מכתב מאבא

אנקוב בשמות אחדים, בנוסף לנשיא רוזוולט, שכיהן בעת מלחמת העולם השנייה: הנשיא טרומן – מלחמת קוריאה (1950); הנשיא קנדי – מפרץ החזירים (1961); הנשיא קנדי – ויטנאם (1961); תשעה נשיאים (חמישה רפובליקנים וארבעה דמוקרטיים) במהלך המלחמה הקרה (1945-1991); ההתקפות הצבאיות של הנשיא קלינטון על בוסניה (1995) ועל עיראק (1998). כך שכאשר תקראו את מכתבי, עליכם להתייחס אליו כאל מכתב א-פוליטי לחלוטין, אחרת תחמיצו את העניין. המדינה שלנו ניצבת כיום בפני איום חמו?ר על קיומה במתכונתה הנוכחית, החמו?ר ביותר שמולו ניצבנו בימי חייכם ובימי חיי (שבהם התנהלה מלחמת העולם השנייה). חשיבות גורלית זו מתעצמת משום שמעטים מאוד מבינינו סבורים שתבוסה במלחמה זו היא בכלל אפשרית, ומעטים עוד יותר מבינים מהי המשמעות האמיתית של תבוסה.ראשית, בואו נבחן כמה עניינים בסיסיים:

1. מתי החל האיום עלינו? רבים יאמרו באחד עשר בספטמבר, 2001. עד כמה שהעניין נוגע לארצות הברית, התשובה היא בשנת 1979, עשרים ושתיים שנים לפני ספטמבר 2001, עם ההתקפות הבאות שכוונו נגדנו: בני הערובה בשגרירות באירן, 1979; ביירות, לבנון, שגרירות ארצות הברית, 1983; ביירות, בסיס הנחתים, 1983; לוקרבי, סקוטלנד, טיסת פאן-אם לניו-יורק, 1988; ההתקפה הראשונה על מרכז הסחר העולמי בניו-יורק, 1993; דהראן, ערב הסעודית, המתחם הצבאי במגדלי חובאר, 1996; ניירובי, קניה, שגרירות ארצות הברית, 1998; דאר א-סאלם, טנזניה, שגרירות ארצות הברית, 1998; עדן, תימן, המשחתת האמריקנית קו?ל, 2000; מרכז הסחר העולמי בניו-יורק, 2001; פנטגון, 2001. (דעו כי בין שנת 1981 לשנת 2001 התרחשו 7581 התקפות טרור ברחבי העולם).

2. מדוע הותקפנו? משום שקינאו בעמדה שלנו, בהצלחה שלנו, בחירויות שלנו. ההתקפות התרחשו במהלך הכהונה של הנשיאים קרטר, רייגן, בוש האב, קלינטון, ובוש הבן. איננו יכולים להאשים לא את הרפובליקנים ולא את הדמוקרטים, מפני שאף אחד מנשיאים אלה או קודמיהם המיידיים בתפקיד – הנשיאים פורד או קרטר – לא ביצע כל פרובוקציה.

 3. מי היו התוקפים? בכל המקרים, בוצעו ההתקפות על ארצות הברית בידי מוסלמים.

4. מהו אחוז המוסלמים בעולם כיום? 25 אחוז.

5. האם הדת המוסלמית אינה שוחרת שלום? זוהי אמנם משאלת לבנו, אך היא אינה מתגשמת במציאות. אין ספק שהאוכלוסייה, הנוצרית ברובה, של גרמניה הייתה שוחרת שלום, אך תחת מנהיגותו הרודנית של היטלר (אשר גם הוא היה נוצרי), לא הייתה לעובדה זו כל חשיבות. שתי אפשרויות עמדו בפניך: "ליישר קו" עם הממשל, או "להימחק". חמישה עד שישה מיליון נוצרים חוסלו בידי הנאצים בשל סיבות פוליטיות (כולל 7000 כמרים פולניים). אם כן, מספר הנוצרים שחוסלו בידי הנאצים כמעט שווה למספר היהודים שחוסלו בשואה, אך רק לעיתים נדירות שמענו על משהו אחר מלבד הזוועות שעברו היהודים. אף על פי שהיטלר הפנה את תשומת הלב העולמית אל היהודים, לא היו לו כל היסוסים בנוגע לחיסול כל מי שעמד בדרכו להשמדת היהודים או להשתלטות על העולם – בין אם היו אלה גרמנים, נוצרים או אחרים. הטרוריסטים המוסלמיים עושים מעשה דומה. הם מפנים את תשומת הלב העולמית אל ארצות הברית, אך מחסלים את כל מי שעומד בדרכם – את בני עמם, או את הספרדים, הצרפתים וכל האחרים. העניין כאן הוא שממש כפי שהגרמנים שוחרי השלום לא סיפקו הגנה לאף אדם מפני הנאצים, כך גם אין זה משנה עד כמה מרובים המוסלמים שוחרי השלום, משום שאין בהם כדי להגן עלינו מפני מנהיגי הטרור האסלאמי ומפני מה שיש בדעתם הקנאית לעשות – על פי הצהרותיהם שלהם – להרוג את כולנו, הכופרים. אני לא מאשים את המוסלמים שוחרי השלום. במה הייתם אתם בוחרים – לסתום את הפה או למות?

