הנשיא כפוסט היסטוריון
מאת: אורי הייטנר | 22 בנובמבר 2008
אבי, יוסף, עלה לארץ, כנער בן 17, ללא בני משפחתו, בספינת המעפילים "מדינת היהודים". היה זה בשנת 1947, שנתיים אחרי שהצבא האדום שיחרר את מחנה טרנסיסטריה, לשם גורש ושם שהה בתקופת השואה. שתי ספינות – "גאולה" ו"מדינת היהודים", עמוסות באלפי מעפילים, הפליגו לא"י בצפיפות איומה. מספר אבי, בראיון שערכתי עמו לאחרונה: "הצפיפות היתה גדולה. היה לי מקום בדיוק כדי להניח את התרמיל ולשבת עליו. ככה נסענו עד חיפה במשך מספר ימים… הייתי נרגש מאוד לעלות לא"י. הרגשתי שאני מגשים את כל האידאלים בהם האמנתי".
רק יצאו הספינות את הדרדנלים, וכבר הוקפו בספינות מלחמה בריטיות. עוד המעפילים מתארגנים להתבצרות ומאבק, הגיעה הוראה מהסוכנות להמנע מהתנגדות אקטיבית, מאחר והבריטים הפיצו דיסאינפורמציה שאלו ספינות של חיילים סובייטים חמושים; פרובוקציה שנועדה לתת להם לגיטימציה להשתלטות כוחנית עליהן, כולל פתיחה באש.
בהגיע הספינות למים הטריטוריאליים של א"י, הושלכו אל תוך הספינות הצפופות פצצות גז מדמיע והותזו מזרנוקים זרמי מים מלוחים. תינוק ששהה על הספינה נחנק למוות. כל המעפילים הועלו על אניות גירוש וגורשו למחנות מעצר בקפריסין. הביוגרפיה המשפחתית הזו אינה חריגה. זו הביוגרפיה של עשרות אלפי משפחות ישראליות. זו הביוגרפיה של 4,500 מעפילי "יציאת אירופה תש"ז" שגורשו חזרה לגרמניה. ויש מי שגורלם היה מר יותר, כתוצאה ממדיניות הספר הלבן הבריטי, כמו 760 מעפילי האוניה "סטרומה" שהוטבעו בים השחור, כמו למעלה מ-200 חללי "פאטריה" – המעפילים שהועלו על ספינת הגירוש הבריטית במטרה לגרשם למאוריציוס, וטובעו בפעולה כושלת של "ההגנה".
וזאת מבלי לדבר על רבבות או מאות אלפי יהודים שנספו בשואה ויכלו להנצל אילו שערי א"י היו פתוחים בפניהם. אולם משטר הספר הלבן חסם את שערי הארץ בפני עליית יהודים, מתוך כניעה לטרור הערבי, ערב מלחמת העולם השניה, והקפיד על ביצועה באכזריות בימי השואה ואחריה.
והנה, 60 שנה אחרי סיום המנדט הבריטי והקמת המדינה, מופיע נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בפני בתי הפרלמנט הבריטי, ומודה לבריטניה, על שפתחה את שערי ארץ ישראל בפני ניצולי השואה, כאשר מדינות רבות סרבו לעשות כן. לא יאומן!
איני סבור שבנאום ממלכתי חגיגי בפני בתי הפרלמנט, היה על פרס לבוא חשבון עם בריטניה. מוטב היה להמנע מהמחלוקת ההיסטורית. אך להעלות את ההיסטוריה במפגן כל כך שקרי ומעוות של חנופה?
פרס התבטא לא אחת נגד לימודי ההיסטוריה. יש ללמוד את העתיד, לא את העבר, הוא נוהג לשווק את מכתמו החבוט. אם כך, מוטב שיסכור את פיו, ולא יפגין ברבים בורות כזו בהיסטוריה של ארצו ושל מדינתו.
מה הפלא, שפוסט היסטוריון כזה, משכתב את ההיסטוריה בדברו על הגולן? האיש, שבתפקידו אמור להיות סמל לריבונות הישראלית, לממלכתיות הישראלית, לדמוקרטיה הישראלית, מתייחס לשטח ריבוני של המדינה, על פי החלטה דמוקרטית של הכנסת – המוסד העליון של הריבונות, שטח רווי היסטוריה יהודית ועתיר התיישבות ישראלית, כאל "השטחים שלהם", כלומר של הסורים, ש"יוחזרו" להם, אם רק יבחרו בשלום.
אמי ז"ל, נהגה לומר שהבורות אינה דגל, ואין כל צורך לנפנף בה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.