אוייבי הקידמה האנושית
מאת: בועז ארד| 28 באוגוסט 2009 נכתב עבור הטור "על הכוונת" ב"מקור ראשון".
בימים אלו בהם נאבק המשק למען הצלת משרות ופיתוח הכלכלה, פועלת בישראל תנועה ששמה לה למטרה לעצור פיתוח כלכלי. למטרה זאת היא מנצלת כל אמצעי ומציבה מכשולים בפני הקידמה ומשקיעה רבות בהכשרת הלבבות וגיוס האוהדים על מנת לקדם האידאולוגיה הירוקה. המטרה אותה סימנה לאחרונה התנועה היא עצירת אספקת האנרגיה למדינת ישראל על ידי מניעת הקמתן של תחנות כוח.
באתר "גרינפיס", מתגאה הגדולה בתנועות הירוקות ב"הישג" של איסוף למעלה מ-20 אלף התנגדויות להקמת תחנת הכוח באשקלון. במסע פופוליסטי הוגשו לוועדה עשרות אלפי ההתנגדויות תוך ניצול הפתח המאפשר לאזרחים להביע עמדתם בפני גורמי התכנון. כך דורסת התנועה המתיימרת לקדם את הדיון הציבורי את הזכות הבסיסית להבעת הדעה כשהיא בוחרת "לסתום את הצנרת" בעשרות אלפי התנגדויות סרק.
הייתי עד לדרך שבה עובד קו הייצור של ההתנגדויות כשהגשתי "התנגדות" דרך אתר "גרינפיס" ובה רשמתי כי גרינפיס פועלת על מנת לפגוע בקידמה כלכלית. עורכי הדין של התנועה המשמשים כחותמת גומי העבירו את ההתנגדות מבלי לראותי או לקראה וזומנתי להופיע בפני הוועדה.
הטכניקה שהופעלה על ידי הארגון אינה המצאה מקומית, שבה עורכי דין מגוייסים בהתנדבות לחתום על תצהירים (שאותם אין הם קוראים המצורפים להתנגדויות סיטונאיות) וכך משחיתים משאבים ומעכבים את הפרוייקטים ההכרחיים לקידומו של המשק הישראלי. כל התנגדות מאלצת את חוקרי הוועדה לקיים שימוע, דורשת טיפול משרדי ומשלוח עשרות אלפי הודעות זימון בדואר רשום (בעלות של מאות אלפי שקלים). אך המחיר הכבד יותר מתבטא בעיכוב אספקת האנרגיה שאנו כה זקוקים לה למטרות התפלה, בריאות, רווחה וקידום כלכלי (וכמובן, גם עבור המכוניות החשמליות שעליהן חולמים הירוקים… ). אם אכן הייתה כוונתו של הארגון כנה הרי די היה בהתנגדות מפורטת ומנומקת אחת שתרכז את טענותיו ותישמע באופן רציני, מבלי להשחית את כספו וזמנו של משלם המיסים.
גרד ליאופולד, היו"ר היוצא של הארגון העולמי של גרינפיס, חשף בראיון שהעניק לאחרונה ל-BBC כמה משיטות העבודה של הארגון. הוא הודה שהאזהרה אותה פרסמה התנועה על הסכנה של קוטב צפוני ללא קרח ב 2030 הייתה שקרית ומטעה. הוא תירץ זאת בכך שיש צורך לפנות לרגשות האנשים על מנת לעורר אותם מאדישותם. כלומר: צריך להפחיד את האנשים עם איומים מופרכים, לטובת "המטרה". אך יותר חושפני היה המשפט הבא מאותו הראיון: "יש צורך דחוף לדכא את הצמיחה הכלכלית בארה"ב ובעולם כולו. צמיחה כלכלית שנתית בשיעורים הנעים בין 3% ל 8% לא יכולה להימשך ללא תוצאות אקלימיות חמורות… סגנון החיים של העשירים בעולם אינו מודל בר-קיימא".
כאשר מפשיטים מן התנועה הירוקה את הקישוטים של דאגה לרווחת האדם, מתגלה בתוכה גרעין אידיאולוגי העויין את הקיום האנושי. זהו גם המכנה המשותף אותו היא מוצאת עם גורמים אנרכיסטים, עם קומוניסטיים המחפשים את המהפכה הבאה, ועם רבים מחברי התנועות ה"חברתיות", המבקשים באמתלות של צדק חברתי לחלק מחדש את העושר שלא הם יצרו.
התעמולה הירוקה מלאה בטיעונים אודות "הרמוניה עם הטבע", אולם נעדר ממנה הדיון בצרכי האדם ובנחוץ לו לקיומו. היא מתייחסת לאדם כאל תופעה בלתי-טבעית. אולם האדם אינו יכול לשרוד במצב הטבעי כפי שהוא מוצג בחזיונות האידיאולוגים הירוקים. על מנת לשרוד על האדם לגלות ולנצל את כל המשאבים על מנת לייצר את הדרוש לו, משמעות הדבר היא כי עליו לשנות את סביבתו ולהתאימה לצרכיו. הטבע לא צייד את האדם באמצעים להתאים את עצמו לסביבה כפי שנוהג עולם החי והצומח. החל מהתרבויות הפרימיטיביות ביותר ועד לתרבות המתקדמת ביותר מייצר האדם את הדרוש לו. רווחתו תלויה במידת הצלחתו היצרנית, אפילו השבט הפרימיטיבי ביותר אינו מסוגל להתקיים ללא "מקור הזיהום" הבסיסי – האש. בניגוד לטענות הירוקים כי סגנון החיים של העשירים בעולם אינו מודל בר-קיימא, הרי שגם מנקודת ראות סביבתית-אקולוגית: לא העושר הורס את הסביבה אלא העוני. ארצות עשירות הן נקיות ושומרות על סביבתן בעוד שארצות עניות הן מזוהמות ופוגעות בערכי הטבע.
ההתקדמות האנושית מוכיחה כי רבים יותר מאיתנו חיים זמן רב יותר ובעושר מופלג יותר, מאשר חיו אבותינו במאות הקודמות, השגשוג הזה הוא תוצר הקידמה והיצרנות האנושית. אם נדע לבלום את התעמולה נגד ההתפתחות האנושית ושיפור איכות החיים של התנועות הירוקות, הרי שגם צאצאינו בדורות הבאים יוכלו להשקיף עלינו ולאמוד את ההתקדמות העצומה בתוחלת החיים ובאיכותם במאות הבאות.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.