חורף רוסי מתקרב מאת קרולין גליק

חורף רוסי מתקרב

רוסיה דוחפת למלחמה נוספת. לסיוע המודיעיני שהעניקו לחיזבאללה יש להוסיף כמובן את טילי הקורנט. הלכה למעשה, במלחמה האחרונה רוסיה פעלה לטובת חיזבאללה לא פחות מסוריה. ועכשיו אנחנו מקבלים את הצ´צ´נים בלבנון ואת התביעות של פוטין על נכסים בירושלים.

מאת: קרולין גליק פורסם: 8 בספטמבר 2006

חשרת ענני הסופה של המלחמה הבאה כבר מתעבה מעלינו, אך מנהיגינו הפוליטיים והצבאיים נמנעים מלהביט למעלה. לאחר תקופת דמדומים, התעורר משנתו הדב הרוסי. תחת פיקודו של איש הקג"ב הנשיא ולדימיר פוטין, חוזרת רוסיה לעמדתה המסורתית העוינת של ברית המועצות בכל הקשור לישראל ולעולם הערבי.

ביום שלישי נחתו בשדה התעופה בבירות כוחות הנדסה רוסיים. זוהי הפעם הראשונה שכוחות רוסיים משוגרים בגלוי למדינה ערבית. בעבר, הכוחות הרוסיים שפעלו בסוריה ובמצרים עשו זאת תחת הכיסוי של "יועצים". הכיסוי הזה נזנח הפעם והוחלף במונח "כוחות שיקום". פורמלית, אמורים להגיע ללבנון כ-550 חיילי הנדסה רוסים שתפקידם יהיה לבנות מחדש שישה גשרים שצה"ל פוצץ במהלך המלחמה. הכוחות הרוסיים פועלים מחוץ למטריית האו"ם.

שירות הידיעות Mosnewsדיווח ביום רביעי כי כוחות ההנדסה "הלא קרביים" יאובטחו על ידי פלוגות חיילים מדיוויזיית רובאים ממוכנים 42 המוצבת דרך קבע בצ'צ'ניה. ולא מדובר בכוחות רוסיים המאומנים בלחימה נגד כוחות ג'יהאד, אלא, ככל הנראה, בכוחות ג'יהאד. שתי פלוגות הקומנדו שהגיעו השבוע ללבנון שייכות לגדודי ווסטוק וזאפאד. גדודים אלו, ששני מפקדיהם מוסלמים, כפופים באופן ישיר לאגף המודיעין של המטה הכללי הרוסי במוסקבה. מפקד גדוד ווסטוק, רס"ן סולים ימאדייב, שימש בעבר מפקד של המורדים הצ'צ'נים.

על רקע השיגור של כוחות מוסלמיים מצ'צ'ניה ללבנון תחת דגל רוסי, הדיווח השבוע אודות הסיוע המודיעיני שרוסיה העניקה לחיזבאללה לאורך כל המלחמה מקבל משמעות אסטרטגית. על פי השבועון הביטחוני 'ג'יינס', תחנת ההאזנה הרוסית הממוקמת בצד הסורי של רמת הגולן סיפקה מודיעין לחיזבאללה לאורך כל המלחמה.

פוטין תובע נדל"ן

עוד ידווח רבות על היכולת המודיעינית המרשימה שגילה חיזבאללה במלחמה האחרונה, אך ממה שכבר דווח, אנו יודעים כי חיזבאללה הצליח לאסוף מידע חשוב באמצעים אלקטרוניים; והעובדה שהגיע לידיו מידע מבצעי חשוב ובמהירות מצביעה גם על אפשרות של חדירה מודיעינית מסוגים אחרים. הפגיעה שהפרצות בביטחון שדה גרמו למבצעים של צה"ל היתה משמעותית. כעת אנו למדים שמוסקבה עמדה מאחורי רובד אחד לפחות של החדירה המודיעינית שביצע חיזבאללה.

לסיוע המודיעיני לחיזבאללה יש להוסיף כמובן את טילי הנ"ט מסוג קורנט מתוצרת רוסית שהועברו לחיזבאללה דרך סוריה. כזכור, מרבית הפגיעות בכוחותינו נגרמו מאותם טילים. כלומר, גילוי הסיוע המודיעיני שרוסיה סיפקה לחיזבאללה השבוע מלמד כי הלכה למעשה, במלחמה האחרונה רוסיה פעלה לטובת חיזבאללה לא פחות מסוריה. ועכשיו אנחנו מקבלים את הצ'צ'נים בלבנון.

התמיכה של רוסיה בחיזבאללה, כמו גם בסוריה ובאיראן, מלווה בעוינות מדינית כלפינו שלא היתה כדוגמתה מאז התפוררות ברית המועצות. ביום שלישי דיווח ערוץ 2 כי בימים אלו פועל פוטין באובססיביות להכריח את ממשלת ישראל למסור את השליטה והחזקה במגרש הרוסים ובבניינים רוסיים היסטוריים אחרים במרכז העיר ירושלים לממשלת רוסיה.

