בועת ההתחממות הגלובלית

כלכלת השוליים של "האנרגיה הירוקה"

מאת: רוברט טרז'ינסקי | מפורסם ב 8 במרץ 2012 בשיתוף עם  TIA

רבים זוכרים כי כאשר ביצע הממשל הפדרלי בארה"ב את החילוץ הפיננסי של ג'נרל מוטורס (GM ), נאמר לציבור כי הממשלה תשנה את פניה של GM על ידי הכוונתה לחדול מייצור משאיות גדולות ורכבי שטח זוללי דלק (אתם יודעים, הרכבים שהניבו את עיקר הרווחים) ובמקומם יוודאו ש-GM תצעד לעבר העתיד האמיתי: רכבים חשמליים.

ובכן, הנה המקום אליו הוביל אותנו העתיד המובטח, ג'נרל מוטורוס סגרה את קו הייצור של המכונית החשמלית שלה, השבי וולט, למשך חמישה שבועות משום שהביקוש  עבור הוולט גורם ל"אדסל" להראות כמו הצלחה מסעירה. הפרשנים מחולקים ביחס לשאלה האם הוולט כשלה בשל מגבלת טווח הנסיעה שלה, המחיר הגבוה שלה (למרות סובסדיות ממשלתיות כבדות), או העובדה שהסוללה שלה נוטה להתלקח.

הוולט היא רק הכישלון המסחרי האחרון של הטכנולוגיות ה"ירוקות". אנו באמצע מה שניתן לכנות בועה של התחממות גלובלית. זה הכישלון של התיאוריה אודות ההתחממות הגלובלית כשלעצמה והאמינות של חסידיה, אך גם כישלון של מגוון תוכניות "אנרגיה ירוקה" שהוצעו לנו כתחליף לדלקים פוסיליים.

קחו את הרודסטאר המעוצב של טסלה, המגיע ללקוח עם גיבוי של חצי מיליארד דולר בהלוואות, ההופכת ל"לבנה" חסרת תנועה אם אתה משתמש בסוללה לאורך זמן, למשל, על ידי נסיעה ארוכה וחנייה לאחריה.

אחרי הכישלון של יצרנית הפאנלים הסולריים סולינדרה עקבו פשיטות הרגל של מגוון פירמות לאנרגיה ירוקה שזכו לתמיכות הממשל, כמו "ביקון אנרגיה", המייצרת מכשירים לאיכסון אנרגיה הנדרשים על מנת להחליק את קפיצות הייצור של מקורות "מתחדשים", ויצרנית הסוללות "Ener1".

 

אך אולי אנו פשוט לא מסבסדים מספיק את האנרגיה הירוקה, משום שבוודאי שמעתם – כנראה מטום פרידמן – כי סין משיגה אותנו במירוץ לעתיד עם התמיכות שלה לאנרגיה ירוקה. אך החברות לאנרגיה ירוקה בסין גם הן הולכות ונחלשות ומפטרות עובדים. חלק מן הסיבה להחלשות הסולרית בסין היא שהם הסתמכו על סובסידיות נדיבות עבור הייצור שלהן מן המערב, במיוחד מאירופה. למעשה, הסינים ייצרו פאנלים סולריים בעיקר על מנת להרוויח את הסובסידיות ששילמו משלמי המיסים במערב. אך כעת גם מעיין הסובסידיות מתייבש.

דבר זה מוביל אותנו לסיפור המעניין ביותר מכל שלל הסיפורים הללו. גרמניה מצמצמת את הסובסידיות לאנרגיה סולרית, אך הגילוי הכלכלי המרתק הוא מדוע הם עושים זאת. כפי שביורן לומבורג מסביר:

"סובסידיות של טכנולוגיות ירוקות הם ברות השגה רק אם הן קטנות ונעשות במינונים סימליים. הגרמנים שעשו שימוש בסובסידיות ממשלתיות נדיבות התקינו 7.5 גיגאוואט של יכולת פוטואלקטרית בשנה שעברה, יותר מכפול מאשר הממשלה ראתה כ"סביר". מעריכים כי רק הגידול הזה לבדו הוביל לעלייה של 260 דולר במחיר חשבון החשמל הממוצע השנתי ללקוח".

בסוף השנה שעברה כתבתי על כלכלת השוליים של מדינת הרווחה. תכניות רווחה רבות נדמות כעובדות כל עוד הן מיושמות בקנה מידה קטן אך כושלות כאשר הן מורחבות על מנת לכסות חלק ניכר יותר מן האוכלוסייה. תוכנית הבריאות, כדוגמא, נהנת מיתרון שהיא מסוגלת להכתיב מחיר נמוך יותר לשירותים רפואיים, משום שהיא צריכה לשלם רק את העלות השולית  (המחיר המוך יחסית של טיפול בעוד חולה אחד בבית חולים קיים), בעוד שחולים שאינם מכוסים על ידי ביטוח הבריאות משלמים לפי מחירים גבוהים יותר על מנת לכסות את ההוצאות ההוניות הניכרות ( מחיר בניית בית החולים מלכתחילה). אך אם הממשלה מתחילה לשלם עבור כל הוצאות הבריאות, לפתע היא צריכה לשלם הרבה יותר על מנת לממן את ההוצאות ההוניות הללו.

