המדריך האדום לילדים ולדיפלומטים
חלקו השני של הספר מאת ויקטור ואשי | פורסם לראשונה בשנת 1967 לציון יובל למהפכה הרוסית תרגום לעברית: בועז ארד (מומלץ לעיין בחלק א' תחילה)
העולם צפה מבחוץ, בעניין גדול, במסך הברזל של הסדנא הגדולה בה יוצר ה"שחרור" של המין האנושי. לעיתים, דלפו החוצה סימני "קידמה" שלא ניתן לטעות בהם.
כשהוא מתרשם מאד, העולם החיצוני לא היסס מלקבל את רוסיה החדשה לשורותיו. ורוסיה החדשה לא היססה להפיץ את רצונה הטוב לשאר העולם.
המקובלות הדיפלומטית העניקה לסובייטים הזדמנות לקרוא לעובדים בעולם להתאחד. העובדים של ברית המועצות, כמובן, היו כבר מאוחדים.
האחדות נדרשה לא רק בדרגים הנמוכים אלא גם בחלונות הגבוהים של המפלגה. שם, כבכל מקום, אחדות מבוססת על אמון. אמון הדדי, בתורו, הינו מעיין המשמעת המפלגתית בכל העולם.
1936-37-38
היה זה מביך, בכל זאת, כאשר בית המשפט הסובייטי העליון נאלץ להודיע כי הדרגים הבכירים במפלגה מלאו בבוגדים ובבריונים עם מוחות חולים ומעוותים (ובכלל זאת כמה מהמייסדים).
המפלגה היתה מחויבת, על-אף אי-הרצון, להסיר את המרכיבים הלא רצויים הללו.מסך הברזל נותר סגור. מאחוריו, באופן ידידותי, מריבות משפחתיות יושבו, ויושבו, ושוב יושבו.
לעיתים הגיע יד הצדק הרחק החוצה, גם מחוץ למדינה. אולם רוב העבריינים היו בטווח השגה קלה.
לאחר משפט פומבי של המנהיגים שנפלו, אלפים מתומכיהם הנאמנים הלכו בעיקבותיהם ללא כל פרסום – – משם אל הנצח.
באוקראינה, כרושצ'וב, אוקראיני בעצמו, ביצע עבודת נקיון ראוייה לשבח – – אפילו בסטנדרטים של סטאלין.
מעת לעת, הסובייטים נטלו פסק זמן לחלומות בהקיץ אודות המטרה הסופית – כל האנשים בעולם מאוחדים בשלום ובאושר תחת המשטר הקומוניסטי.
בשנת 1939 הזדמנות נפלאה לשלום בעולם הגיע מהמקור הלא צפוי ביותר. למרות שהסובייטים התנגדו לדיקטטורה הפשיסטית ולאימפריאליזם, הם ראו בו אמצעי שיוכל לשמש לקידום הניצחון הסופי של הסוציאליזם של הענף הקומוניסטי. חוזה אי-התקפה הדדית נערך עם היטלר.
היטלר פלש לפולין והסובייטים התקדמו לתוכה למנוע מן הנאצים לכבוש את כל המדינה. הם רצחו 11,000 קצינים ואינטלקטואלים פולנים ביער קאטין וסדר ושלום התבססו בפולין לזמן מה.
1939
מצפון, אסטוניה, לטביה וליטווניה נהנו מחופש מהעול הסובייטי – – למרות ששמחתם היתה מופרעת לעיתים קרובות מחלומות סיוטים.
הסובייטים הגשימו חלומות אלו במהירות. היות והם לא היו מיודעים לאורח החיים הסובייטי, אסטוניה, לטביה וליטווניה קיבלו קורס מרוכז על מנת להשיג את קצב הלימוד.
כעת הפינים "הששים אלי קרב" החלו להערים קשיים עבור "אוהבי השלום" הסובייטים. הם ממש ירו חזרה! המערכה הגיעה לסיומה המנצח על ידי אסטרטגיה נעלה וידע טקטי של הסובייטים.
הסובייטים החליטו כי הם ישחררו רק חלק מפינלנד. ומאז הם חיו בדו-קיום ידידותי.
