פזמוניה הראשונים של לאה גולדברג
מאת אליהו הכהן | רשימה שנייה בסדרה פורסמה ב15 באפריל 2009 במקור בחדשות בן עזר.
א. התוכנית הראשונה לחלוקת הארץ – בראי הפזמון
לא בכדי נהג המנהיג הציוני אוסישקין להצהיר, כי בשובו ארצה מחו"ל הוא ממהר לפקוד את תיאטרון "המטאטא" כדי להתעדכן בנעשה בארץ בעת היעדרו. האירועים וההתרחשויות שעברו על הארץ באותה תקופה זכו בהצגות "המטאטא" לטיפול עוקצני, והפזמונים שהושרו על בימתו הצליפו בשוט אירוני על ענייני השעה. למען האמת שימש תיאטרון "המטאטא" כבימה הסאטירית המוכרת והמרכזית של היישוב בשנות השלושים.
ברשימתנו הקודמת נגענו בפזמונים הסאטיריים מהווי היישוב שכתבה לאה גולדברג להצגה "קל להיות יהודי" של תיאטרון "המטאטא", ואף הבאנו שניים מהם במלואם. רק שנתיים חלפו מאז דרכו רגליה לראשונה (1935) על אדמת הארץ, וכבר התנסתה בכתיבתם. עד אז (החל ב- 1934) הופקדה מלאכת כתיבת הפזמונים להצגות "המטאטא" בידי נתן אלתרמן.
יש להניח כי לאה גולדברג גויסה לכתיבת הפזמונים מפני שאלתרמן היה שקוע כולו במלאכת התירגום של שתי ההצגות האחרונות של "המטאטא" שהיה עליו להשלימה תוך פרק זמן קצר: מערכוני התוכנית "קל להיות יהודי" נכתבו על ידי יצחק נוז'יק ביידיש (בשם העט נ. יצחקי), ומרטין רוסט חיבר את מערכוני "היינו כחולמים" בגרמנית. אלתרמן תירגם לעברית את שתי ההצגות אף כי שמו כמתרגם לא נזכר בתוכניות ואף לא בביקורות עליהן (ולא ברור מדוע הועלמה עובדה זו).
חלוקה, חלוקה, חלקלוקת
לאחר שעברה בהצלחה את טבילת האש הראשונה, הוזמנה גולדברג לחבר פזמונים גם לתוכנית הבאה של התיאטרון: "היינו כחולמים" – ח?לו?ק?י?ד?ה בשמונה תמונות מאת מרטין רוסט, אך הפעם לצידו של אלתרמן, שחיבר אף הוא פזמונים אחדים לתוכנית.
הצגת הבכורה של "היינו כחולמים" התקיימה ב-30 בנובמבר 1937. עניין מיוחד עוררו המערכונים והפזמונים שהוקדשו לנושא שעמד במרכז סדר היום הלאומי: ההצעה הראשונה לחלוקת הארץ, שנודעה בשם "תוכנית ועדת פיל". נושא זה העסיק אז את הציבור יותר מכול: כזכור, בעקבות מאורעות תרצ"ו (1936) מינתה ממשלת בריטניה ועדה חקירה מלכותית בראשות הלורד פיל למציאת פתרון לסכסוך היהודי-ערבי וזו הגישה את מסקנותיה בחודש יולי 1937. הוועדה המליצה לחלק את ארץ-ישראל המערבית לשתי מדינות, מדינה יהודית ומדינה ערבית, ולחלקים שיישארו תחת שלטון בריטי. המדינה היהודית תשתרע על פני שטחים ברצועה צרה לאורך החוף, בעמק ובגליל, ואילו כל השטח מבאר טוביה דרומה, הנגב, הרי יהודה והשומרון – כל אלה יהיו במדינה הערבית, שהומלץ לספחה לעבר הירדן. ירושלים, בית לחם, נמל התעופה לוד וכן מסדרון רחב בין יפו וירושלים יהיו בשליטה בריטית.
