הגיע הזמן ללמוד מהטורקים

מאת: יוסף דוריאל | 23 בדצמבר 2010

כל ממשלות טורקיה הצליחו להטיל אימה על כל מי שניסה להזכיר את טבח הארמנים. הם ראו את שמם הטוב – כפגוש קדמי של הביטחון הלאומי.

לא כן בישראל. כל זב ומצורע יכול להפיץ עלילות דם לדה-לגיטימציה של מדינת היהודים, כששרים בכירים בממשלה מחפים על פשע זה.

נשיא בוליביה, אבו מוראלס, שהחליט ללכת בעקבות שכניו שהצהירו על הכרתם ב"מדינת פלסטין", כבר לא הסתפק בסתם הודעת הכרה במדינה שלא קיימת אלא – עשה צעד נוסף והאשים את ישראל ב"רצח עם", לא פחות ולא יותר. לו אמר דבר כזה על טורקיה, היו אלה מקימים מהומת אלוהים, ואולי אף מאיימים על חייו. אבל, על ישראל מותר לומר הכול, ואפילו לפברק סרטים של עלילות דם. וכך, בתהליך של "מפולת דומינו", הולך ונשחק מעמדה של ישראל בעולם, עד כדי סכנה שתגיע למעמד שהפיל את שלטון הלבנים בדרום-אפריקה.

בספטמבר 2011 יתקיים בניו-יורק כנס "דורבן-3", שכמו בזה המקורי יוקדש בעיקר להסתה נגד ישראל. שוב נראה הפגנות פראיות, אך הפעם – בבירה הפוליטית של העולם, עם הד עולמי חזק בהרבה, כשבראשן כרזות עם צילומים דומים לזו שהובילה את מפגיני הכנס המקורי – "רצח הילד מוחמד א-דורה בידי חיילי צה"ל". וזה היה כשנה אחרי שכבר נחשף הבלוף שבצילומי "הרצח", אך שר הביטחון של ישראל, שקיבל את התחקיר שהוכיח זאת, לא נקף אצבע להזמת עלילת הדם על הצבא שהוא אחראי לו. בהמשך, התברר גם שמשפטן הקרוב ביותר לשר, פעל בשירותו של סוכן הטלוויזיה הצרפתית שניסה להשתיק כל ביקורת על הסרט המבוים שלו. וזה האחרון, כשניסה להתנער מאשמה אחרי שהתרמית נחשפה, והצהיר שהוא אף פעם לא אמר שצה"ל הרג את הילד (והדברים הוקלטו), חזר בו כשקיבל פתאום גיבוי מבית המשפט הישראלי. כי, כאילו לפי הזמנת תועמלני הרש"פ, פרסמה שופטת בישראל פסק דין שפסל מכל וכל את התחקיר שהוכיח את הבלוף – מבלי שראתה אותו – לשמחתם של כל המשמיצים, מבית ומחוץ. זה שאחרי שנה וחצי ביטל בית משפט מחוזי את פסיקתה הזדונית של השופטת – כבר לא עניין איש, כולל את הנוסח העברי של ויקיפדיה (ודווקא הבריטים דאגו לעדכן את הנושא בטקסט שלהם).

היה זה רופרט מרדוך, איל התקשורת הלא-יהודי, שפתח את עיני הליגה היהודית נגד השמצה – לראות את החזית החדשה שנפרשה נגד ישראל והעם היהודי: אחרי שהערבים לא הצליחו, פעם אחר פעם, לשבור את ישראל בכוח הנשק, הם מצאו את השיטה המנצחת – תעמולת זוועה לדה-לגיטימציה בינלאומית של מדינת היהודים. אבל, גם הוא עדיין לא שם לב איך שיטת לחימה זו מצליחה הודות למשתפי פעולה מתוך המימסד היהודי. לא רק שמישהו גזר שתיקה על דובר צה"ל שלא להגיב על עלילת הדם הנבזית, אלא – שר המשפטים שלנו, בכבודו ובעצמו, התייצב לצד מפיציה: אחרי שהוא קיבל תלונה מפורטת על מעשה הנבלה של השופטת הנ"ל (שגם חרגה מכללי המשפט המקובלים), במקום ליזום חקירה על התנהגותה – הוא חתם על החלטה להעלות אותה בדרגה וגם טילפן לה באופן אישי – לברך על הקידום שזכתה בו.

כל עוד שר ביטחון כזה ושר משפטים כזה ממשיכים לכהן בממשלת ישראל, אין לנו שום סיכוי להדוף את מתקפת הדה-לגיטימציה המאיימת על המשך קיום המדינה. מזה עשר שנים שכותב שורות אלו מנסה להתריע מפני סכנה זו, אך זוכה לזלזול מתנשא של המימסד והתקשורת המגבה אותו. מסמך שהוכן תחת הכותרת "חקיקת הגנה לישראל" נשאר ללא פרטנרים לדיון בהנהגה הפוליטית. מחדל האש ביערות מתגמד ביחס לאש המתפשטת של מסע עלילות הדם והחרם על ישראל, אך מה שמעסיק את התקשורת זה – מכתב של קבוצת רבנים המכוון לקבוצה מוגבלת של אזרחים.

במצב כזה, אולי במקום לייבא עוד טייסת מטוסי חמקן מאמריקה – כדאי לייבא קצת רגישות טורקית בלתי מתחמקת לכבוד הלאומי? ולהתייחס אליה כפגוש קדמי לביטחון הלאומי?

מלחמת ההסתה וכשלי הטיפול בה מאז טבח סברה ושתילה וכן – תכנית "חקיקת הגנה לישראל" מתוארים בספרי "ללמוד מהחיים", העומד לצאת לאור בימים אלה.

הוספת תגובה