מי שנשאר ומי שהולך
מאת: בועז ארד | 4 בינואר 2008
בסוף שנת 2007 התבשרנו על מי שהולך ומי שנשאר עימנו לשנת 2008 הבאה עלינו לטובה. לב לבייב הולך, אהוד אולמרט נשאר. הנאוטילוס הלך ונשארה כיפת הברזל, הלכו גם השלטים לאורך איילון וגם המעשנים שגדשו את מקומות הבילוי ואנו נשארנו עם אולמרט והירוקים שיארגנו לנו חיים בעוני בריא, לפחות עד שיגיעו הטילים…
הלך לב לבייב ונשאר אולמרט
לב לבייב הוא לא רק עוד איש עשיר, הוא הוגדר בשנת 2007 כאדם העשיר בישראל, הונו נאמד במעל 20 מילארד ש"ח (ייתכן שהרבה מעל) אותם צבר מפעילות מסחרית יצרנית כל חייו. בסוף שנת 2007 הודיע כי החליט להעתיק את מקום מגוריו ללונדון שם מפגינים אנשי הממשל איפוק משתלם ולא מאיימים לנסות ולהשתלט על נכסיו תוך שיסוי מס הכנסה ומחלקות חקירות למינהם בו.
העיתונות ידעה לספר כי לבייב נדרש לשלם מס בגובה 150 מליון ¤ מעבר למה שהיה אמור לשלם לפי הבנתו, מה שברור הוא שמערכות המס בישראל בחרו למסות את אנשי העסקים הבינלאומיים החיים בישראל על כל הכנסותיהם, גם מהחברות שבישראל וגם על החברות וההכנסות מחו"ל. זאת שיטה בטוחה להבריח יצרנים בקנה מידה גלובאלי לארצות בעלות דרישות צנועות יותר הדורשות מס רק על ההכנסות הנוצרות בשיטחן ונהנות מהיקף העבודה והנכסים העצומים המופנים אליהן. לגבי אהוד אולמרט, כל מילה מיותרת, אותו לא מענינות מסקנות דו"ח וינוגרד שאותו מינה לבחון את פעולות הממשלה והצבא ב2006 – הוא נשאר.
הלך הנאוטילוס ונשארנו עם "כיפת הברזל"
בפברואר של שנת 2007 כתבתי על "כיפת הברזל" במילים אלו:"מערכת "כיפת הברזל" עליההכריז שר הבטחון" דאז, "פרץ, הינה מערכת טכנולוגית שאמורה להגן על תושבי ישראל מול רקטות וטילים מסוג הקאסם. המערכת שהינה רעיון של רפא"ל נבחנה, כך הבטיח לנו פרץ, באופן "מקצועי" ונמצאה כמערכת המתאימה ביותר להגן על תושבי ישראל נגד מטר הטילים קצרי הטווח מסוג הקאסם והקטיושה.
מובטח לנו כי לאחר שיושקעו כמיליארד שקל מכספי המסים שלנו נקבל בעוד שנתיים… מקסימום שלוש או שלוש וחצי שנים… (ואולי שש שנים) מערכת מושלמת להתמודדות עם צינורות התמרורים המונעים על ידי דלק סוכר בהם אנו מטווחים. טיל קאסם שמחירו, נאמר בנדיבות 30-40 דולר ייורט באדיבות פרץ בהשקעה של 30 אלף דולר לכל יירוט – לא כולל השקעות בפיתוח ותקורות עקיפות. משוואה כלכלית מושכת מאד לכל מי שירצה להקיז את כלכלת ישראל. לא צריך להיות "גאון בטחוני" כמו פרץ בכדי להבין כי במחיר כזה יכולים הפלשתינאים לחסוך את מחיר חומר הנפץ ולשלח לעברנו צינורות ומקלות מטאטא בכדי להכריענו כלכלית".
ובכן, שנה עברה, כיפת הברזל אינה נראית באופק והקסאמים ופצצות המרגמה נוחתים דרך קבע ואף מרחיבים את שטח מדינת ישראל הלא ריבונית צפונה.
מאז אותן הכרזות נחשפנו גם להקפאתה הלא מוסברת של מערכת הנאוטילוס ("סקיי גארד" – קישור לסרט הדגמה) שכבר נבחנה והוכיחה את יעילותה בשנת 2000 ביירוט טילי קטיושה ופצצות מרגמה.
