מדינה "חאפרית" מחפשת בחורה מדליקה

יסוד העימות בין יעל ארד לבין חברי ועדת הדלקת המשואות הוא על הקריטריונים לבחירת הספורטאים המצטיינים ביותר. יעל שנבחרה להדליק משואה ויתרה על הכבוד במחאה לאופן התנהלות ועדת הבחירה. מעבר לעמימות ולהסתרה של הקריטריונים של הוועדה הציעו חבריה, כי אחד ממדליקי המשואות ייבחר במשאל טלפוני על ידי משלוח SMS כתחרות של פופולריות בדעת הקהל (המאוד מפולח שמשתמש בטלפונים סלולריים ושולח ממסרים קצרים). נדמה כאילו ניסתה הוועדה להמחיש את הסאטירה של "ארץ נהדרת" ולערוך תחרות פופולריות בין הספורטאים בסגנון התחרות שממליכה את ה"כתב" רודריגו כזוכה בפרס הכתב הפופולרי של התוכנית. עצוב הוא שהוועדה לא ניסתה להצחיק אף אחד…

חולשת מערכת החינוך בארץ מומחשת על ידי חברי הוועדה, אחד העקרונות המרכזיים בהם כשלו הוא עיקרון הקריטריונים, בספורט יש קריטריונים אובייקטיביים ולא תחרות פופולריות, והקריטריון האובייקטיבי הזה שמתעלה מעל כל הבדלי דת, גזע ומין הוא ההישג. ארד צוטטה כאומרת: "ישנם ארבעה מדליסטים אולימפיים לישראל (ארד, אורן סמדג'ה, גל פרידמן, מיכאל קלגנוב) וחלקם לא נכלל ברשימה הזאת. זו שערורייה ממדרגה ראשונה! הרי אלה ההישגים הגבוהים ביותר שהיו לספורט הישראלי מעולם". יו"ר הועדה, חנה הכהן אמרה: "..מתוך ההיגיון שעלה באותה ישיבה, לא חשבנו על כל האספקטים, אני יכולה רק להצטער כי אני שנים חברה בוועדות האלה והייתה כאן רק כוונה טובה". אפשר לשבח את גילוי הלב שלה לעומת שתיקת שרת החינוך, שכנראה יודעת מדוע עדיף לשתוק כשאין משהוא חכם לומר. זאת, כי מלבד כוונות טובות לא מתגלה בתגובתה של גברת הכהן שום יכולת ההופכת אותה למתאימה לשפוט כיצד בוחרים ספורטאים מצטיינים.

לוועדות משרד החינוך יש דרך ארוכה לעשות עד שתעמודנה במקום שבו עומד הספורט ההישגי הבינל"א. עיקרון שראוי למשרד החינוך לאמץ מן הספורט הוא השיפוט הפתוח. בתחרויות הספורט מתועד כל מהלך, מצולם מאינספור זוויות, נבחן על ידי עשרות אלפי עיניים עוקבות באירועי הספורט האולימפיים – לא ניתן להסתיר ולכסות. עליך להרוויח ביושר את מעמדך גם כנשפט (הספורטאי) וגם כשופט. רק כשיש קריטריונים ברורים ניתן לבצע שיפוט – אנשים שאינם מצוידים בקריטריונים אל להם לשפוט. אם היו מנהלים אירועים אולימפיים כמו בועדות משרד החינוך היו התחרויות סגורות לקהל ומתבצעות באולמות חשוכים ואת תפקיד השופטים היו ממלאים בכיסוי עיניים.

בכדי להיות ספורטאי מצטיין עליך לנתח שוב ושוב כל מהלך וללמוד משגיאותיך. במערכת החינוך הישראלית לא עושים זאת. כאשר נכשלים התלמידים בישראל בבחינות מיצב ממהרים פרנסי המערכת להסיר מתוכנית הבחינות את הפרק המכשיל. חלילה לא לשפר את הוראת המקצוע! אם מערכת החינוך הישראלית הייתה אחראית לאירועים האולימפיים הייתה מתקצרת ריצת המרתון ומחולקת לשלוש ריצות של קילומטר אחד עם הפסקות תה על מנת להתאים להישגים של תוצרי המערכת.

בתגובה המגלה טפח מאופן ה"מחשבה" (למרות שמחשבה היא מחמאה גדולה מידי כתיאור לתהליכים הללו) של הוועדה אמרה הגברת חנה הכהן, יו"ר הועדה: "אני מקבלת את מה שיעל אומרת ולו רק כי אנשים כאן נעלבו…." העובדה כי מישהו נעלב מספיקה לגברת הכהן על מנת להציע לשנות את הרכב מדליקי המשואות – שוב, שום קריטריון עקרוני אינו חל כאן, אלא רק עיקרון השרידות של הפוליטיקאי האופורטוניסט המנסה לרצות את כולם ו"לא לעשות גלים". אם גברת הכהן "לא לעשות גלים" הייתה מאמנת נבחרת השחייה של ישראל היו מועפים מן הנבחרת כל השחיינים שעברו את הממוצע ו"העליבו" את אלו שנשארו עם הגלים מאחור…. ובכן, הגברת הכהן, עם ישראל הופך ליותר ויותר עלוב כשמערכת החינוך שלו מתנהלת כפי שהיא מתנהלת. אולי תשנו משהו?