התנועה האיסלאמית ושלושת הקופים מאת מנדי ספאדי

תנועת האם:

תנועת "האחים המוסלמים" יוסדה במצרים במרץ 1928 על-ידי חסן אל בנא ובעקבותיה נולדו אף תנועות נוספות, דוגמת "התנועה האסלאמית". חסן אל בנא נולד בשנת 1906 בכפר נידח ליד מחמודיה שבמצרים. כמו רבים מיורשיו בתנועות האסלאמיות, רואה עצמו כממשיך צוות ההטפה לאסלאם, שהחל במוחמד והחליפות שאחריו, וחותר "להשתחרר מידי השלטון הזר", להחזיר לחזקת האסלאם את כל השטחים שנכבשו על-יד מוחמד, ואף להרחיב את גבולותיהם ולהקים מדינה אסלאמית שפועלת לפי חוקי האסלאם.

התנועה שמתנהלת במבנה חברתי אסלאמי, ומפיצה את דת האסלאם בעולם, מצהירה על מבנה לאומי אסלאמי. עם זאת, במידה ולא תכונן מדינה אסלאמית הרי שהאשמים העיקריים, לפי חזונו של אל בנא, יהיו מנהיגי מדינות האסלאם. בנא לא אחת כפר במנהיגותם והאשימם בטומאת הארץ בהתחנפותם לשליטים זרים ובסגידה לכסף.

אחת מאבני הדרך בתפישת עולמו היא ש"האסלאם הוא השתחוות לאל ולהנהגה, דת ומדינה, רוחניות ועבודה, ג'יהאד ושליטה, קוראן וחרב, ואת כל השילובים הללו לא ניתן להפריד אחד מהשני". עיקרון מהותי נוסף בתפישתו הוא קדושת האדמה. לפיכך כל קרקע שהאסלאם עבר עליה או שוכן בה היא אדמת קודש אסלאמית שאין לוותר עליה לכופר הזר. חסן אל-בנא התבסס על עקרונות אלו בכדי לבנות תשתית מחתרתית צבאית ולגייס שני גדודי ג'יהאד שילחמו לצד הפלסטינים בארץ-ישראל. מהלך זה לווה כל העת באמירה לפיה פועלות כלל התנועות האסלאמיות: "אומה שיודעת לייצר מוות, ויודעת למות מות השהידים, אלוקים גומל לה בעולם הבא. היכונו ליום הקדוש והקפידו להפנים שהמוות יוצר לכם חיים, שהרי בכל מקרה סופו של אדם למות אזי עדיף למות שהידים".

חסן אל בנא מהווה מודל חיקוי בחצרו של מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ראאד סלאח, המושפע מדמויות מרכזיות שהנהיגו ארגונים אסלאמיסטים רדיקאלים. נוסף על חסן אל בנא ותורת הג'יהאד המאורגן בקבוצות קיצוניות, המשתמשות בקוראן ובהיסטוריה האסלאמית להכשרת מעשי רצח מתועב וטרור, ראאד סלאח אימץ את דרכי הפעולה של חאג' אמין אל-חוסיני, ולעיתים אף מתעלה על היצירתיות של אל-חוסיני, מוביל את מאבק האסלאם להשמדת מדינת ישראל מתוך גבולותיה.

על האידיאולוגיה של התנועה האסלאמית והעומד בראשה להדיר שינה מעיניהם של האמונים על בטחונה של מדינת ישראל. המדאיג הוא שהמצב הקיים איננו מעיד על כך, ולראאד סלאח ניתן המרווח הדרוש מבחינתו כדי לפעול. מלבד מעצר חובבני, שלא גובה בחומר רלוונטי ולקה בחוסר ביסוס משפטי מלומד, איש אינו מפריע לסלאח להתחזק ולהעצים את כוחו בהפצת האידיאולוגיה שתפגע בישראל במקרה שתגיע לידי מימוש ראשוני.