הפיזיקאי ד"ר עודד עמיחי, לשעבר בכיר ברפא"ל, ומיוזמי פרויקט "נאוטילוס", עומד בדד מול לגיונות של תועמלנים המפיצים הטעיות רבות על המערכת, כדי למנוע את ההצטיידות בה. הוא סובר שאי ההצטיידות במערכת שזמינה, יעילה וזולה מכל החלופות, היא אחד המחדלים הגדולים בתולדות ישראל, שגרמה להעצמה מיותרת של החמאס והחיזבאללה.
מדיניות שגויה של מערכת הביטחון הישראלית, שטעתה בהערכת איום הרקטות, תוך העדפת פיתוחים מקומיים לצרכי יצוא נשק. להערכתו של ד"ר עמיחי, להגנת יישובי הנגב המערבי מפני ירי הקסאמים, יידרשו 3-4 מערכות סקיי-גארד, שעלותן מוערכת ב- 250-300 מיליון דולר. להגנת גבול הצפון יידרשו 10-12 מערכות, שעלותן מוערכת ב- 400 מיליון דולר. (עלות של 2.5 ימי לחימה של מלחמת לבנון השנייה).
על פי התחשיב של ד"ר עמיחי, לו היתה ישראל משתמשת במלחמת לבנון השנייה בפתרון רקטי מסוג "כיפת הברזל" (התיאורטית) הרי שכנגד 4,000 הרקטות שנורו על ישראל היה צורך בירי של 12,000 טילים שעלותם לפחות 1.2 מיליארד דולר (שלשה טילים לרקטה), ואילו העלות התפעולית של מערכת סקיי-גארד הייתה 4 מיליון דולר בלבד.
אם האנשים שתפקידם להגן על בטחון אזרחי ישראל לא יתעשתו כנראה שגם השנה נמשיך לשמוע על היתרונות המפוקפקים של "כיפת הברזל". הנאוטילוס שהיתה יכולה להיות עימנו עוד בטרם מבול הקטיושות מלבנון ואף קודם לכך בתחילת שנות האלפיים בנתיים, תישאר בחוץ.
הלכו השלטים מאיילון, נשארה אפרוריות אורבנית…
הירוקים חוגגים עם כניסת השנה את הצלחתם בניצול אוזלת היד של המחוקק וועדות הכנסת תוך שהם פועלים לסילוק שלטי החוצות לאורך נתיבי איילון. השלטים הללו היו שיא הביטוי של ענף פרסום החוצות בישראל בשל היות נתיבי איילון ריכוז גדול של תעבורה במרכז העיר. בהתבסס על אפשרויות הפרסום הללו קמו בישראל חברות מובילות עולמית בתחום הדפסות ענק, טכנולוגיות שילוט וענפים עיסקיים תומכים (אחת מהן "נור מקרופרינטרס" נרכשה בדצמבר על ידי HP ב-117 מיליון דולר). השילוט איפשר לוועדי בתים ששוכנים בסמוך לנתיבי התחבורה לממן שיפוצים, הכנסת מזגנים ומיגון אקוסטי לדירותיהם (כך היה המקרה של הבניין בפינה הצפון מזרחית של גשר ההלכה – בתמונה). הפרסום איפשר לאלפי עסקים בינוניים להתפרסם במדייה שאינה דורשת תקציבי ענק, והוסיף תחרות, צבע וחיוניות יצרנית לנוף העירוני.
במעריב, העיתון המתרוקן מפרסומות ומתכנים לא מתביישים להצהיר כי "בקרוב נוכל להינות כולנו מנוף נקי מפרסומות", מעריב ממהר להציג בסמיכות להורדת השלטים יוזמה של הירוקים לנטיעת עצים בצידי הדרכים ומהלל את יתרונותיה… העובדה היא שעד היום איש לא הפריע לירוקים לנטוע עצים אולם במקום לרכז את מאמציהם בנטיעה נראה כי גדיעת ענף פרנסתם של אלפי מפרנסים ויצרנים שעוד לא ברחו מהארץ הינו תחום מועדף מבחינת התנועות הירוקות.
הלכו הסיגריות ונשארה הדיקטטורה של הצדקנות – המשך בנושא חוק העישון כאן.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.