבת לארה"ב הוא דוגמה ל"פשלה" בלשוננו. עומר סעיד שייח – המחבל הפקיסטני ששחט במו ידיו את העיתונאי היהודי אמריקאי דניאל פרל ב 01/02/2002 החל את דרכו בג'יהאד העולמי כסוכן הוד מלכותה (אמ.אי.6) בבוסניה באמצע שנות התשעים יכולים להיחשב כ"פשלה" – המבצע בדובאי רחוק מהם כמרחק מזרח ממערב.
באשר לזהות המתנקשים הלב וההיגיון הראשוני אכן מצביעים על המוסד שלנו אבל הירידה לפרטים מחשידה אחרים באותה המידה – בעיקר בריטים ואמריקאים שיתכן והסתייעו בקצינים במנגנון הביטחון של הרשות הפלשתינית בגדה הקשורים לגנרל קיט דייטון, הגנרל האמריקאי שמכשיר אותם במשימות בטחון, שיטור ומודיעין (אני אישית הייתי עדיין מהמר על המוסד אבל מתוך תחושה ולא ידיעה).
לכן כאשר העיתונות ממהרת לבקר, למתוח, לגנות, להגדיר ולנתח הם עושים זאת רק מתוך ניחוש, תאוות רייטינג, שמחה לאיד, ושאר נימוקים שלא לעניין ובוודאי שלא מתוך ידיעת העובדות לאשורם.
ועוד הערה קטנה – איני יודע בדיוק מה ערכו האישי של מבחוח והאם הוא אישית שווה את המאמץ אבל הפחד מחיסולים, הפראנוייה בשורות החמאס, הצורך בטיהור פנימי מעמיק והצורך בנקיטת אמצעי בטחון מופרזים להבא יפגעו קשה ביכולת התפקוד המבצעי של החמאס וזה בהחלט שווה את המאמץ (ראה גם דילמת קנטרברי).
כוחנות ודמגוגיה
פורסם ב-16 בפברואר 2010
אתמול, יום שני 15/02/2010, הגישה אילנה דיין ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין של השופט סולברג שקבע שהיא הוציאה את דיבתו של סרן א שלנו לרעה כאשר קבעה, ללא ביסוס מספיק, קביעה שקרית שהוא ביצע ווידוא הריגה בילדה פלשתינית. אילנה דיין הגדירה את תחקיר עובדה שעסק בנושא "עבודה עיתונאית במיטבה" וטענה ש"היום בו אאלץ לדקלם את כתב הכניעה שהכתיב לי השופט סולברג יהיה יום אסון לעיתונות החופשית". קודם עולה השאלה מהי עיתונות חופשית – על פי אלנה דיין, אין לעיתונות שום סייג והיא רשאית לעוות כל מציאות, לטשטש כול אמת, להסתיר כול מידע מביך ולהשמיץ כל אדם כעולה על דעתה ובלבד שזה נעשה ב"תום לב". הבעיה השנייה עוסקת באילנה דיין עצמה – לגרסתה היא לעולם לא טועה "בתום לב". ההודאה בטעות אצלה היא מבחינת "לדקלם כתב כניעה". מי שנוטל לו את הזכות לפגוע באחרים ב"תום לב" צריך גם לקבל את זה שהוא עצמו עלול לטעות "בתום לב" – מה שנחשף אצל אילנה דיין זה לא "עיתונות במיטבה" אלא כוחנות חסרת פשרות במיטבה שאין בה טעות או שגיאה אלא רק כניעה או ניצחון. אני מקווה שבית המשפט ידחה את ערעורה על הסף (למרות יחסי הקרבה עם הנשיאה דורית בייניש).
עופר שלח, היום במעריב בכתבה "המתים לא כועסים", המסתמכת על דבריו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שטען שמסלול לשיחות שלום ישירות עם סוריה היה בטווח השגה בימיו ובמרחק "שעות" בלבד,כתב שהמתים במלחמה הבאה עם סוריה, שתפרוץ בעקבות החמצת השלום, לא כועסים כפי שהיו צריכים לכעוס. כמו אהוד ברק הוא ממחזר את הדמגוגיה שהשלום עם סוריה עומד בפתח במחיר טריטוריאלי סביר ושהמלחמה הבאה לכן ניתנת למניעה.
יש לראשי הממשלה שלנו תכונה מיוחדת הם תמיד היו על סף שלום – ממש עוד שני רחובות בירושלים, אלא שאת זה הם מספרים לנו אחרי שעזבו את התפקיד ואת האחריות ועברו לשכתב את מעמדם בהיסטוריה. גם היום ניתן להתחיל במו"מ ישיר עם סוריה ומיד במחיר וויתור למפרע על הגולן – לזה לא צריך דווקא את אולמרט. אבל ממו"מ ישיר על שלום עם סוריה לא מוביל בהכרח לשלום – כל עוד איראן צוברת יכולות גרעינית ואין מחשה מו"מ עם סוריה ממש לא יכול להוביל לשלום.
אולמרט הוכיח את עצמו, על פי הפרסומים הראשוניים על הספר עליו הוא שוקד, כראש ממשלה גחמתי, זחוח, וחסר אחריות שהוביל בתוך חצי קדנציה את עם ישראל לשתי מלחמות מבלי להגדיר מראש את המטרות באופן ראלי ובלי להתאים את תורת הלחימה למטרות. הוא שינה את תפיסתו העקרונית מספר פעמים באותה קדנציה קצרה בלי לספק שום הסבר. אני הייתי מאד ניזהר מלהסתמך על דבריו שאין בהם הרבה יותר משכתוב, התנגחות והאדרה עצמית. לא מצאתי במאמר של עופר שלח הרבה יותר מדמגוגיה חסרת ביסוס.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.