רוצחים ביננו
מאת: בועז ארד |23 באפריל 2007
ביום השואה האחרון נרצח באכזריות פרופ' ליביו ליברסקו. ניצול שואה שנאבק בגרמניה הנאצית וברומניה הקומוניסטית על מנת לשרוד. לאחר התערבות מנחם בגין זכה פרופ' ליברסקו לעלות לישראל ולאחר מספר שנים בישראל עבר לחיות בווירג'יניה בארה"ב שם שימש כמרצה באוניברסיטה הטכנולוגית עד דקות חייו האחרונות. דקות שהוקדשו בגבורה להצלת תלמידיו.
על רקע טיקסי האבל שידרו תחנות הטלוויזיה את "קלטת ההתאבדות" בה נראה חבר "הבריגדה הפסיכופטית של המדוכאים עלי אדמות" מנפנף באקדחים וסכינים ומצלם את ברברת התחמושת הרעיונית והפיסית שברשותו. הרוצח הפסיכופט היה מלא טענות כלפי הניצול והעושר החומרי של מארחיו "לא הותרתם לי ברירה"… "דחקתם אותי לפינה"… הכריז בווידאו "הקורבן" מטעם עצמו תוך שהוא "מצדיק" את המשך מסע הרצח אותו הוא עומד לבצע.
בישראל, ספקית הנשק הראשית של הרשות הפלשתינאית (אם במחדל הפקרת ציר פילדלפי ואם במשלוח ישיר לכוחות אבו מאזן) נטו פרשני החדשות להתרכז בסעיף השני לחוקה המאפשר לאזרחים לשאת נשק… במין רפלקס מותנה המבקש לפתור את הבעיה על ידי העלמת כלי הנשק ועל חשבון הפיכת האזרחים שומרי החוק לחסרי אונים.
אולם בגישה זאת של הפרשנים ניכרת ההתעלמות מעובדת היות הרוצח מועד לפורענות, מי שהיה מוכן להתייחס לאמירות והכרזות הרוצח במשך השנתיים שקדמו לרצח היה מסוגל לחזות את האמור להתרחש (וכך גם נכתב בדוחות פסיכולוגיים קודמים עליו – כי הוא מסוכן לעצמו ולאחרים).
החברה המערבית נגועה בתפיסות עולם לניניסטיות המשייכות כל אמירה על "בני התפנוקים המנצלים את הפרולטריון האומלל" כהגות עמוקה של אידאליזם נשגב ולא כפי שהם: פסיכוטיות מסוכנת. עדות לרקע שאיפשר את מסע הרצח של המטורף מווירגיניה עולה גם מראיונות אותם העניק הסנטור המתמודד לנשיאות, ברק אובמה: "קיים גם סוג נוסף של אלימות שעלינו לתת עליה את הדעת" אומר אובמה, "זאת אינה בהכרח אלימות פיסית, אולם אלימות שאנו מפעילים אחד על השני בדרכים אחרות כגון 'האלימות המילולית' של [דון] איימוס, קיימת האלימות כלפי אנשים שעבדו כל חייהם ולפתע נמשך השטיח מתחת רגליהם משום שמישרותיהם עברו למדינה אחרת"… ברור. עכשיו גם מי שאינו יצרני מספיק על מנת להמשיך להחזיק במשרה שהפכה לא כלכלית הינו קורבן אלימות שנדחק לקיר… שהרי אפשר לקבל כל פעילות יצרנית כאלימות נגד סהרורי החברה.
גם אנו בישראל מזמינים עלינו את הרצח הבא: כאשר מכריז אדם כי בכוונתו לרצוח, כי הוא קורבן שאין לו ברירה אלא לבחור בנתיב של רצח… האם ראוי שחברה שפויה תותיר אדם זה חופשי? בישראל דנים בכובד ראש באפשרות סהרורית זאת.
אנו רגילים לקלטות רצח הזויות, כל כך רגילים, עד שההשוואה הנדרשת לא עלתה כלל לדיון. זאת היא חלק מן התעמולה הטרוריסטית המופנית כלפי שוחרי החופש באשר הם: מחבלים מתאבדים ושטופי מוח נוהגים להצטלם כשהם עטופים בעולמם הפסיכוטי המהפכני ומיישמים את האידיאולוגיה הרצחנית של החברה הפלשתינאית.
על רקע הכוונה לשחרר מאות מטורפים לרחובות במסגרת "פדיון שבויים" הושמעה בימים אלו הכרזה של אחד מבכירי החמאס בנוגע לשחרור אסירים עם דם על הידיים: "אנו מבקשים לשבור את הקווים האדומים של הישראלים – אנו נדרוש אסירים עם דם על הידיים כי אצלנו זה כבוד גדול להיות עם דם של יהודי על הידיים ואנו שואפים שלכל פלשתינאי יהיה דם על הידיים".
בהופעה מצולמת נראה [1] בכיר הקשור במועצה של החמאס ש'ייח אחמד בהר מכריז במסגד בסודאן כי אמריקה וישראל יחוסלו וקורא לאללה להרוג את היהודים והאמריקאים "עד האחרון שבהם". אסמאעיל רצ'ואן, דובר חמאס, נשא דרשה ארסית הקוראת ל"שחרור פלסטין" באמצעות הטרור ולא באמצעות ועידות בינערביות ובינלאומית. הדרשה, שנישאה ב-30 במרס 2007 וכללה גם קריאה להרוג יהודים, שודרה בטלוויזיה הפלסטינית הכפופה לאבו מאזן.
הגיע הזמן שאנשי התקשורת והפרשנים בישראל ייטלו קורה מבין עיניהם בבואם לבקר את החופש האמריקאי ולהסיח את דעת הציבור בישראל מן העיקר. יש להזכיר כי שם התופעה מבודדת סביב טירוף אישי ואין הממשל הקוראני חוגג כאשר אחד מנתיניו מבצע רצח, כך גם המשפחה הביעה צערה והתנצלותה ולא פתחה סוכת חגיגות כפי שקרה בעזה ובגדה לאחר מעשי רצח והתאבדות – ויקרה שוב ושוב אם ממשלת אולמרט החלושה תשחרר רוצחים לרחובותינו. בישראל חיים כיום אלפי אנשים בדמותו של ליביו ליברסקו, ניצולים אותם עלולה ההנהגה המושחתת שלנו להפוך לבשר התותחים לרוצחים – הרוצחים שיבואו ביננו ויעלו חפים מפשע על מזבח החלטותיהם הרעות.
מראי מקום:
1 – צילום הדרשה : http://www.liveleak.com/view?i=622_1177247123
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.