דבר דומה חל גם ביחס לטכנולוגיות הירוקות. הן יכולות להתקיים רק כקישוט שנועד להסיח את הדעת מכל הפחם, הגז הטבעי ותחנות הכוח הגרעיניות שבפועל מחזיקים את האורות דולקים. השבי וולט, לדוגמא, מתומחרת באופן גלוי על ידי GM  כ"מוביל מפסיד" (Loss Leader  ): הם מפסידים על הוולט כסף למען כל יחסי הציבור הטובים ה"ירוקים"שהם מקווים לקבל. אך ברגע שאתה מנסה להשתמש בטכנולוגיות הללו על מנת לייצר חלק משמעותי של האנרגיה החשמלית של המדינה, המחירים עולים לגבהים הרסניים.

וכך מסביר לומבורג: אנרגיה סולרית הינה יקרה לפחות  פי ארבע מאשר אנרגיה המופקת מדלקי מאובנים. יש לה גם את החיסרון הבולט של חוסר יכולת לפעול בלילה, בשעה שיש צריכת חשמל רבה.

אגודת הפיסיקאים הגרמנית ביטאה זאת באלו המילים: "אנרגיה סולרית אינה יכולה להחליף כל תחנת כוח נוספת." בקצרה, בימי החורף המעוננים, 1.1 מיליון תחנות הכוח הסולריות של גרמניה אינן מפיקות חשמל כלל. המדינה נאלצת אז לייבא כמויות משמעותיות של חשמל המופק מכורים גרעיניים בצרפת ובצ'כוסלובקיה.

אותו דבר מתקיים גם בכל האמור באנרגיית רוח, מאותן סיבות. כפי שהשמש אינה זורחת באופן אחיד בכל יום, כך גם הרוח אינה מנשבת באופן קבוע. השינויים הטבעיים בעוצמות הרוח גורמים לכך שכל מגאוואט של אנרגיה המופקת מרוח דורש כמות דומה של אנרגייה המופקת מדלקים פוסיליים על מנת למנוע מנפילות מתח להתרחש ברשת החשמל. משמעות הדבר היא שתחנות סולריות ורוח אינן אלא קישוט. הן אנדרטאות לקנאה גאוותנית של "אני ירוק יותר ממך."

אין זה מקרי שצורות אלו של אנרגיה מתחדשת מסוגלות להפיק רק כמות מינימלית של כוח. לפני עשר שנים, פרסמתי מאמר שכתב ג'ק ווקלנד אשר בחן את הצמיחה של "האנרגיה המתחדשת" והסיק כי בכל פעם שמקור אנרגיה "אלטרנטיבי" צומח לגודל מספיק על מנת לייצר אנרגיה בסדר גודל תעשייתי של ממש, אנשי איכות הסביבה פונים נגדו, כפי שהם עשו עם סכרים הידרו-אלקטריים, מפעלים גיאו-תרמיים, ואפילו חוות רוח. כך שהעובדה שאנרגיה ירוקה מסוגלת לייצר רק חלק מזערי של הכוח הנדרש לתידלוק ציביליזציה תעשייתית אינה מקרית. בפועל, חוסר היכולת לייצר בקנה מידה תעשייתי הוא מה שהופך את האנרגיה הירוקה לירוקה.

אך אם האנרגיה הירוקה חסרת תוחלת כאפשרות כלכלית מה הי המשמעות של הדבר? המשמעות נושאת את כל הסימנים של בועה כלכלית. כמו במקרה של בועות האינטרנט, הדיור, וההשכלה הגבוהה, לאנרגיה הירוקה יש מאמינים קנאיים, לא רק כהשקעה אלא כסגנון חיים נעלה יותר וכדבר חיובי מבחינה חברתית. וכפי שקרה בנושא הדיור וההשכלה, הבועה מנופחת על ידי הנחות מס ממשלתיות, ערבויות להלוואות, וסובסידיות גדולות, כל אלו תומכים בבניית המגדל של פעילות כלכלית בלתי יצרנית. אך תמיכה מלאכותית זאת מגדילה לבסוף את התעשייה אל מעבר לנקודה בה ניתן לתמוך בה, כלכלית או פוליטית, והבועה מתפקעת.

נראה כי הבועה של ההתחממות הגלובלית מגיעה לנקודה הזאת.

 

Robert Tracinski writes daily commentary at TIADaily.com.

 

הוספת תגובה