איש השנה תש"ע מאת אורי הייטנר

בשנת 2001 התכנסה בעיר דרבן שבדרא"פ ועידת האו"ם נגד הגזענות, שהיתה למפגן שנאה גזעני ואנטישמי נגד מדינת ישראל והעם היהודי. בדרבן נבנתה קואליציה של מדינות ואירגונים בלתי מדינתיים, ששמה לה למטרה ליצור דה-לגיטימציה לישראל. בין הארגונים הקיצוניים ביותר בדרבן, אגב, היה ארגון עדאללה הערבי-ישראלי, שהקרן החדשה לישראל גאה בכך שהיא מסייעת במימונו.

בלחץ ארה"ב ומדינות אירופה, החלטת הסיכום הפורמאלית היתה מתונה הרבה יותר מ"כתב האישום" המקורי נגד ישראל, שעליו אמורות היו להתבסס ההחלטות. אולם בפועל, בדרבן עוצבה אסטרטגיית הדה-לגיטימציה, על בסיס אותו כתב אישום, ומאז היא מופעלת בכל העוצמה.

סעיפי ההחלטה המקורית היו כדלקמן:

1. ישראל היא מדינת אפרטהייד ועל כן יש להטיל עליה חרמות ולגנות את המדינות התומכות בה.

2. ישראל היא מדינת כיבוש. כיבוש הוא פשע נגד האנושות ומסכן את השלום העולמי.

3. ציונות היא גזענות.

4. מדינת ישראל מפרה את זכויות האדם של הפלשתינאים.

5. ישראל מבצעת רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ולכן יש לנהל מאבק מזויין מולה.

6. אין שואה אחת. התייחסות לשואה בלשון רבים ממחישה כי אין כל ייחוד בשואת העם היהודי אל מול אסונות שעברו על עמים אחרים בעולם, כמו עבדות השחורים באפריקה או כמו השואה שמבצעת מדינת ישראל מול הפלשתינאים.

7. מדינת ישראל – קיומה הוא בחטא, כי הוקמה באמצעות טיהור אתני של הערבים בשטחה.

שבעת השקרים הללו הם הבסיס למסע הדה-לגיטימציה. מסע זה נוחל הצלחות רבות בדעת הקהל במערב, בתקשורת המערבית ובעיקר בקמפוסים באירופה ובארה"ב. מסע זה מתבצע, בין השאר, באמצעות תעשיית שקר ותעמולה בנוסח גבלס, דמוניזציה של ישראל וצה"ל, חרמות על מוצרים ישראליים, חרמות על אוניברסיטאות בישראל, לחץ ברוטאלי על אמנים שלא להופיע בישראל, אינתיפאדה משפטית נגד קציני צה"ל ומדינאים ישראליים בבתי משפט באירופה ועוד.

את המערכה הזו מנהלת קואליציה של דיקטטורות חשוכות דוגמת איראן וסוריה, ארגוני האסלאם הרדיקאלי, השמאל הרדיקאלי באירופה, הימין הרדיקאלי הניאו-נאצי באירופה וגורמי שמאל אנטי ציוני יהודיים וישראליים.

המערכה הזו היא מערכה אנטישמית מובהקת. מהותה היא שלילת זכות ההגדרה העצמית מן העם היהודי, ומן העם היהודי בלבד. מאחר והאנטישמיות היא מותג לא פוליטיקלי קורקט, היא מוסווית במותג "אנטי ציונות". אולם אסור להתבלבל – מדובר באנטישמיות מן הזן הנתעב ביותר. כן, גם היהודים והישראלים השותפים למסע הזה הם אנטישמים, הנגועים בסוג הנחות והבזוי ביותר של האנטישמיות – האוטו-אנטישמיות.

מדינת ישראל השכילה להפוך כל איום לאתגר ולעמוד בכל האתגרים. האם תמצא מענה גם למתקפה הזו?

יש לקוות שכן, אולם למרבה הצער, נכון לעכשיו, ממשלת נתניהו אפילו לא התחילה להבין את גודל האיום ואינה נערכת לבלימתו כפי שיש להיערך מול איום צבאי. יש לממשלה הישגים לא מבוטלים בנושאים שונים, אולם על הכל מאפיל המחדל הגדול הזה. מבחינה זאת, ציון הביניים של הממשלה חד משמעי – נכשל!

בשנת תש"ע, הגיעה מתקפת הדה-לגיטימציה לשיא, ומולה – כישלון ישראלי צורב. לכן, איש השנה תש"ע הוא האיש המגלם את המהלך.

שתי דמויות מרכזיות יצגו השנה את המהלך. האחד הוא ריצ'רד גולדסטון – השופט הדרום אפריקאי היהודי, שעמד בראש ועדת גולדסטון – הטריבונל שהקימה ועדת האו"ם לזכויות האדם, ועדה אנטי ישראלית קיצונית, המונהגת בידי מדינות שאזרחיהן משוללי כל זכויות, כדי להרשיע את ישראל בפשעי מלחמה, כביכול, במבצע "עופרת יצוקה". לא בכדי עמד יהודי בראש הוועדה – יהודים וישראלים לרוב ניצבים בראש החץ של קמפיין הדה-לגיטימציה. לא בכדי התברר שמדובר בשופט ששלח למוות עשרות שחורים בשירות משטר האפרטהייד – כל כך סמלי וכל כך מתאים לצביעות של הקמפיין, ולצביעות של העומדים מאחוריו.

