לשר שלום שמחון שלום

היום יום שישי 5 למרץ 2010, חזרתי מיום לא קל. היום לפני שבע שנים החריד פיצוץ עז את מרכז הכרמל, בחיפה – עיר של דו קיום. באחת נמחקו חייהם של 17 ישראלים. נכון לא היה זה הפיגוע היחיד באותן השנים, ובתקופה ההיא אזרחי ישראל "למדו" לחיות עם פיגועים מדי יום ביומו.

ומדוע כותב אני לך מכתב זה עכשיו?

ובכן לצערי, בתי טל קרמן הי"ד הייתה בין הרוגי הפיגוע. יחד איתה נקברו ביום שלמחרת רוב ההרוגים – ובכן אתה מקשה, אז מה חדש? אכן כבוד השר דבר אינו חדש, פרט לעצב והצער המתעצמים עם חלוף השנים. היום, שבע שנים אחרי אותו פיגוע הייתי נוכח בארבע אזכרות. יום שישי שלי החל בשעה 10 באזכרה לאסף, בלונדי, הוא היה בן 17 והיום אמור היה להיות בן 24, ו בשעה 11 יובלי בן 13 אז והיום בן 20, ולאחריו מיטל וליז. בשעה 14 קיימנו אזכרה לבתי טל, אז כמעט בת 18, והיום אמורה הייתה להיות כמעט בת 25, זוכר? 7 שנים חלפו.

היום שלא כמו לפני שבע שנים, נכחו איתנו חברים טובים ואנשים שאיכפת להם ובאמת חשים את כאבנו היום יומי, גם היום הם באו לתמוך  כפי שעשו במשך כל השנים. אבל אתם השרים וסגני השרים לא הייתם איתנו בחלקת חללי הטרור. יום שישי יש דברים נעימים אחרים לעשות ועוד שבע שנים אחרי?

ומדוע "מטריד" אני אותך כבוד השר עם צערי וצער המשפחות השכולות? הרי אתה שר החקלאות, ולא פסיכולוג. ובכן השבוע ביקרו אותך במשרדך בכנסת כמה מחבריי ממשפחת השכול, אותה קבוצה שחיבוק הפוליטיקאים הוא בדרך כלל עד לדקות שלאחר הלוויה. הקצבת לחבריי לא יותר משתי דקות לשתף אותך בדעותיהם וכאבם ובחוסר רגישות הסברת להם שאתה לא מעוניין לשמוע את אשר על ליבם ואתה מוכן לשחרר רוצחים מהכלא ואין לך כל עניין לשמוע אותם.

זמן רב אני עוקב אחרי החלטותיך הסקטוריאליות בנושאי משרדך, ורואה שאצלך, השלום כבר כאן מזמן, אין איום קיומי לא על מדינתנו וגם לא על חיי האזרחים, וגם חייל חטוף אינו שבוי בעזה. אתה הרי בתמורה לשמירה על מחיר המלפפון או התפוחים מסבסד בכספי משלם המיסים את הסחורה ומעביר אותה הישר לאויבנו, הכול כמובן באינטרסים של בוחריך. אצלך הכול פשוט וברור, לך אין התלבטויות, ואינך מוכן לשמוע את דברי האחר.

ובכן כבוד השר, היום לאחר שבע שנים של שכול, ויום עמוס אזכרות, יום שאילו נלווית אלי, הייתה עמדתך הנחושה אולי נסדקת. החלטתי לצייד אותך בנאום ליום שלאחר הפיגוע שיתרחש עלינו כתוצאה מהסכמתך לשחרור מאות מחבלים – כי אותך לא מעניין אותו ישראלי אנונימי שייהרג כתוצאה ממחדלי הביטחון ועל מזבח האינטרסים והפוליטיקה. הפעם השר שמחון, יהיה עליך לומר דברים מנוסחים בזהירות רבה. בהספד  להרוג הראשון החל דבריך כך: "משפחת ישראלי היקרה, באתי כנציג ממשלת ישראל לחלוק כבוד אחרון לישראל ישראלי אשר נרצח בפיגוע שפל שבוצע על ידי חיות אדם ששמו למטרה לרצוח כל ישראלי באשר הוא. ממשלת ישראל – לא תגדע כל יד מאיימת על חיי אזרחיה, היא תשיג את הרוצחים ותמצה אתם את מלוא חומרת הדין – עד לחטיפה הבאה, כשנבחר לשחרר מאות מחבלים – כי אנחנו דואגים גם לאינטרסים אחרים פרט לחיי אזרחינו. ממשלת ישראל תמצה את מלוא חומרת הדין במקום ובזמן שתבחר – עד שארגוני הטרור יאלצו אותנו לחזור בנו, מכיוון ששוב נחטף ישראלי ופשוט אין לנו כוח לעמוד על זכותנו לחיות במדינתנו. אני מבטיח לכם משפחת ישראלי, אתם ששילמתם את המחיר הנורא מכל, ולשאר אזרחי ישראל כי תגובת ישראל תהייה בלתי מתפשרת ככל הניתן, עד אשר ניאלץ שוב לסגת ולהיכנע לתכתיבי אויבינו במאבקנו המתפשר בטרור."

כבוד השר, לפני שתשחרר מאות מחבלים בהינף אצבע זכור את המחיר הכבד ששילמו בחייהם אותם לוחמים שבזכותם זכינו לשקט בתקופה האחרונה. זכור לפני שחרור הרוצחים את הכאב הבלתי נסבל שסובלים אלפי ישראלים כתוצאה משגיאות הפוליטיקאים.

זכור השר שמחון עתידה מדינת ישראל לדורותיה יוכרע בקצה האצבע אשר אתה תניף ביום הפקודה.

בהצלה ובהצלחה לך ולמדינת ישראל.

רון קרמן אבי טל קרמן הי"ד

הוספת תגובה