מדובר בדרישה חסרת כל שחר מבחינה חוקית ומדינית, המזלזלת באופן קיצוני בריבונות הישראלית. ובכל זאת, מבלי למצמץ, הרוסים מעלים את הדרישה בתחילת כל פגישה עם פקידים ומנהיגים ישראלים כבר מספר חודשים. לכך יש להוסיף שורה של צעדים קיצוניים שננקטו לאחרונה על ידי מוסקבה, בין היתר ההחלטה לבטל את יריד המסחר הישראלי-רוסי בתחילת ספטמבר ערב פתיחתו בתל-אביב. במקרה ההוא, אנשי עסקים רוסים שכבר נחתו בארץ ולא יכלו לשוב מיד הביתה קיבלו הוראה מהשגרירות הרוסית שלא לצאת מחדריהם בבתי מלון עד שישובו לשדה התעופה.

דיס-מודיעין

לכל זה יש להוסיף כמובן את התמיכה הרוסית בתוכנית הגרעין האיראנית. ביום שלישי ביקר בטהראן שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, והודיע פעם נוספת כי רוסיה מתנגדת לנקיטת צעדים כלשהם נגד איראן בתגובה לסירובה להפסיק להעשיר אורניום בניגוד להחלטת מועצת הביטחון מחודש יולי. מאז שנחשף סוד התוכנית הגרעינית של איראן לפני שלוש שנים, משמשת רוסיה כסנגורית ראשית של טהראן ומונעת כל ניסיון אמריקני להגיע להסכמות לגבי טיפול בינלאומי בתוכנית האיראנית.

כאן יש לזכור את התפקיד המרכזי שרוסיה שיחקה בליבוי להבות המלחמה בסוריה בחודשים שקדמו למלחמת ששת הימים. אז סיפקה מוסקבה מודיעין כוזב לחאפז אסד, לפיו ישראל תכננה לפלוש לתוך סוריה. גם בקיץ 1973 דרבנה רוסיה את סוריה לצאת למלחמה נגדנו.

יכול להיות שכיום רוסיה אינה מעוניינת במלחמה חדשה. אבל הכוונה של רוסיה פחות רלוונטית מהצורה שבה נתפסת העמדה הקיצונית של רוסיה בעיני שכנותינו. אם לשפוט על פי דבריו המתלהמים של נשיא סוריה בשאר אסד, נראה כי דמשק מאמינה שיש לה גב אסטרטגי של רוסיה במידה שתצא למלחמה נגדנו. תחושתו זאת, יש להניח, מביאה את בשאר למסקנה המשתקפת בדבריו על הכדאיות של מלחמה נגד ישראל. מנאומו האחרון, בדבר המוכנות של סוריה לצאת למלחמה נגד ישראל אם לא נמסור לה את רמת הגולן תוך זמן קצר במשא ומתן, אנו למדים כי בשאר מאמין שמלחמה סורית בעצימות כזו או אחרת נגד ישראל עשויה לקדם את האינטרסים שלו.

הלובי הסורי בפעולה

למעשה, דבריו של בשאר על מוכנותו לנהל משא ומתן עם ישראל לקוחים באופן ישיר מספרי ההדרכה של הרוסים. כפי שדבריהם של אורי שגיא, יולי תמיר, יואל מרקוס, עזמי בשארה ואחרים בשבועות האחרונים מראים, כל מה שדרוש כדי להביא את האגף הפרו-סורי בשמאל הישראלי לזרוע בלבול ומחלוקת בישראל, היא הודעה תלושה וחלולה של סוריה לפיה אם נעמוד בכל הדרישות שלה (דבר שלא נוכל לעשות לעולם, כי לא תיתן לנו), אזי סוריה תיתן לנו "שלום", ואם לא, אזי האחריות למלחמה שתבוא תיפול עלינו.

עד כאן האיומים. ומה עם ההתייחסות של ישראל אליהם? חברי ההנהגה המדינית מגיבים לסכנות בהכחשה, בהתקפלות ובניסיונות לשנות את הנושא. ממשלת אולמרט-לבני-פרץ לא אמרה דבר נגד שיגור הכוחות הרוסיים ללבנון. לדידה של ממשלת ישראל, נושא זה, כמו גם העובדה שחיזבאללה שב לעמדות שבהן החזיק לפני המלחמה, וכוחות יוניפי"ל לא מונעים את התחמשותו הגוברת של חיזבאללה, אינם צריכים להטריד את הציבור.