היות והסובייטים הצליחו בקלות שכזאת להוסיף לעצמם טריטוריות לעיתים בהסכמה מאולצת של בן בריתם הנאצי – – הם נטלו נגיסה צנועה ברומניה הטעימה. ואז סופחו בוקובינה ובסרביה ואוחדו לתוך האיחוד הסובייטי, על פי רצון העם (כלומר, הקרמלין).
1941
לאחר הבגידה שלא-תאמן של היטלר, הפלישה לרוסיה, הסובייטים השתוקקו להציע יד מסייעת לבנות הברית על מנת להצילן מסכנות המלחמה והתבוסה.
1944
מעודדים מהסובייטים, אנשי וורשה מרדו נגד העריצות העקובה מדם של היטלר. היטלר הגיב עם כל הזעם המטורף שלו. משום שהצבא הסובייטי לא יכול היה להתבונן במראות הנוראיים, הוא עצר לפני וורשה למשך יותר מחודשיים עד שהטבח הסתיים.
על מנת לנחם עצמם סיפחה רוסיה את החלק המזרחי של פולין וצפון מזרח פרוסיה.
ואז הגיע ועידת הפסגה הגדולה – – טהרן, מוסקווה, יאלטה ופוסטדאם. שלושת הגדולים הגיעו על מנת לארגן את העולם שאחרי המלחמה, אולם שחקן אחד שכח את הקלפים, ואחר שכח את אסימוני המשחק. בעת שהם חיפשו אחר חבילה חדשה, רוסיה לקחה את הקופה.
ועידות טהראן, יאלטה ופוסטדאם יזכרו לאורך זמן, היות ובהן נגרר למקומו המסד לעולם שאחרי המלחמה. לא היה זה מבצע קל – – כולם היו צריכים למשוך יחד.
בשנת 1945 הסובייטים הורשו לבסוף לנצח במלחמה על ידי בנות הברית ולשחרר את מזרח אירופה, לחתוך את חבלי העבדות הנאצית. הצבא האדום המהולל שיחרר את פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה, אלבניה, בולגריה, החלקים המזרחיים של גרמניה ואת החצי המזרחי של אוסטריה. הסובייטים העניקו לאנשים אלו חברות מלאה באימפריה הסובייטית ללא התחייבויות קשורות.
{mospagebreak}
לרוסיה היה הסכם אי-התקפה עם יפן, מה שמנע הפרעה יפנית למשלוחים של אספקה לרוסיה על פני האוקיאנוס הפאסיפי. הסידור היה כה נוח עד כי במשך שני חודשים בשנת 1945 השגרירות הסובייטית בטוקיו הסתירה ניסיונות יפנים להיכנע.
אולם כאשר פצצה אטומית ניפצה את ההתנגדות היפנית, לא היה עוד כל צורך לכבד אי אילו מילים שנרשמו על חתיכת נייר. כאשר יפן ביקשה מבנות הברית את תנאי הכניעה, הכריזה רוסיה מלחמה על יפן, בידיעה כי הניטרליים זוכים לעיתים נדירות להתקרב לשלל.
על מנת ליישר את הקצוות המשוחררים בכאוס שאחרי המלחמה, על מנת לשחרר כמה ארצות משוחררות מעולה של האדמיניסטרציה, סיפחו הסובייטים את רוטניה הקרפטית מצ'כוסלובקיה; עשירית מפינלנד, הרפובליקה של טנה טובה; מסילת הברזל המנצ'ורית מסין, דרום שאקלין, את רצועת האיים הקורילים מיפן, ואת מונגוליה מסין.
הצבא האדום ההרואי לא החסיר שום אפשרות להפיץ תרבות ושכנוע של המשוחררים החדשים לוותר על הקפיטליזם הלא-מוסרי. הרבה מאד הושג היות וכאשר מתחילים לשחרר, קשה להפסיק.
דו-קיום בשלום (המוכר גם בשם חיתוך הסלאמי) החל לשרור בין הקומוניסטים לאופוזיציה להם.
