הא לך קסאם אכזר
מאת: אורי הייטנר | פורסם לראשונה ב15 במאי 2008
בכתבות על מותם של ג'ימי קדושים מכפר עזה ושל שולי כץ מגברעם, בולטים תיאורים בפעלים פאסיביים: "רקטה נחתה", "רקטת קסאם נחתה", "החל מתח הפצמ"רים", "נחיתתן של הפצצות", "נחת פצמ"ר", "היה בום". וכך מידי שבוע אנו קוראים על קסאמים ש"נופלים", טילים ש"נורים".
אני קורא, וחושב לעצמי שהם באמת לא בסדר הקסאמים האלה. מה פתאום הם נופלים? מה רע להם שם למעלה, שהם מחליטים, כך פתאום, ללא אזהרה, ליפול? וגם על הפצמ"רים האלה אני ממש כועס. למה הם נוחתים? מישהו נתן להם אישור נחיתה?
צריך לעשות משהו נגד הקסאמים האלה, כדי שילמדו לקח, אחת ולתמיד. שלא יפלו. שלא ינחתו יותר. קסאמים, אני אשסה בכם את כלבי. הא לך פצמ"ר אכזר!
הקסאמים שנופלים ונוחתים, מזכירים לי את המציאות בה חיינו עד לפני שש שנים. אז "אוטובוסים התפוצצו" מידי יום ברחובותינו. באמת, ממש אוטובוסים חצופים. מה הם מתפוצצים?
וכדי ללמד לקח את האוטובוסים האלה, התחלנו להציב מאבטחים באוטובוסים, כפי שהצבנו מאבטח בכל מסעדה, כדי שלא תתפוצץ פתאום, ומסדר של מאבטחים על כל קניון, כי גם לקניונים היתה אז נטיה משונה להתפוצץ.
אבל באיזשהו שלב, למישהו נפל אסימון. מישהו הגיע למסקנה שאי אפשר להצמיד מאבטח לכל אוטובוס ושהמאבטחים לא כל כך מצליחים לשכנע את האוטובוסים לא להתפוצץ. אולי לא האוטובוסים מתפוצצים? הוא חשב. אולי מישהו מפוצץ אותם? ולפתע היתה לו הארה – בעצם האוטובוסים לא מתפוצצים. מחבלים פלשתינאים מפוצצים אותם. ויש מי ששולח את המחבלים האלה לפוצץ את האוטובוסים ולרצוח את הנוסעים בהם. יש מי שמגייס את המחבלים, מי ששוטף את מוחם, מי שמכשיר ומאמן אותם.
וברגע שהבנו שהאוטובוסים אינם מתפוצצים, אלא מחבלים מפוצצים אותם, צה"ל יצא למבצע "חומת מגן" כדי להלחם במחבלים ובשולחיהם. וכתוצאה מהמבצע, ומכך שמאז ועד עתה צה"ל והשב"כ פועלים כל העת ביהודה ושומרון, כמעט ואין עוד פיגועי התאבדות, אף שהניסיונות לבצע אותם לא פחתו. אל הצעדים ההתקפיים האלה נוספו גם צעדים הגנתיים – מחסומים וגדר הביטחון. אולם גם הצעדים ההגנתיים האלה, אינם צעדי מיגון דפנסיביים – המחסומים הם בתוך שטחו של האוייב, על סף ביתו, וגם הגדר עוצרת את המתאבדים קרוב יותר לבסיסם מאשר ליעדם.
ברגע שהבנו שהפתרון אינו מיגון אלא מיגור והתחלנו לפעול למיגור הטרור והטרוריסטים, התחלנו לנצח.
כפי שכאשר האוטובוסים התפוצצו ניסינו להלחם בהם באמצעות מאבטח, כך כאשר הקסאמים נוחתים, אנו מנסים להלחם בהם באמצעות מיגון. כאשר העיתונות הקיבוצית מתארת את הקסאמים שנוחתים, מזכירי התנועה גברי וולולה קוראים לממשלת ישראל "להשלים את עבודות המיגון בכל יישובי עוטף עזה… מיגון הבתים הוא קריטי לביטחון התושבים… לא יתכן שהתושבים יאלצו להמתין שנים למיגון דירותיהם למען ביטחונם". יתכן גם יתכן שהקסאמים ימשיכו לנחות, והפצמ"רים ימשיכו ליפול, העיקר שהבתים ימוגנו.
אבל כמו את טרור המתאבדים, גם את טרור הטילים לא ננצח במיגון אלא במיגור. רק הפעלת עוצמתו של צה"ל כדי למגר את המחבלים ואת שולחיהם תשים קץ לירי הקסאמים.
בשתי הכתבות הנ"ל – כדאי לשים לב לטרמינולוגיה בה מתואר מותם של קדושים ושל כץ. "ג'ימי נהרג". "שולי נהרגה". איזו מכבסת מילים. האם השניים הם לוחמים שנהרגו בקרב עם האויב? האם מדובר באנשים שנהרגו בתאונת דרכים או באסון טבע?
ג'ימי ושולי לא נהרגו. הם נרצחו. הם נרצחו בידי רוצחים. הרוצחים רצחו אותם בכוונה תחילה. הרוצחים מבצעים לאורך שנים פשע מלחמה מתמשך – ניסיון יומיומי לרצוח אזרחים וילדים ישראליים רבים ככל שניתן. לרוצחים האלה יש שם ושם משפחה. למשל – חאלד משעל. למשל – אסמאעיל הניה. למשל – מחמוד א-זהאר. הם, ואלפי המחבלים שהם מפעילים הם רוצחים. על ישראל להלחם בהם כברוצחים: "שופך דם האדם, באדם דמו ישפך" (בראשית ט', ו').
צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל. תפקידו להגן על מדינת ישראל ואזרחיה. ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, ואמת זו הוכחה שוב ושוב מימי וינגייט ויצחק שדה ועד מבצע "חומת מגן". אם יש צה"ל – יופע מיד!
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.