6. אז נגד מי אנחנו נלחמים? התשובה הכנה היחידה לשאלה זו היא הטרוריסטים המוסלמיים. כל ניסיון להיות "תקין פוליטית" ולהתחמק מהבעת מסקנה זו עלול להתגלות כקטלני. אין כל דרך לנצח אם אינך מכיר באויב ואינך מבטא את שמו.
כך שעם הרקע הזה, ניגש כעת לשתי שאלות עיקריות:

1. האם אנחנו יכולים להיות מובסים במלחמה?

2. מהי המשמעות האמיתית של תבוסה במלחמה? כדי לנצח במלחמה, עלינו לענות בבירור על שתי שאלות מרכזיות אלה:אנחנו בהחלט עלולים להיות מובסים במלחמה זו, ותמוה עד כמה שישמע הדבר, הסיבה העיקרית שאנו עלולים להיות מובסים היא משום שכה רבים מאתנו פשוט אינם מבינים את התשובה לשאלה השנייה – מהי המשמעות האמיתית של תבוסה במלחמה?

נראה כי רבים מאתנו סבורים כי תבוסה במלחמה משמעה הרכנת הראש, החזרת הכוחות הביתה והמשך ההתעסקות בעניינים שלנו, כמו בתקופה שאחרי וייטנאם. אין דבר רחוק יותר מן האמת. המשמעות האמיתית של תבוסה היא: לא נהיה עוד המדינה הראשונה בחשיבותה בעולם. ההתקפות לא ידעכו, כי אם יתרבו בהתמדה. ז?כ?רו?, אין הם מעונינים בהשתקתנו בלבד, כי אם גם במותנו. לו היו מעונינים בהשתקתנו בלבד, כי אז לא היו מבצעים נגדנו סדרה מתגברת של התקפות בשמונה עשרה השנים האחרונות. התוכנית הייתה בבירור להנחית עלינו מהלומות טרור עד לסירוסנו ולכניעתנו. לא נזכה כמובן לתמיכה עתידית ממדינות אחרות בשל חששן מפעולות תגמול, ומשום שהן ייווכחו בחוסר האונים שלנו ובחוסר יכולתנו לבוא לעזרתן. המוסלמים יקטפו את שאר המדינות הלא-מוסלמיות, אחת אחרי השנייה. הדבר ילך וייעשה קל עבורם. כבר עתה ספרד בת ערובה בידיהם. אין זה משנה אם החלטתה של ספרד להסיג את כוחותיה מעיראק הייתה נכונה או מוטעית. ספרד עשתה זאת משום שהטרוריסטים המוסלמים הפציצו את הרכבת והורו לספרדים להסיג את כוחותיהם. ספרד תעשה כל מה שהמוסלמים ידרשו. ספרד מחוסלת.

הבאה בתור תהיה ככל הנראה צרפת. תקוותנו האחת היא שהצרפתים "יראו את האור" ויבינו כי אם אנחנו לא ננצח, פירוש הדבר שגם הם מחוסלים, מאחר שהם אינם יכולים לעמוד בפני הטרוריסטים המוסלמיים בלעדינו. אולם ייתכן כי צרפת כבר איחרה את המועד. כבר עתה המוסלמים מהווים עשרים אחוז מאוכלוסיית צרפת, והמדינה דועכת במהירות. יכולת הייצור שלנו, ההכנסה, הייצוא, ואורח החיים שלנו– כולם, במתכונתם הנוכחית, יימחו אם נפסיד במלחמה. לאחר שנפסיד, מי יסחר אתנו או יבצע אתנו עסקאות אם המוסלמים יאיימו עליו? אם אנחנו לא יכולים לעצור את המוסלמים, כיצד יוכל מישהו אחר לעשות זאת? המוסלמים יודעים היטב מה מונח על כף המאזניים במלחמה זו, ולכן הם מחויבים לניצחון בכל מחיר. מוטב שנדע גם אנחנו במה מדובר ונתחייב גם אנחנו לניצחון בכל מחיר. מדוע אני מאריך כל כך בנוגע להשלכות של תבוסה? התשובה פשוטה. עד שלא נכיר במחיר הכרוך בתבוסה, לא נוכל להתאחד ולהקדיש במאת האחוזים את המחשבות והמאמצים שלנו למען הניצחון. והניצחון ידרוש מאתנו את מאת האחוזים. אם כן, כיצד אנחנו עלולים להיות מובסים במלחמה? שוב, התשובה פשוטה. אנחנו עלולים להיות מובסים במלחמה אם נתרסק מבפנים. כלומר, אם נביס את עצמנו בכך שנסרב להכיר באויב ובמטרתו, ולא נעבוד במלוא המרץ למען גיוס תמיכה מלאה במאמץ המלחמתי. אם נהיה מאוחדים – אין כל סיכוי שנפסיד במלחמה. אם נמשיך להיות מפולגים – אין כל סיכוי שננצח במלחמה.