החלקיקים (הידועים לעיתים בשם מסתננים) מוכנסים לתוך הסלאמי. חלקים אלו פועלים מתוך הסלאמי, בעוד הקומוניסטים פועלים מחוצה לו.
אם הסלאמי יעלם בבת אחת היעלמותו תהיה בולטת מידי. מלבד זאת, סלאמי שלם הוא יותר מכפי שאפשר לבלוע.
אולם פרוסות דקות הינם קלות לבליעה ומעטים שמים ליבם לכך. ובודאי יהיו מעטים יותר שיעזו לסכן עצמם על מנת להציל פרוסה אחת. כך שבטרם עבור זמן רב, כל הסלאמי נאכל ואוכל.
לדו-קיום בשלום יש גם צד כלכלי. פעילות ייבוא וייצוא נמרצת החלה מייד לאחר השחרור. רכבות, עמוסות בסחורות וטובין, נעו הלוך ושוב בין האיחוד הסובייטי והמדינות השונות, בהביאם את המיטב של התרבות והציויליזציה הסובייטית הגדולה, ובחזרה עם סיוע כלכלי שאליו נזקקו עד מאד.
בעזרת כל השיטות הללו הסובייטים הקימו לעצמם בריתות נאמנות ויציבות, אליהם התייחסו לעתים קרובות במערב כ"מערכת הלווינים".
לעיתים, היו צריכים להיערך שינויים בבית. "עלי להכריז כי קומורד קומיסר שוחרר מתפקידו – – מסיבות בריאותיות…"
הסובייטים ערכו וועידות רבות עם המעצמות המערביות.
אנשים חשבו כי הרביעייה תנגן מוסיקה נפלאה יחד. אולם הרביעייה לא הצליחה להשיג הרמוניה, כאשר נגן התקליטים ניגן את אותו הצליל הישן שוב ושוב.
הוועידות היו אירועים עליזים, שופעים בחילופי תרבות, במהלכן הפגינו הסובייטים את הגרסה שלהם ל"צעד אחד". הם צעדו עשרה צעדים קדימה בכדי ליטול את רכושו של מישהו. כאשר יותר מידי התלוננו, הם צעדו צעד אחד אחורה, בהציגם נכונות להתפשר. בתוך העליצות הגדולה הרוב שמח לשכוח את הזכייה של תשעת הצעדים על ידי הסובייטים.
{mospagebreak}
האיחוד הסובייטי רחוק מלהתעלם מטכנולוגיה. מכונה פלאית נבנתה. היא פועלת על עיקרון האוטומציה: כלומר: מכונות חסרות-חשיבה יכולות לחסל אנשים חושבים, היה זה פשוט עדכון של הפילוסופיה הישנה "המטרה מקדשת את האמצעים".
זמן רב לפני הספוטניק, הסובייטים המציאו סוג חדש של חיי חרק, יציר המלחמה הקרה, ששוגר לחוג במסלול סביב העולם.
להמחשת אהבתם לשלום, הסובייטים ביימו ועידות שלום מרשימות בפראג, סטוקהולם, פריס, ובמקומות נוספים. הם היו נחושים להושיט ענף זית, גם אם הוא הרג מישהו.
בפרץ של ידידות ביקשה רוסיה הסובייטית להפוך את צפון איראן לבעלת ברית, והחלה לפלוש אליה עם הצבא האדום המהולל. אולם דבר נדיר התרחש: האומות המאוחדות הקשיחו את עמוד שידרתן וביטלו את פרשת האהבים החד-צדדית.
1948
גם מתוך אהבת השלום, עודדו הסובייטים את מרקוס לשחרר את יוון מעולו של המערב. אולם, לאחר עריקתה האמורה של יוגוסלביה ברשות טיטו מהקו של הקרמלין, נאלצו הסובייטים לנטוש פרוייקט זה. אלפי ילדים יוונים שנחטפו עדיין נמצאים בארצות מסך הברזל.
עריקתו של טיטו מקו הקרמלין נראתה כמו סדק מכוער בקרח החלק. אולם טיטו לא העמיד כל בעיה אמיתית מול הקרמלין ולא יעשה זאת. בעצם, "בריחתו" סייעה לסובייטים לזהות את הצורך לנקוט באמצעי זהירות למניעת סדקים במדינות לווין אחרות.