מנהיגי היישוב נחלקו בדעתם לגבי התוכנית. בעיני וייצמן ובן גוריון היא הצטיירה כהתחלה טובה ולפיכך צידדו בה. הצטרפו אליהם שרתוק, בן צבי, רמז ואחרים. אוסישקין וז'בוטינסקי התנגדו לה בחריפות, ואיתם לא מעטים ממנהיגי האגף השמאלי של היישוב, ביניהם ברל כצנלסון ששלל את ההצעה מכל וכול. בעיקר מחו המתנגדים כנגד הצעת הוועדה לצמצם את השטח הנועד להקמת הבית הלאומי על פי הצהרת בלפור ועקרונות המנדט הבריטי ולהעמידו על 17% בלבד משטח ארץ-ישראל המערבית, וכל זאת 15 שנים לאחר שהיישוב התבשר על ניתוקו של עבר הירדן המזרחי (EASTERN PALESTINE) מתחום ארץ-ישראל. השומר הצעיר התנגד לכל חלוקה של הארץ ותמך בפתרון של מדינה דו-לאומית. הוועד הערבי העליון התנגד מלכתחילה לכל הצעה שיש בה כדי להעניק עצמאות כלשהי ליהודים בארץ.
לא רק מנהיגים ועסקנים – גם משוררים ואנשי רוח נזדעקו והגיבו על תוכנית החלוקה. אלתרמן, למשל, שכתב בטוריו בעיתון "הארץ" שני שירים על ועדת פיל, ה?גחיך בתיאורו את הציפייה לשידור מסקנותיה ב"קול ירושלים", על-ידי הנציב העליון:
"מ?ה נ??ש??א?ל עו?ד, ר?ע?י, ו?מ?ה עו?ד נ?ב?ק?ש??ה?
ה?ה?י?ת?ה עו?ד א?מ??ה ש??ז?כ?ת?ה ל?כ?ך?
ש??י??ג??ד ל?ה?:
ה?ע?ר?ב, ב??ד?י?ו?ק ב??ת?ש??ע,
ת??ע?ש??ה, ל?מ?ש??ל, ה?ה?יס?טו?ר?י?ה ש??ל??ך?…" (מתוך: "שעה היסטורית")
טשרניחובסקי, שהתנגד נמרצות לחלוקה, חיבר שלושה שירים בנושא וליגלג עליה בחידודי לשונו:
"ל?א י?הו?ד?ה, ל?א ה?ה?ר, ל?א נ?ג?ב, ל?א י?רו?ש??ל?י?ם:
ו?מ?ב?ט?ח?נ?י, ג??ם ע?ת??ה, ב??ח?ל??ק ע?ר?ב?י?ים ו?א?נ?ג?ל?ים
א?ת נ?ח?ל?ת?נו? מ?ק??ד?ם, א?נו? נ?ק?ב??ל, כ??ד?ב?ר?ת
ס?ב?ת??א י?ש??יש??ה: ק?צ?ת ק?ד??ח?ת ב??צ?נ?צ?נ?ת ק?ט?נ?ט?נ?ת." (מתוך: "סבתא כך הייתה אומרת")
בעוד טורי העיתונים וכתבי העת נגדשו במאמרי תגובה ופולמוס על ארץ-שלמה שלמה או מחולקת, האם שתי מדינות או אחת – כאילו לא עברו כברת דרך של ממש מאז ועד היום – התרכזה העיתונות הסאטירית בפארודיות, בקאריקטורות ובבדיחות על חלוקת הארץ.
כעת גם הפזמון המושר מצא לו שעת כושר וחב?ר לסחרח?ר?ת התגובות. פזמונה של לאה גולדברג "חלוקה, חלוקה, חלקלוקת" היווה חוליית מעבר בין שני מערכונים בענייני חלוקה בהצגה "היינו כחולמים": "שלושה אוחזין בטלית" ו"אלו ואלו בתיקין מתחלקין". אמנם אין היא חושפת בו את עמדתה שלה לגבי תוכנית החלוקה אך יורה את חיצי לעגה ללא מידת הרחמים לעבר השימוש המוגזם במילים "חלוקה" ו"מחלוקת" – שהיו למכת מדינה, תוך שהיא מנצלת באופן מעורר התפעלות את דו המשמעות של השורש "חלק" בבנייניו השונים, על שלל נגזרותיו.