גולדסטון לא איכזב את שולחיו. הוא אכן האשים את ישראל בפשעי מלחמה, אף שצה"ל נוהג במוסריות יותר מכל צבא אחר בעולם. משמעות הדו"ח היא שלמעשה מדינה אינה רשאית להילחם בטרור המופעל מתוך אוכלוסייה אזרחית. ומאחר שהטרור נגד אזרחי ישראל מופעל מתוך אוכלוסייה אזרחית ומסתתר מאחוריה – הדו"ח שולל מישראל את זכות ההגנה העצמית. הדו"ח התקבל בהתלהבות בידי שונאי ישראל באשר הם, וגרם לישראל לנזק אדיר.

אולם הנזק הגדול ביותר לישראל, נגרם במשט. תעשיית השקר והדה-לגיטימציה יצרה מצג שווא שכולו שקר נגד מדינת ישראל. ישראל נסוגה לפני 5 שנים מרצועת עזה עד המילימטר האחרון, עקרה את כל יישוביה ואת כל תושביה הישראליים, והפלשתינאים שהשתלטו על השטח תקפו בטילים את האוכלוסייה האזרחית בישראל בפשע מתמשך נגד האנושות. כתוצאה מכך התגוננה ישראל במבצע "עופרת יצוקה" וסגרה באופן חלקי את גבולה עם עזה, אך איפשרה למאות משאיות להעביר מדי יום אספקה לרצועה. המציאות הזאת הוצגה בעולם כמצור אכזרי ושרירותי על האוכלוסייה האומללה בעזה, שכביכול סובלת ממשבר הומניטארי ומרעב. וכך החל קמפיין המשט, שנועד כביכול לפרוץ את המצור האכזרי ולהעביר אספקה לנצורים. המשט אורגן בידי נציגי כל זרועות הקואליציה הבלתי קדושה, ובראש ובראשונה בידי ארגון הטרור האסלאמי התורכי, במסווה של ארגון הומאניטרי –IHH, שאנשיו איכלסו את סיפון "מרמרה", אחת מששת הספינות במשט.

ישראל עשתה את כל השגיאות האפשריות – בראש ובראשונה בכך שנגררה למארב שממנו יכלה לצאת רק רע, במקום "להבריז" לפרובוקטורים באמצעות התעלמות. העימות, ובעיקר ההרוגים שבו, היה הישג גדול למארגני המשט, וגרם לנזק גדול לישראל. לאחר מכן חטפה הממשלה פיק ברכיים שבא לידי ביטוי בדרכים שונות: למשל, בהתנהלות תמוהה של כרסום מתמיד בעמדתה בנושא החקירה, מה שגרם לכך שהנושא נדון באינפלציה של חקירות ישראליות וזרות, מיותרות לגמרי.

אחת השגיאות הגדולות של הממשלה לאחר המשט, היתה התייחסותה לתורכיה – ישראל לא גינתה את תורכיה, לא הגישה תלונה נגד תורכיה למועצת הביטחון, לא דרשה התנצלות תורכית, לא ביצעה כל צעד עונשין דיפלומטי נגד תורכיה, כמו החזרת השגריר הישראלי להתייעצויות וכד'.

מי שעמד מאחורי המשט היתה ממשלת תורכיה בראשות ארדואן. ארדואן, איש האסלאם הקיצוני, עלה לשלטון במסווה מתוחכם של מתינות ומערביות, כדי שלא לספק עילה לצבא תורכיה, המופקד על הגנה על החוקה החילונית של המדינה, להתערב. בהדרגה הוא הקצין את דרכו, במדיניות הפנים ובעיקר במדיניות החוץ. השינוי הבולט ביותר היה בשינוי האוריינטציה התורכית, מברית אסטרטגית יציבה עם ישראל, לחבירה לציר הרשע לצד איראן וסוריה. ארדואן מתחרה עם אחמדיניג'אד בהתקפות שלוחות רסן נגד ישראל, ותורכיה בראשותו עושה כל מאמץ לפגוע בישראל, לצד פעולותיה לתמיכה באיראן ולמעשה, לסיוע להתחמשותה בנשק גרעיני.

שיאה של המגמה הזאת, בהנהגת ארדואן, היה המשט. המשט היה גם שיאה של מתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל. מתקפה זו יודעת הצלחות רבות, וההצלחה הגדולה ביותר שלה הייתה המשט. לכן, האדם שעמד מאחוריה, הוא האיש המגלם את המתקפה – רג'פ טאיפ ארדואן. למרבה הצער, האיש הזה הוא איש השנה תש"ע.

האם ישראל תתעשת? כל הסימנים עד כה מעידים שלא. ואף על פי כן, אני מאמין ברצון הקיום הישראלי, שהוביל אותנו לניצחונות מול כל האיומים עד כה. רצון הקיום הזה יביא אותנו בסופו של דבר להתגבר גם על האיום הזה.