ראשית לכל היה על הסובייטים להגן על החירות שלה זכו זה מכבר האנשים מפני כוחות השעבוד המערביים.
הם הקימו צבאות עממיים במדינות המשוחררות.
איכות החיים הועלתה על ידי העלאת ערך הרובל.
הם פיתחו תעשיות במדינות אלו ופתרו את בעיית השיווק על ידי חליבת תעשיות אלו מרוב מוצריהם.
יוני, 1948
להמחשת עומק כיבוד ההסכמים שלהם, במקרה שלמישהו היה ספק כלשהו, הסובייטים ערכו מצור סביב ברלין. המערב הגיב למנגינה הסובייטית בריקוד הטסה-אווירית, ובנימוס הותיר לסובייטים את השליטה המלאה בדרכי הגישה הקרקעיות לברלין.
בערך באותו הזמן, להדגשת אהבת השלום שלהם, הסובייטים החלו ליירט מטוסים מערביים לא חמושים, אשר בכוונת חרחור מלחמה טעו בטיסה קרובה מידי למטוסי הקרב הרוסים. הם עיטרו את טייסי הקרב הגיבורים שלהם לקול תרועות גדולות.
הסובייטים התרגזו באופן טבעי ממחאות בנות הברית המערביות בשל החסימה המתמשכת של דרכי הגישה היבשתיות לברלין. לכן הם הקימו את הרפובליקה הסוציאליסטית המזרח גרמנית הריבונית על מנת לתת למערב סמכות אליה יוכל לפנות בענייני מצור ונושאים דומים.
המנגנון הקומוניסטי יצר טבעות סביב העולם, מורכבות מאידיאליסטים מסוגים שונים, בלתי מתאימים סוציאלית, מרגלים מוסמכים, בוגדים ומשנני התיקון החמישי לחוקה. כל אלו שירתו את מטרות הקרמלין בדרך זו או אחרת.
כבר בתחילה הופנה מאמץ אדיר לפיתוח תעשייתי לקידום השלום ולשיפור איכות חיי האנשים.
1949
שינוי כוח גדול החל להראות באסיה.
עם ברכת העולם ובעזרת הסובייטים, סין שוחררה בעזרת רפורמות אגרריות. דאגתם הראשונה היתה טיוב וזיבול הקרקע, והם החלו לשתול בה כמות בלתי נספרת של מליוני איכרים סיניים.
בהגיענו לשנת 1950 העולם כבר החל לתמוה מדוע הוא פתח את דלתו לרוחות הזמנים החדשים.
1950
הסינים לא שקטו על הזמרים בעת שמאות אלפי מתנדבים מטעמם נלחמו בקוריאה. היות וטיבט לא זכתה ברפורמה אגררית מזה שנים, סין האדומה ריחמה על האומה הנכשלת, והחלה בריכוך ובטיוב של אדמת הסלעים של טיבט. הקפיצה הגדולה קדימה החלה.
המשחק היה דומה בקוריאה, אולם הרפורמות נסוגו כמה צעדים לאחור.
עד לקוריאה, הסובייטים היו תמיד עם ידם על הווטו כאשר היתה תקווה שלום וצדק בינלאומי. ביציאתם הזועמת החוצה, הם לא נכחו באו"ם שהצביע על התערבות בנעשה בקוריאה.
אולם כאשר שדה הקרב החל לנוע במהירות צפונה, הסובייטים לא יכלו יותר להימנע. הם הציעו משא ומתן והקפאה של קו החזית. וכך, יצא המערב לעוד סיבוב בכחש.
אוסטריה היתה מדינה ידידותית במהלך המלחמה, כמו פולין, צ'כוסלובקיה ואלבניה. לפיכך מאמצים מיוחדים נערכו לפתח את תעשייתה ואת משאביה הטבעיים בחלק שתחת הכיבוש הסובייטי במזרח.
1953
כשהסתיים הכיבוש של אוסטריה לאחר שמונה שנות כפייה, לא נותר הרבה בחלק המזרחי של המדינה.
בקרוב ההמשך…
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.