מרק לברי, כפי שצויין, חיבר את הלחן, ולזמרת הצעירה ילידת מצרים ממוצא תימני אסתר גמליאלי (מקודם אסתר גמל ואחר-כך גמליאלית), הייתה זו הופעת הבכורה על קרשי התיאטרון:
ח?ל?ק??ה, ח?ל?ק??ה, ח?ל?ק?ל?ק?ת
המילים: לאה גולדברג
הלחן: מרק לברי
מ?ה א?ג??יד ל?כ?ם? ה?ן חו?ק הו?א
ב??מ??ח?ל?ק?ת ה?כ??ל?ל?ית.
ל?עו?ל?ם י?אמ?רו?: ת??ח?ל?קו?!
א?ם א?ח?ז?ת??ם ב??ט??ל?ית.
ש??נ?י?ם או?ח?ז?ין ב??ט?ל??ית,
ז?ה מו?ש??ך ו?ז?ה צו?ע?ק,
ו?נ?ת??נ?ה ת??ש?ו?ב?ה פ?אט?אל?ית:
ג??ז?ר ל?ח?צ?י ו?ח?ל??ק!
כ??ב?ר פ??ס?ק ש??ל?מ?ה ה?מ??ל?ך?
פ??ס?ק ד??ינו? ה?מ??ש??ב??ח:
ת??ח?ל??ק?נ?ה א?ת ה?י??ל?ד
ח?צ?י ל?ך? ו?ח?צ?י ל?ך?!
ר?פ?ר?ין:
ח?ל?ק??ה, ח?ל?ק??ה, ח?ל?ק?ל?ק?ת,
ח?ל?ק??ה מ?י?מ?ין ו?מ?ש??מ?אל,
ב??עו?ל?ם ה?ש???רו?י ב??מ?ח?ל?ק?ת
מ?ח?ל??ק?ים א?ת ה?כ??ל, א?ת ה?כ??ל!
ח?ל?ק?ים, מ?ח?ל?קו?ת, מ?ל?ק?ח?י?ם,
ח?ל?ק?ל?ק?ת, ח?ל?ק?ה, ח?ל?ק?ל?ק,
ג??ם מ?ח?ל?ק עו?ש??ים ח?ל?ק?י?ם
ו?ג?ם ר?ב?ע כ??מ?ע?ט מ?ח?ל??ק.
[השירים כולם מנוקדים בכתיב חסר, גם אם במקור נכתבו בחלקם בכתיב מלא].
ב. כיבוש הים איננו "מזמור שיר לעתיד לבוא"
מרש החלוצים
כלום פג תוקפם של פזמוני "המטאטא" בימינו? האם המסר שלהם הוא נחלת העבר?
מסתבר שלא. עשרות שנים לפני ששר רמי קליינשטיין על "ארצנו הקטנטונת, מולדת בלי כותונת", למילותיו של יורם טהר לב, ושנים לפני שהרקידה יפה ירקוני בקצב הטנגו לצלילי "ארצנו הקטנטונת" שהלחין צבי גולד-זהבי למילותיו של שמואל פישר, כבר הקדימה לאה גולדברג וטבעה את המושג "ארצנו הקטנטונת" – ככל הידוע לי לראשונה בזמר העברי. "הוי ארצנו היא קטנטונת" קובלת היא בפזמונה הסאטירי "מרש החלוצים" שחיברה להצגה "היינו כחולמים", אלא שפזמונה של גולדברג מציע פתרון יישומי למצוקת השטח: אם צפוף ואם המגרשים תפוסים כולם – אין בעייה, נכבוש את הים. הפזמון נכתב בעקבות המערכון פרי עטו של מרטין רוסט "המתרחצת האחרונה", שבו מוצגת תוכנית לייבוש חוף הים של תל אביב כדי לפתור את מצוקת השטח של המדינה היהודית העתידה, שבתוכנית ועדת פיל נקבעו לה גבולות מצומקים.
