הבינוניות מנצחת מאת שמעון מנדס

הבינוניות המנצחת

מאת: שמעון מנדס | פורסם לראשונה ב-8 בנובמבר 2006 בקולמוסנט, באנכי מ-26 בספטמבר 2007

מלחמת לבנון השניה הציפה את הבזיון של הבינוניות המנצחת. פתאום הסתבר, שהגנרלים שלנו הם לא אלופים על אמת. הם לא הגיעו למעמד הרם והנישא בזכות, אלא בחסד. חסד של אמירת הן אוטומטית. חסד של חוסר מקוריות וחשיבה אנליטית. חסד של הלשון היודעת להתמקם במקום הנכון. בקיצור, העתקנו את המעשה הנשי הקדמון, וזכינו להגיע מעלה מעלה, בזכות הענקת חסד.

הדברים לא החלו היום או אתמול. הדברים החלו לפני כשלושים שנה. הדוגמאות שיובאו להלן יאפשרו להבין את תהליך הדעיכה המתמשך, שהביאנו עד הלום. כבר אז הדרג הבכיר העדיף את הבינוניות על פני האיכות, מטעמי נוחות. השיטה הזו חסכה למנהיג הצבאי או האזרחי את הצורך של התמודדות עם מוחות מבריקים.

באותם ימים הגיעה השעה להחלפת רמטכ"לים. המועמדים היו האלוף הרצל שפיר והאלוף רפאל איתן. שר הבטחון עזר וייצמן, להפתעת רבים, העדיף את רפאל איתן על פניו של הרצל שפיר. רפאל איתן היה ידוע כחייל שתקן, מבצע פקודות כיאה לחייל ממושמע. ואילו הרצל שפיר, היה מוכר כקצין עם חשיבה מעמיקה ואנליטית. לאחר מעשה הסביר שר הבטחון את פשר בחירתו באומרו: "רפול חייל שתקן מבצע הוראות מבלי להתווכח, בורח מן העתונות". במינוי הזה שר הבטחון קנה לו שקט. כל מי שהכיר את רפול יודע, כי האיש היה מפקד שדה אמיץ ונועז ושדאי מעולה. בעוד שמתחרהו היה בעל חשיבה אסטרטגית. והמסקנה המתבקשת היא שהמפקד העליון של הצבא צריך להיות אסטרטג ולא שדאי.

בימים ההם המחבלים אמצו לעצמם את החורבות של מחנות הפליטים הנטושים ביריחו, כמקום מגורים בטוח – בחסות אונר"א. והצבא החליט להרוס את כל חושות החימר הללו, בכך שהמחנות הנטושים שמשו כשדה אמונים ללוחמה בשטח בנוי. אונר"א התלוננה בפני משרד החוץ, ואיימה בתביעה של 200 אלף דולר. היועץ המשפטי של משרד החוץ, אליקים רובינשטין, נבהל והוציא הנחיה להפסיק את האמונים שם. יחד עם זאת הוא הטיל על אחד מעוזריו להכין חוות-דעת משפטית על מעמד המחנות הנטושים, והאמונים שצה"ל עושה שם.

חוות הדעת המשפטית שללה מכל וכל את האמונים במחנות הנטושים, כאשר היא מסתמכת על אמנות בינלאומיות "ווינה" ו"ג´נבה". "אמנת ווינה" שנחתמה בראשית המאה ה-19 קבעה שאין להרוס מבנים, רחובות מבני צבור וכד´. יתר על כן, חוות הדעת התעלמה לחלוטין מן ההסכם שנחתם בין אונר"א לבין ממשלת ישראל בשנת 1967. העוזר של היועץ לא ידע עליו דבר, ואילו הממונה שלו לא אמר דבר.

תקפתי את המסמך המשפטי וטענתי שאין דין מבני-חימר המתפוררים מעצמם, כדין ערי אירופה, ש"אמנת ווינה" באה להגן עליהן. והמלצתי לאלוף הפקוד להמשיך באמונים. היועץ המשפטי השיב לי מלחמה. כאשר פגשתי אותו אמרתי לו: עשית שתי טעויות. האחת, שלא הלכת בעצמך לראות במה מדובר. והשניה, אני במקומך הייתי מטיל על עוזר אחד להכין חוות דעת חיובית, ועל השני להכין חוות דעת שלילית. ואז היית בודק איזו מן השתים חזקה יותר. סופו של דבר המחנות נהרסו, בהסכמתה של אונר"א.

לימים מוניתי לתפקיד מפקד משמר מערת המכפלה. לאחר שלמדתי את המטלות והמשימות המוטלות על היחידה שלי, המלצתי לפני מושל חברון, סא"ל פרדי זך, להעתיק את משרד מפקד המשמר מהמבצר על ההר ליד המערה. מפקד המשמר צריך להיות קרוב ליחידתו, וגם זקוק למשרד קרוב כדי לאפשר לפונקציונרים מקומיים להפגש אתו. המושל התנגד. "אל תבוא לי בהצעות שיזעזעו את הנפה. תן לי לעבור את הקדנציה של שנתיים בשקט". לחצתי והמשרד הועתק ליד המערה. קבלתי אישים ערביים לשיחה. מנהיגי השוק של חברון ידעו שיש עם מי לדבר, כאשר מתעוררות בעיות. למרבה הצער, הייתי הקצין הערביסט הראשון והיחיד שמונה לתפקיד מפקד משמר המערה. בתקופה שלי מערת המכפלה היתה השקטה ביותר. אבל על כך ברשימה אחרת.

אני שלמתי את מחיר שלמות הבצוע, והלכתי הביתה. מושל חברון הגיע לתפקיד הרם של מושל אזור יהודה ושומרון. כי בכל תפקיד הוא דאג לקדנציה שקטה. ואליקים רובינשטין הגיע לבית המשפט העליון, עם כל ההססנות שלו בקבלת החלטות, ובכך הפוליטיקאים ריפדו לו את הדרך.

על המחבר: שמעון מנדס יליד ירושלים 1934, מזרחן בהשכלה. בוגר האוניברסיטה העברית בחוגים: היסטוריה של ארצות האסלאם בעת החדשה, ומדע המדינה. התמחות בתחום התנועה הלאומית הערבית.שרות באגף המודיעין של צה"ל. חבר הוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים לבצוע הסכם השלום, בתפקיד אחראי על הקישור עם צבא מצרים. קצין קישור לצבא הערבי הירדני. קישור למוסדות בינלאומיים במפקדת איו"ש; מפקד משמר מערת המכפלה בחברון; דובר מפקדת איו"ש.