הרשו לי להציג דוגמאות אחדות לכך שאנחנו איננו מבינים את חומרת המצב – זוהי שאלה של חיים ומוות. הנשיא בוש מינה את נורמן מינטה (Mineta) לשר התחבורה. השר מינטה מסרב לנקוט פעולות מנע על בסיס חתך מאפיינים (profiling), אף על פי שאת כל התקפות הטרור ביצעו גברים מוסלמיים בגילים שבין שבע עשרה לארבעים. האם זה נשמע כאילו שאנחנו מתייחסים לעניין ברצינות? מדובר במלחמה. במשך תקופת המאבק ניאלץ לוותר על חלק מזכויות האזרח שבהן אנו מורגלים. מוטב שנהיה מוכנים לוותר זמנית על זכויות אזרח אחדות, אחרת נאבד את כולן לצמיתות. ואל דאגה, לא מדובר במדרון חלקלק. ויתרנו על זכויות אזרח רבות במהלך מלחמת העולם השנייה והשבנו אותן מיד לאחר הניצחון, ולאמיתו של דבר הוספנו זכויות רבות אחרות מאז. האם אני מאשים את הנשיא בוש או את הנשיא קלינטון שקדם לו? לא, אני מאשים את עצמנו על שאנו מניחים בקלות דעת כי נוכל להמשיך ולהחזיק בכל התקינות הפוליטית שלנו ובכל זכויות האזרח שלנו במהלך העימות, ולנהל מלחמה נקייה, חוקית ומכובדת. אף אחת ממילים אלו אינה נוגעת למלחמה. תוציאו אותן מהראש שלכם.היו שהרחיקו לכת כל כך בביקורתם על המלחמה ו/או על הממשל עד שכמעט נראה שהם מעוניינים בתבוסתנו. עליי להזדרז ולהוסיף כי אין הדבר נובע מחוסר נאמנות, אלא מכך שהם אינם מבינים מהי משמעות התבוסה. אולם התנהלות שכזו יוצרת אצל האויב את הרושם שאנחנו מפולגים וחלשים, מדאיגה את ידידינו, ומסבה נזק רב למטרה שלנו. באשר לעניינים מאוחרים יותר, ייתכן כי המהומה שהקימו הפוליטיקאים וכלי התקשורת בנוגע לשבויי מלחמה אחדים ממחישה יותר מכל את מה שאני אומר. לאחרונה התעוררה אצלנו סוגיה הקשורה ליחס שקיבלו שבויי מלחמה מוסלמיים אחדים מידי קבוצה קטנה של שוטרים צבאיים אמריקניים. שבויים אלה נמנים עם אלה אשר רק לפני חודשים אחדים השליכו את בני ארצם מבניינים, כרתו את ידיהם ואת לשונותיהם, ורצחו אותם רק משום שהביעו התנגדות לסדאם חוסיין. ורק לפני שנים אחדות, נמנו שבויים אלה עם אלה שהמיתו בגז ארבע מאות אלף מבני ארצם בשל אותה הסיבה עצמה. שבויים אלו אף נמנים עם לוחמי האויב ששרפו לא מזמן אמריקאים וגררו את גופותיהם החרוכות ברחובות עיראק. ועד לפני זמן קצר עוד יותר, נמנו שבויים אלה עם האויב שסיפק בעבר ועדיין מספק לכל מקורות החדשות ברחבי העולם קלטות וידאו שבהן מופיעה עריפת ראשו של השבוי האמריקני. השוו זאת לאחדים מכלי התקשורת ומהפוליטיקאים שלנו אשר במשך ימים אחדים לא היו עסוקים – במחשבה ובדיבור – בשום דבר אחר מלבד ב"השפלתם" של כמה שבויים מוסלמים – לא שריפתם, לא גרירת גופותיהם החרוכות ברחובות, אלא "השפלתם". האם כל זה "על באמת"? הפוליטיקאים והמומחים דיברו על הדחת שר ההגנה. אם דבר זה אינו מוכיח את חוסר ההבנה המוחלט לגבי רצינות האויב שנגדו אנחנו נלחמים – את המאבק לחיים ולמוות שבו אנו נמצאים ואת התוצאות ההרסניות של תבוסה במלחמה – דבר לא יוכיח זאת. הקיפאון הפוליטי המוחלט כמעט, שאליו הגיעה מדינתנו גורם לנו להצטייר כמו נירון קיסר הפורט בכינור בעוד רומא עולה בלהבות – חסר מודעות לחלוטין למה שמתרחש בעולם האמיתי. המדינה שלנו, ואף מדינה אחרת, לא תצליח לשרוד את הסכסוך הפנימי הזה. אני חוזר ואומר, אין פירוש הדבר שחלק מהפוליטיקאים ומאנשי התקשורת שלנו אינם נאמנים. העניין הוא שהם לחלוטין אינם מודעים לחומרת המצב שבו אנו נמצאים ואשר לתוכו דחפו אותנו הטרוריסטים המוסלמים במשך שנים רבות.