דומה כי הרעיון לכתיבת המערכון, ובעקבותיו הפזמון "מרש החלוצים", עלה בעקבות ההצעה להרחבת גבולות ארצנו הקטנטונת שהעלה דוד בן גוריון בדברים שנשא עם הקמת נמל תל אביב: "אמנם אין אנו יכולים להתפשט מזרחה, צפונה, ודרומה, אך אנו יכולים להתפשט מערבה ולכבוש הים."
"מרש החלוצים" היה נדבך נוסף ב"אובססיה הימית" שאחזה בארץ בעקבות הקמת הנמל בתל אביב.
בכל בתי הספר וגני הילדים לימדו את שירי הנמל ובנו מזח מקוביות. הורים קראו לרך הנולד להם בשמות "ימיים" כמו זבולון, נ?מ?ל?י?ה, י?מ?י.
הכול דיברו על שיבה לימי קדם שבהם "זבולון לחוף ימים ישכון" וציי המלך שלמה שייטו לאורך החופים ובידם הופקדה הובלת מוצרי הסחר הימי. "כיבוש הים" לא נראה כבלתי מושג, כמזמור שיר לעתיד לבוא, אלא היה לצירוף שגור בז'ארגון הלשוני של אתגרים חלוציים אחרים, אח ורע ל"כיבוש העבודה" ו"כיבוש השממה". הוד הכיבוש החלוצי השתקף גם בשירי הזמר שהרעיפו עליו מילות עידוד: "קול העם קורא אלינו לכיבוש ולהגשמה" – הרעים למשל, אברהם לוינסון, ב"שיר המחנה" ("מסבלות גורל פרוע") של הנוער העובד.
מבחינה זו, פזמונה הסאטירי של גולדברג יוצא דופן בעמדתו השובבנית ואין הוא אלא פארודיה על "שיגעון" הכיבוש הימי ועל אופנת שירי הים הלאומיים שפשתה בזמרת הארץ.
את "מרש החלוצים" הלחין, כאמור, מרק לברי, ושרו יחדיו: אסתר גמליאלית, בצלאל לונדון, ואבא'לה (יעקב אבא) ששיחקו בהצגה כחלוצים.
מ?ר?ש? ה?ח?לו?צ?ים
המילים: לאה גולדברג
הלחן: מרק לברי
הו?י, א?ר?צ?נו? ה?יא ק?ט?נ?ט?נ?ת,
ח?מ?ש???ה מ?יל?יו?ן א?ד?ם.
א?ל י?או?ש?! – נ?צ?ע?ד ק?ד?ימ?ה
ו?נ?כ?ב??ש? ג??ם א?ת ה?י??ם!
ק?ד?ימ?ה, ק?ד?ימ?ה, ק?ד?ימ?ה א?ל ה?י??ם!
א?ין מ?קו?ם ב??כ?ל ה?א?ר?ץ.
מ?ג?ר?ש??ים? – ת??פו?ס?ים כ??ל??ם.
ו?ל?ק??ר?ן ה?ק??י??מ?ת
י?ש? ק?ר?ק?ע ב??ל?ב ה?י??ם.
ק?ד?ימ?ה, ק?ד?ימ?ה…
עו?ד י?בו?או? ב??נ?י ע?מ??נו?
א?ל א?ר?צ?י מ?ק??צו?ת עו?ל?ם!
עו?ד י?ה?י?ה מ?קו?ם א?צ?ל?נו?
כ??י נ?כ?ב???ש? ג??ם א?ת ה?י??ם.
ק?ד?ימ?ה, ק?ד?ימ?ה…
ההמשכים יבואו על פי התקדמות המחקר
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.