לאחר שעבדאללה נימר דרוויש הקים את ארגון "אוסרת אל-ג'יהאד", ונעצר בשנת 1980 לתקופה של שלוש שנים, הוא אימץ את תורת השלבים: חזרה בתשובה, בנייה וגיבוש העדה (אומה) האסלאמית, וג'יהאד. על אף שראאד סלאח אימץ תורה זו, לא מצאו חן בעיניו הקצב האיטי והמתינות שגילה דרוויש לאחר שחרורו ולכן התפצל בשנות ה- 90 מתנועת האם אך שמר לעצמו את הזכות על שם "המותג" התנועה האסלאמית.

סלאח הלך בדרכם של מנהיגים ערבים-מוסלמים, והשתמש בתפישת עולמם בכדי לסלול את דרכי הפעולה של תנועתו כאשר התפישה מדינית מבוססת על משנתו של המופתי חאג' אמין. זהו אותו חאג' אמין שטען בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת כי קיימת מזימה להרוס את מסגד אלאקצה ולהחריב את קדושת האסלאם בירושלים.

כך נוהג ראאד סלאח בקמפיין האיסלאמיסטי רדיקאלי "אלאקצה בסכנה". הוא אף הרחיק לכת, כאשר הכתיר עצמו בתואר "שיח' אלאקצה", תואר זה בעל משמעות עמוקה בקרב תומכיו בתנועה האסלאמית, מבחינתם פגיעה בתואר זה ע"י גורם זר, כמוה כפגיעה במסגד אלאקצה עצמו. כאמור, לשם הגנה על המסגד מוכנים מוסלמים רבים למסור את נפשם. כך סלאח מייצר לעצמו חסינות מפני אוכפי החוק ביצירת איום אינתיפאדה פנימית במידה וייעצר שוב, ומפנה לעצמו טווח פעולה בטוח דרכו הוא פועל באין מפריע להפצת אידיאולוגית החליפות אליה הוא חותר.

ביטאון התנועה האסלאמית "סאות אלחק" משמש כשרת להפצת מאמרים מאת ראשי התנועה, שתכליתם הסתה נגד מדינת ישראל ונטיעת תקווה לניצחון האסלאם. בסדרה של 15 מאמרים, שכותרתם: "ניצחון האל מגיע, ואין ספק בכך" (נסר אללה אתי לא ריב פיה), שמספרת על ניצחונות וגבורה של מנהיגי האסלאם, פותחת בכך שמוחמד נהג לנטוע תקווה במאמיניו דווקא בשעות הקשות. לטענתו, האסלאם נמצא כיום בתקופה קשה של מתקפת מערב צלבנית וציונית, במטרה לעצור את השלבים המתקדמים של התפשטות האסלאם ברחבי העולם.

סלאח מחלק במאמריו את הבשורה לחמישה שלבים, שחלקם היה ועדיין קיים, וחלקם לא התרחש אך בוודאי עתיד להתרחש לפי ראייתו: השלב הראשון הוא מלחמת חורמה צבאית ומדעית שהכריזו על האסלאם אנשי רוח, פוליטיקאים, אנשי תקשורת וכוהני דת במטרה למחוק כליל את עברו ועתידו של האסלאם. למתקפה זו המטרות הבאות:

1. הפלת שלטון החליפות. שלב זה הושג על-ידי מצטפא כמאל – אתאטורק – בשנת 1924.

2. המלחמה על אל-אזהאר, שאותה ניסה המערב למוטט.

3. הקמת מדינת ישראל כחלק כביטוי להחדרת הציונות לאדמת פלסטין. לטענת ראאד סלאח כינונה של ישראל נועדה להשאיר העולם האסלאמי בכדי ליצור בו פחד ועוינות.

לשם כך סלאח מביא ציטוטים מפי היסטוריונים יהודים עוד משנת 1902. בנוסף הוא מציג את המנדט הבריטי והצרפתי במזרח התיכון כאחד משלבי יישום תוכנית החדרת הציונות לארץ ישראל. כמו כן צלאח מציג את כל מלחמות ישראל (1948, 1956, 1967, 1973, 1982, 2006) כהתקפה מכוונת של ישראל בגיבוי המערב נגד האסלאם והערבים.

מעשים אלו, לטענתו, הם פשעים מערביים ללא הצדקה, שמאחוריהם עומדת סיבה אחת ויחידה והיא שנאת האסלאם, וניסיון להכחדת הדת והתרבות האסלאמית והערבית. צלאח מוסיף תחנות נוספות בהיסטוריה בכדי למצוא את הקשר שבין שנאת המערב ומלחמתו נגד האסלאם.