ז?כ?רו?, המטרה המוצהרת של הטרוריסטים המוסלמים היא הריגת כל הכופרים. מטרה זו כוללת את כל הלא-מוסלמים – לא רק בארצות הברית, אלא ברחבי העולם. אנחנו מעוז ההגנה האחרון. במשך שנים האשימו אותנו ב"יהירות". האשמה זו תקפה במובן אחד לפחות. אנחנו מלאי יהירות בכך שאנו סבורים כי אנחנו כל כך טובים, חזקים ונבונים, שיש ביכולתנו לזכות באהדתם ובתמיכתם של כל אלה שמתקיפים אותנו, ואף להביס את כל הרוע שבעולם עם שתי הידיים קשורות מאחורי הגב. אך אין ביכולתנו לעשות זאת. אם לא נכיר בכך, האומה שלנו לא תמשיך להתקיים במתכונתה הנוכחית, ואף מדינה חופשית אחרת לא תשרוד אם נובס. ולבסוף, נ?ק?בו? בשם של מדינות מוסלמיות בעולם המעניקות את חופש הביטוי, חופש המחשבה, חופש הדת, חופש העיתונות, שוויון זכויות ולו לאדם אחד – שלא לדבר על שוויון לכול, או על מעמד שווה או מעמד בכלל לנשים. נסו לנקוב גם בשם של מדינות מוסלמיות שהועילו ולו בדרך אחת ויחידה לעולם. בכל דבריי אלה לא ביקשתי אלא לומר שעלינו להיות מאוחדים במלחמה זו, שאם לא כן ישוו אותנו ספרי ההיסטוריה לאימפריה הרומית שהביאה על עצמה את נפילתה. כל זאת בהנחה שהמנהיגים המוסלמיים יתירו כתיבה וקריאה של ספרי היסטוריה. שימו לב כיצד ישתלטו המוסלמים על צרפת בתוך חמש שנים או פחות, אם לא ננצח במלחמה זו מיד. הם ימשיכו להגדיל את האוכלוסייה המוסלמית בצרפת וימשיכו לכרסם אט אט במסורות הצרפתיות המקובלות. הצרפתים יילחמו בינם לבין עצמם לגבי מה צריך ומה לא צריך לעשות, מה שימשיך להחלישם וירחיק אותם מכל החלטה מאוחדת. האם אין זה נשמע מוכר עד אימה? החירויות אינן נגזלות מדמוקרטיות בידי כוח צבאי חיצוני כלשהו. במקום זאת, הדמוקרטיות מוסרות את החירויות, פיסה אחר פיסה, מטעמים של תקינות פוליטית. והן מוסרות חירויות אלו לאלה שהוכיחו, בעולם כולו, כי הם מתעבים חירות ולא יחילו אותה עליכם ואף לא על עצמם, משעה שיעלו לשלטון. הם הוכיחו בכל רחבי העולם כי משעה שהם תופסים את השלטון, הם מתחילים להרוג באכזריות זה את זה במאבק על מי יהיו הבודדים שישלטו בהמונים. האם לעולם לא נחדל לשמוע מאנשי התקינות הפוליטית על "המוסלמים שוחרי השלום"? אני חותם בהערה אופטימית, וחוזר על מה שאמרתי קודם לכן. אם נעמוד מאוחדים, אין שום סיכוי שנובס. אני מאמין שלאחר הבחירות יתחילו הפלגים במדינה שלנו להתמקד במצב הגורלי שבו אנו מצויים, ויתאחדו למען הצלת המדינה. מדובר בעתיד שלנו. עשו כל שביכולתכם להגן עליו.

באהבה, אבא.

המקור: הופץ באינטרנט תרגום: אדם חשין
פורסם בעברית באתר קיוונים: http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=79