על פי ערוץ 2, אולמרט נוטה דווקא להתקפל ולהיענות לדרישת רוסיה לקבל את מגרש הרוסים במהלך ביקורו המתוכנן במוסקבה בעוד מספר שבועות. ובאשר לסוריה, ההתמודדות של ממשלת ישראל עם האיום הסורי מסתכמת בוויכוחים באשר לכדאיות של משא ומתן על מסירת רמת הגולן. מעל הכל, כפי שמסבירים שרת החוץ ציפי לבני ושר הביטחון עמיר פרץ, לתפיסת הממשלה, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כל הסכנות הביטחוניות הגוברות היא להרוס את המאחזים ביהודה ושומרון.

מינויים בינוניים

אבל לא רק הממשלה כאן אחראית. קיים צה"ל, שתפקידו להתמודד עם האיומים הללו. אך הוא אינו עושה כך. הרמטכ"ל דן חלוץ טוען שהוא עסוק בימים אלה מעל הראש בשיקום צה"ל לנוכח חשיפת מה שהוא כינה "בינוניותו" אשר התגלתה במלחמה האחרונה בלבנון. אולם, הלכה למעשה, חלוץ אינו מתמודד עם האיומים. בראיון ל'ידיעות אחרונות' שפורסם בערב יום כיפור, חלוץ התייחס בביטול לאיומים העולים מסוריה.

זאת ועוד. לא רק שהרמטכ"ל חלוץ רחוק מלהתמודד עם הבינוניות שנתגלתה בצה"ל, הוא מנציח אותה. מי שפיקד באופן ישיר על הלוחמה היבשתית הבינונית (מינוס) של צה"ל בלבנון הקיץ היתה השלישייה של סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי, ראש אגף המבצעים גדי אייזנקוט ותא"ל טל רוסו שפיקד על המבצעים המיוחדים. במקום להכיר בבינוניות ההישגים של השלושה ולהתייחס אליהם בהתאם, חלוץ שולח את אלוף אייזנקוט חסר הניסיון בזירת הגולן לפקד על פיקוד הצפון, ומקדם את רוסו לדרגת אלוף בכדי למנות אותו להחליף את אייזנקוט. ראש אג"ת עידו נחושתן (שקודם לתפקידו בתום המלחמה לאחר שפיקד על מערך ההסברה הכושל של צה"ל במהלכה), דוחף כעת למשא ומתן עם סוריה גם תמורת רמת הגולן, וזאת במסגרת תפקידו כאחראי על התכנון האסטרטגי של ישראל.

חלוץ חוזר ואומר כי ילך הביתה אם יאבד את יכולתו לאכוף את מרותו בצה"ל, אך בינתיים הוא מטיל מרות זאת רק על קצינים כמו מפקד חטיבה 7 אמנון אשל ואלוף יפתח רון-טל, שמעיזים להשמיע ביקורת בונה על ניהול המלחמה ובכך מצביעים על כישלונות מפקדי השטח ואלופי המטכ"ל שבאמת נושאים באחריות לכישלון בו חלוץ מסרב להכיר. נראה כי רק קצינים שמנסים להכיר במציאות משלמים מחיר אישי על כישלון המלחמה.

מובן מאליו מדוע חלוץ פועל כפי שהוא פועל. אם היה מתריע על הסכנות העולות מצפון, הוא היה צריך להודות גם בכישלון המלחמה. כמו כן, אם היה מכניס דם חדש לשרשרת הפיקוד היבשתי, הוא היה צריך להודות כי קפלינסקי, אייזנקוט, רוסו, והוא כמפקדם, הם שניהלו את המלחמה בבינוניות. הדרך היחידה שחלוץ מסוגל לשמור על הכיסא שלו היא להימנע מלהתמודד עם המציאות הביטחונית המסוכנת שהולכת ומתהווה כפועל יוצא מהכישלונות במלחמה נגד חיזבאללה הקיץ. ומן הסתם, מדיניות ההכחשה של חלוץ הניעה אותו לפטר את אלוף יפתח רון-טל על דבריו המובנים מאליהם שאמר השבוע לגבי המלחמה ולגבי ההשפעה ההרסנית של הנסיגה מעזה על רמת האימון של יחידות צה"ל ומקצועיותן.

הציבור חייב להבין

כל מי שמסתכל על המתרחש בסביבתנו, מבין כי אנו עומדים בפתחה של מלחמה נוספת. בברכת מוסקבה מתכוננים הפלשתינים, חיזבאללה, הסורים והאיראנים למלחמה הזאת בשקדנות. ענני הסערה מתקרבים במהירות. ההנהגה הפוליטית והצבאית שלנו אינן מסוגלות להישיר מבט לעבר הסכנות, כי משמעות ההתמודדות עמן היא הכרה בכישלונם במלחמה האחרונה. הציבור חייב להבין, עם כל קושי שבדבר, כי חייבת להימצא הדרך לשלוח את כל גלריית האישים המדינית והצבאית הזאת הביתה. אין לנו הזכות או היכולת לתת להם הזדמנות שנייה להיכשל. יותר מדי עומד על כף המאזניים היום.