כיבוש עזה ייגמר כמו המלחמה בלבנון מאת יוסף דוריאל

כיבוש עזה ייגמר כמו המלחמה בלבנון

מאת: אינג' יוסף דוריאל | 16 באפריל 2008

קברניטים שמסרבים ללמוד עומדים לחזור על שגיאותיהם מזה שבע שנים, בהנצחת הטרור הערבי והקרבת חיילים בחינם.

כמו לפני מלחמת לבנון 2, הולך ונוצר קונסנזוס – לכיבוש חלקים של רצועת עזה, תוך התעלמות מנשק יום הדין שיש לערבים כדי להפוך מהלך זה לעוד מפלה צורבת לישראל. ורק לאחרונה ראינו איך יהודים בעמדות מפתח בממסד ובתקשורת דואגים שנשק זה לא יושמט מידי האויב. אל לנו להתפלא שכבר היום מוטמנים מתחת לכמה בתי ספר ברצועה מטעני נפץ שיופעלו ברגע הנכון מול מצלמות הטלוויזיה, כדי להוכיח לעולם את רצחנות הישראלים ולזכות בגינוי כלל-עולמי של היהודים הזורקים פצצות על ילדים, עם החלטה חריפה של מועצת הביטחון לסלק מייד את צה"ל מהשטח שכבש.

 מי שלא מאמין בתסריט זה – מוטב שיבדוק איך פעלו קברניטינו ומסבירינו מול עלילות הדם של מוחמד א-דורה, ג'נין, וכפר קנא, ואיזה רווח פוליטי הפיקו מכך הערבים. ומי שחושב שהאחראים למחדלים אלה למדו משהו משגיאותיהם הנוראיות, כדאי שיבדוק את ההתבטאויות האחרונות של הנשיא בוש ומזכירת המדינה שלו, שנשארו ללא תגובה ישראלית הולמת:

1. הם מדברים על "סבל וזכויות הפליטים", מבלי שיזכירו להם שפליטי המלחמה הראשונים בתש"ח היו יהודים, שנסו ממסע הטבח בו פתחו הערבים, נגד יהודים שלא נגעו בהם לרעה, בארץ-ישראל ובארצות ערב;

2. הם טוענים נגד הסבל שמחסומי צה"ל גורמים לתושבי יו"ש, מבלי שיבהירו להם שהמחסומים הם מטרד גם ליהודים, והקמתם באה אך ורק בעקבות ניצול הכבישים לטרור הערבי נגד יהודים;

3. הם מציגים כשווה מול שווה את הטרור בו ערבים רוצחים יהודים חפים מפשע – כנגד הצבתו של צריף על גבעת טרשים שכוחת אל בידי יהודים ביו"ש, מבלי שמישהו ימחה על חוצפה עילאית זו;

4. הם מדברים על "חיסול הטרור" אך אף מילה לא על חיסול תחנות השידור ומערכות החינוך וההסתה, שסיפקו ומספקים שאהידים לטרור, למשך שני הדורות הקרובים;

5. הם מדברים על "הכיבוש הישראלי" כאילו כבשנו את מדינת פלשתין העצמאית, רק כדי לבזוז אדמות של ערבים, ואך אחד לא מעמיד אותם על האמת – שנוכחותנו בכל שטחי ארץ-ישראל באה מתוקף החלטת חבר הלאומים על הקמת בית לאומי לעם היהודי, במקום שאף פעם לא הייתה בו מדינה של "עם פלשתיני", וכשניסו לתת לאזורים מיושבים בערבים שלטון עצמי – הם לא הקימו שם מדינה לאומית דמוקראטית לפי חזון בוש אלא – בסיסים לכנופיות טרור איסלאמיסטיות.

בנובמבר 2001 נמסר למקבלי ההחלטות הביטחוניות במדינה נייר עבודה ובו תכנית מפורטת ומנומקת להפסקת הטרור בכלל ומרצועת עזה בפרט, מבלי לסכן את חייו של אף חייל, וללא צורך בתקציבי הענק המופנים כיום למיגון ולסיכול. מאז, נמסרו למי שצריך תזכורות מעודכנות של התכנית, כולל במאמרים בעיתונים שמשטרת המחשבות עוד לא השתלטה עליהם. כל מה שדרוש למימוש התכנית הוא – הכרה שאנו במלחמה של ממש (מילים בהן השתמש, לא מזמן, גם ראש הממשלה) וחובתנו לנהוג לפי כללי מלחמה המקובלים בעולם, ולהסביר זאת – כך ומראש – לכל העולם.

עיקרי התכנית: להצהיר שכדי לא לפגוע בתושבים לא-לוחמים בכל המרחב ממנו משוגרים טילים ופגזים על ישראל – עליהם לפנות אותו, בהתראה של 3 שעות, שלאחריהן יופגז השטח באופן ספוראדי ממרגמות שיועמדו לרשות כל מפקד גזרה על הגבול. ההפגזות יימשכו כל עוד לא יבקשו שליטי הרצועה שלום, יפסיקו את מעשי האיבה, כולל תעמולת הזוועה שלהם, ויחזירו את החייל החטוף. השר היחידי בממשלה שהבין עיקרון זה היה אבי דיכטר, שהגדיר את השיטה – כגרימת מנוסה של תושבי הרצועה, כפי שהם גרמו למנוסה משדרות. ואם מישהו יקרא לזה – "נכבה 2008", אולי זה יזכיר את מחיר התוקפנות הערבית ב-1948.

להצלחת פתרון זה דרוש תנאי מוקדם, שלא עולה כסף אך מחייב שינוי בתודעת הריבונות של אזרחי המדינה. כפי שהוחלט במלחמת ששת הימים – לפתוח אותה בנטרול הכוח האווירי של מצריים, כך צריכה המלחמה הנוכחית להיפתח בנטרול הכוח התעמולתי של מפיצי עלילות הדם על ישראל. לשם כך, לפני פרסום האולטימאטום לפינוי האזרחים מאזורי שיגור הפגזים והטילים על ישראל, יש להעמיד לדין את מפיצי עלילות הדם – כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון", "רצח הילד מוחמד א-דורה" ו-"הטבח בג'נין". ואם החוקים הקיימים לא מאפשרים שיפוט וענישה מהירים – יש לעדכן אותם למצב האקטואלי להיום, וכתוצר לוואי מכך – לתת הזדמנות לכנסת לשפר את הדימוי הירוד שלה בעיני הציבור. ומעל לכול – דרושה הנהגה לאומית היודעת מה זה מלחמה ומשוחררת מיצר ההתרפסות בפני יפי הנפש הצבועים של העולם.

הכותב התמחה במחקר ותכנון אסטרטגי.