יום הזיכרון הבינלאומי לשואה – אז ועתה
מאת: בועז ארד | 27 בינואר 2008
היום לפני 63 שנה, ב-27 בינואר 1945, נכנסו כוחות סובייטים לאושוויץ, כשהם חושפים בפני העולם בית חרושת לרצח. הם הגיעו מאוחר מכדי להציל את המליונים. עבור אידית פרנק, אמה של אנה פרנק הם איחרו ב 21 יום, היא מתה בבירקנאו ב-6 בינואר 1945. אנה פרנק מתה בערך באותו הזמן בברגן בלזן, מספר ימים לאחר שאחותה הגדולה מרגרט נהרגה בנפילה מדרגשה.
הרב לזלי הרדמן, קצין הדת היהודי של הארמיה הבריטית השניה שחייליה שחררו את ברגן בלזן ב15 באפריל, אמר בטקס קבלת שבת ראשון שנערך במחנה: "אנו מכונסים יחד במחנה המשוחרר כעת, שבו היו כלואים אלפים כה רבים מאחינו ואחיותינו, כדי לקיים לראשונה את תפילת בוקר שבת. ברצוני להפנות את המסר הזה לכולכםלו היו כל השמיים נייר, וכל העצים בעולם היו הופכים לעטים וכל מי האוקינוסים – לדיו, עדיין חסרים היינו בחומר שעליו ובאמצעותו ניתן לתאר את הזוועות והסבל שהאנשים כאן חוו מידיהם של יצורים לא אנושיים, חייתיים ומאוסים הנקראים אנשי אס-אס." את התפילה סיים הרב הרדמן בשירת התקווה.
בהקדמה לספר "מקבילים מאיימים" של ליאונרד פייקוף כתבה איין ראנד: "כסימפטום לחרדה התרבותית של ימינו, ראו את העניין הבלתי רגיל ושטף הספרים העוסקים בגרמניה הנאצית. כל סוג של תאוריה אפשרית-לכאורה ובלתי אפשרית הוצעה בנסיון עקר לאתר את הסיבות ולהסביר את עליית הנאציזם. כישלון נסיונות אלו מעצים את החיפוש: האדם חש כי ההתמוטטות של מה שהיה ארץ תרבותית אל רוע מפלצתי חייב להתברר על מנת שנבטיח שמקרה כזה לא ישנה" על כך ענה פיקוף בספרו: "…יש מדע שנמחק בעולם המודרני. ועם זאת זה הוא המדע שקובע את גורלן של אומות ואת מהלך ההיסטוריה… זה המדע שיש להרסו, בכדי לממש את הקטסטרופה של זמננו. מדע זה הוא הפילוסופיה".
תרועות הניצחון של כוחות החופש בסוף מלחמת העולם השנייה נדמו ועימם הלכה והתגברה חולשת הדעת שאיפשרה לנאצים לעלות לשלטון מלכתחילה, חולשה שנבעה מכך שטרם הוכרע הקרב העתיק וטרם הושג ניצחון בשדה הפילוסופיה. בימינו מחלקות הפילוסופיה באוניברסיטאות עוסקות בניתוק הקשר שבין הפילוסופיה לחיים המעשיים והדיקטטורים וחורשי השואה העתידית זוכים לעדנה מחודשת. הוגו צאבז, זוכה "פרס מועמר קאדפי לזכויות האדם", מנפנף בספרי חומסקי מעל במת האו"ם ודורס את זכויות הרכוש והאדם בסיסמאות קולקטיביסטיות. על ההגנה של זכויות האדם באו"ם מופקדים אנשים ומדינות שמקומם בפח האשפה של ההיסטוריה ובאקדמיות המובילות בארה"ב, מבצר החופש האחרון, מתקבלים בברכה חתאמי (בהרווארד) ואחמדיניג'אד.
מדינות רבות קבעו את היום לציון יום הזיכרון לשואה ולקורבנותיה. אך מעבר לציון הטכני רק רנסאנס של לימודי פילוסופיה רציונלית, פילוסופיה המכירה בזכויות אדם לחיים ולרכושו, ימנע מאיתנו בעתיד לחזור על מחזות הזוועה שחוו משפחותינו לפני 6 עשורים.
אז ועתה (Then & Now)
פורסם אצל Cox&Forkum ב-7 בדצמבר 2006, בתקופה בה התייחס הנשיא בוש לדו"ח קבוצת הלימוד לעיראק, ובכלל זאת להמלצות לפתוח בשיחות עם איראן וסוריה. בוש הראה נכונות לקבל את הרעיון תוך הדגשה ש"ניצחון בעיראק" הינו בעל חשיבות לביטחון ארה"ב. אולם היום יום השנה ה65 להתקפה על פרל הארבור, התכבדנו לפרסם ב"אנכי" מאמר מהגליון האחרון של המדד האובייקטיבי [Objective Standard ]: "אין תחליף לניצחון": הבסת הרודנות האיסלאמית מאת ג'ון לואיס. במאמר זה, ד"ר לואיס משווה בין הגישה הנהוגה היום למלחמה לזאת של 1940. לקריאה בעברית ב"אנכי" הקישו כאן.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.