עדיפה ארץ המרדפים על ארץ הרנט קונטרול מאת איתן צפריר

עדיפה ארץ המרדפים על ארץ הרנט קונטרול

מאת: איתן צפריר | פורסם לראשונה בTheMarker באנכי 20 בפברואר 2008

הפיקוח על שכר הדירה וועדות מקצועיות לחלוקת דיור בר השגה (Rent Control) רק נראים כגן עדן לשוכר וגיהינום למשכיר. כשלא ישתלם להשכיר דירה, גם לא יהיו דירות לשכור. את חוקי הכלכלה לא ניתן לכופף.

מספרים כי בעלי הדירות בהונג קונג נוהגים להתגנב באישון לילה לבתים המושכרים כדי לחבל ברכוש ולהכביד על המגורים בהם עד שלא יהיו אפשריים עוד. ברור שמחוקקי החוקים להגנת הדייר לא ראו לנגד עיניהם תסריט נורא שכזה, אך יש בו כדי להמחיש את ההבחנה בין כוונות לתוצאות.

מי שהתנסה בחיפוש דירה בתל אביב בשנים האחרונות, לא ישכח חוויה זו בוודאי עוד זמן רב. תל אביב רבתי ובמידה רבה מרכז ירושלים, הפכו בשנים האחרונות לארץ המרדפים. השוכרים, רדופים על ידי בעלי הבית המעלים את דמי השכירות למחיר השוק, רודפים אחר דירה ראויה למגורי אדם ובמחיר סביר. וזה לוקח זמן, המון זמן ועד אז הם מכתתים רגליהם בייאוש אחר כל מודעה שמתיישנת כבר ביום פרסומה. זוהי המציאות, כל המחזיק בדירה להשכרה מלך וכל בעל בית אלוהים.

לנוכח המציאות העגומה, התקומם מעמד השוכרים ודורש דיור בר השגה. לקריאתם התייצב באחת הלוחם למען הנחלאים והנדכאים, ח"כ רן כהן, אשר הזדרז להגיש הצעת חוק שאם תתקבל, תהפוך סדרי עולם. להצעת כהן, יוגבל גובה דמי השכירות ואילו הדירות יוקצו בין המשכירים באמצעות ועדה מיוחדת וקריטריונים ברורים.

הכוונות טובות, אבל הפיקוח על שכר הדירה בישראל כבר נוסה בעבר ושלא בהצלחה. הניסיון להתמודד עם עליית מחירי הדיור בימי מלחמת העולם השנייה הביא את ממשלת המנדט להקפיא את שכר הדירה ולהטיל איסור על המשכירים לפנות את הדיירים. חקיקה זו הובילה לתופעות האופייניות למוצרים שבפיקוח – הקטנת ההיצע, כשאיש לא רצה עוד להוציא את דירתו להשכרה, ותופעת תשלום בשחור כדי לעקוף את הפיקוח על השכ"ד.

ההשלכות היו הרסניות, השכירות המוגנת, אביו הרוחני של ה- Rent Control, עשו את השוכרים למחזיקים בדירה לכל ימי חייהם, אם רק רצו בכך. משכירים שרצו לפנות דיירים מוגנים ששילמו פרוטות ביחס למחיר הריאלי, הפסיקו לממן שיפוצים של דירות בתקווה שהדיירים יעזבו. ההזנחה שהתפשטה והמלאי המדלדל אילצו את הממשלה לאסור בחוק על שכירות מוגנת חדשה. שרידיו הרקובים של הסדר זה ניתן לראות בבנייני הבהאוס המתפרקים שברחוב הירקון בתל אביב. לבעלי הדירות אין תמריץ לשפץ, ואילו השוכרים מפחדים לשפץ בכדי לא ליצור עילה לזריקתם מהדירה.

מצדדי מדיניות הפיקוח על דמי השכירות מציגים את ארה"ב, אויבת השוויון הגדולה, כדוגמה למדינה שאימצה מדיניות רנט קונטרול. "דיור בר השגה" קיים ברבות מעריה של אמריקה ובראשן ניו יורק. הפיקוח מתבטא בהעדר אפשרות להעלות את שכר הדירה או לפנות דייר קיים מן הדירה. גם בארה"ב הגדולה ועדות הקצאת הדיור כדוגמת אלו שמציע ח"כ כהן לא הועילו. פעמים רבות, אלה שנהנים מדמי השכירות בפיקוח, לא היו אנשים שעבורם נועד הפיקוח. ראש העיר ניו יורק אד קוץ' לדוגמה, גר במשך 12 שנות כהונתו כראש עיר במעון השרד, ובמקביל החזיק דירה בכיכר וושינגטון היוקרתית בעבורה שילם 400 $ בלבד.

שבדיה היא הדוגמא הקיצונית באירופה לפיקוח על שכר דירה. העיתון המוביל בשבדיה, "דאגנס נויהייטר", מצא כי רשימת ההמתנה לשכירות באזורים הפנימיים של שטוקהולם עומדת על 15 שנה. אנשים מוכנים לשלם מתחת לשולחן על מנת לרכוש הסכם שכירות. כדי לעקוף את החוק ואת התור, משאיר הדייר היוצא חפץ כלשהו בדירה, באופן שניתן יהיה להצביע על החפץ כסיבה לתשלום גבוה מן המותר. באינטרנט ניתן למצוא תמונות של מכונות כביסה ומעליהן, שאלה בוטה: "מי מוכן לשלם 25 אלף קרונות עבור מכונת הכביסה שלי?'