אלטרואיזם קטלני
מאת בועז ארד | 16 ביוני 2010 פורסם במקור ראשון בטור "על הכוונת"
העיקרון שביסוד האלטרואיזם הינו כי לאדם אין זכות להתקיים למען עצמו, שירות לאחרים הינו ההצדקה המוסרית לקיומו, הקרבה עצמית, נובע מכך, היא המעלה והערך הנעלים ביותר – כאשר מנהלים מלחמה או חברה על פי מפתח אלטרואיסטי נחרץ גורלה.
לאחרונה הוחלף מפקד הכוחות האמריקאים באפגניסטן, גנרל מק'קריסטול אשר מתח ביקורת פומבית על מפקדו העליון – הנשיא אובמה, עורר סקנדל ושילם את המחיר. במקומו נכנס לתפקיד הגנרל פטראוס אך השערוריה האמיתית הרבה יותר גדולה מאשר חילוקי הדעות בין אובמה למפקדי הצבא בשטח. הניו יורק טיימס מספר על האיסטרטגיה של המלחמה באפגניסטן ומציין כי מק'קריסטל "העביר את הסיכונים מאזרחים לחיילים מערביים". יורשו בתפקיד הצהיר כי אין בכוונתו לשנות את העקרונות הללו של המלחמה באפגניסטן. בלשון פשוטה משמעותה של אסטרטגיה זאת הינה ניהול מלחמה המציב את חייהם של האפגנים, ובכלל זאת של הג'יהאדיסטים נגדם מתנהלת המלחמה, לפני ערך חייהם של חיילי ארה"ב ובנות בריתה המערביות. אסטרטגיה זאת כוללת הזרמת משאבים עצומים בשווי מיליארדי דולרים מכספי משלמי המסים בארה"ב לשיפור איכות חייה של האוכלוסייה העויינת, סלילת כבישים, ופעילות סעד במטרה לרכוש את ליבה ואת הכרתה של האוכלוסיה בנדיבות המערבית.
בישראל, בעוד אנו עוסקים בשבועות האחרונים בחקר הליקויים הטקטיים שהתגלו בהערכות להתמודדות עם המשט הטורקי מתפתחים להם משטים ומפגני תעמולה מכיוון לוב, לבנון ואיראן. רבים מאוייבינו מבקשים להיות אבות למה שמתגלה כהצלחה. כך, אנו צפויים בקרוב לראות מהלכים דומים גם מכיוונם של מדינות עוינות נוספות המבקשות לערער את הלגיטימיות הישראלית. ההתמודדות הישראלית, מצידה, יישרה קו עם הביקורת הבינלאומית בכלל ועם הביקורת של הבית הלבן בפרט ומקלה על המצור החלקי אותה השיתה ישראל על עזה. התגובה הישראלית המרכזית ללחץ הבינלאומי הייתה בהצגת רשימת מוצרים מורחבת אותה מאשרת ישראל להכניס לעזה, הכנסת משלחות בינלאומיות והפקה של סרטי "הסברה" בהם מוצגות שיירות האספקה העצומות המובילות מצרכים ישראליים וסיוע לאוכלוסייה בעזה, סיוע המבסס את שלטון הטוטליטריות האיסלמית אשר חרתה על דגלה וכתבה באמנתה את השמדת ישראל.
המשותף לשני המקרים, למרות הזירות השונות וסדרי הגודל המשתנים הוא בכך שהשחקנים מתנהלים לפי אותו תסריט ידוע מראש, כזה המספק לאוייב יתרונות טקטיים אותם אין הוא מהסס מלנצל. המפתח המוסרי לפיו נכתב התסריט מכונה אלטרואיזם.
העיקרון שביסוד האלטרואיזם הינו כי לאדם אין זכות להתקיים למען עצמו, שירות לאחרים הינו ההצדקה המוסרית לקיומו, הקרבה עצמית, נובע מכך, היא המעלה והערך הנעלים ביותר.
כאשר מיושמת שיטה מוסרית זאת במדיניות חוץ ונכתבים לפיה כללי ניהול המלחמה מתקבלים עקרונות "המלחמה הצודקת". שורשיה של גישה מוסרית זאת נעוצים בכתבים הנוצריים של אוגוסטין אשר ביקש לברר כיצד ניתן ליישב את ההכרח במלחמה עם הציווי הנוצרי "להפנות את הלחי השנייה". תשובתו של אוגוסטין הייתה כי אדם יכול להשתמש בכוח שלא על מנת להגן על עצמו אלא להגן על שכנו. כך הפך אוגוסטין את המלחמה למסע צדקה וסיוע סוציאלי.
את הניתוח המוסרי הזה אימצו מנהלי המדיניות וכותבי המדריכים הצבאיים המודרניים בתקופתנו. בספר "מלחמות צודקות ולא צודקות" המשמש כמסד המוסרי לתורת הלחימה המערבית כותב המחבר, מיכאל ואלצר: "חייל חייב לכוון היטב למטרתו הצבאית ולהימנע ממטרות לא-צבאיות. הוא יכול לירות רק אם השיג טיווח ברור באופן סביר; הוא יכול לתקוף רק אם התקפה ישירה אפשרית… הוא אינו יכול להרוג אזרחים רק משום שהוא מוצא אותם בינו לבין אויביו… ההסתפקות באי כוונה להרוג אזרחים היא פתרון קל מידי… מה שאנו מחפשים הוא סימן חיובי כלשהו למחויבות להצלת חיי אזרחים… אם הצלת חיי אזרחים משמעותה סיכון חיי חיילים אנו חייבים לקבל את הסיכון".
המוסר האלטרואיסטי התקבל והתבסס כאמת מידה לצדק בישראל ובעולם המערבי ואיש אינו מעז לפקפק בו או להקים ועדת חקירה פילוסופית אשר תבחן את מקורותיו והשלכותיו. אויבינו המזהים נקודת תורפה זאת אינם מהססים לנצלה. זיהוי מפתח החולשה המוסרי על ידי האוייב, במודע או שלא, הוא שהוביל לנפילת אימפריות, מרומא העתיקה ועד לממלכת האינקה אשר נקטפה כפרי בשל על ידי קבוצה קטנה של פולשים ספרדיים.
השאלה התלויה ועומדת היא האם נשכיל לזהות את המפתח המוסרי שלנו כנקודת תורפה המאיימת על קיומנו או שמא נמשיך לספק תחמושת תעמולתית, נזין ונכלכל את אוייבינו תוך שאנו ממשיכים לשחק את תפקידנו במחזה שתוצאותיו הטראגיות נכתבו בדפי ההיסטוריה וידועות מראש.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.