בשלב השני מופיעות זעקותיהם של פוליטיקאים ערביים ואנשי דת מוסלמיים על כשלון התרבות המערבית לצד אזהרות לקריסה תרבותית. זאת מבלי שיהיה בידיהם פתרון לקריסה. בשלב השלישי קובע שיש לדון בתרבות האסלאם, ובתפקידה החשוב. דיונים אלו מהללים לרוב את האסלאם תוך הדגשת חיוניותו של האסלאם כגורם השומר על המערב מפני קריסה. מה שמייחד שלב זה הוא שמוביליו לא התאסלמו או שלא הצהירו על התאסלמותם, וככל הנראה, חלקם נפטרו כשנצרו בליבם את העובדה שהתאסלמו.

המאמר ה-14 עוסק בשלב הרביעי, שעיקרו הוא התאסלמות מאסיבית של אנשי המערב מכל שכבות האוכלוסייה. עם זאת, גם השלב האמור הוא רק שלב אחד בדרך לניצחון. כך מונה סלאח תחילתם של ניצחונות האסלאם עם התאסלמותם של אישים בולטים במערב, כדוגמת: רוג'ה גארודי, המדען הצרפתי מוריס בוקאי, קתי סטיבנס, ליבולד וייס, היועץ של ניקסון רוברט קרין, מאריו שאליון. לבסוף מופיע מאמר מסכם לפיו כל שנה מתאסלמים בארצות-הברית כ-30,000 איש ובצרפת כ-40,000. אומנם המתאסלמים הן נשים, אך מאמרו צופה כי בשנת 2050 רוב מדינות אירופה תיהפכנה למוסלמיות. בכך המערב ייכנס לתקופה החמישית שעדיין לא חווה, ומייחל שאכן האסלאם ייטע שורש עמוק ברחבי היקום.

התנועה האסלאמית בישראל בראשותו של ראאד סלאח, פועלת על מנת להשלים את המעגל האסלאמיסטי שחזונו שלטון אסלאמי גלובאלי, חזרה לשלטון החליפות שישלימו את אשר מוחמד לא הספיק – כיבוש כלל עולמי של האסלאם, השלטת דת אחת ויחידה כך שלא תהיה לדת אחרת זכות קיום בעידנה. אם מוחמד נתן חופש פולחן מצומצם ליהדות שהוגדרו בעידנו כבני הספר, הרי שהאסלאם המתחדש לא מכיר בזכות קיומן של דתות אחרות. כך מלחמתם המוצהרת נגד הצלבנים והיהודים מנוגדת לעיקרון שהאסלאם בא לעולם כדי להשלים מה שדתות אחרות לא סיכמו.

ריבוי השמות לארגונים האסלאמיים הרדיקאלים אינו חשוב ותכליתו להבדיל ארגון אחד ממשנהו. האידיאולוגיה שדוגלים בה ארגונים אלה אחת היא, ולכל אחד מהם מידת פנאטיות ושיטות הפעולה משלו. העיקר הוא שלכולם מקור אחד – "האחים המוסלמים" בייסודו של חסן אלבנא במצרים, ולכולם מטרה סופית אחת זהה לזו שמתייחס אליה ראאד סלאח בהטפותיו: "השלטת האסלאם בכל העולם שמרכזה ירושלים".

היכולת של ארגוני הטרור הפלסטיני, חזבאללה, אל-קעידה ואחרים להפעיל טרור רצחני ואלים, אינו מצוי כיום בידי ראאד סלאח ותומכיו בתנועה האסלאמית, כך שהם מסתפקים בפעילות מחתרתית של הטפה והסתה להכנת תשתית הטרור האנושית לזמן אמת וסיוע כלכלי ולוגיסטי לארגוני הטרור הפלסטיני המפגעים באזרחי ישראל. דוגמאות לסיוע זה נמצאות בכל אחד מארכיוני פיגועי הטרור בישראל, כמו כן קיים תיעוד רב להסתה נגד ישראל ולתמיכה בכל שונאי ישראל ובארגוני הטרור התוקפים את גבולותיה. תמיכה של סלאח וחבריו לרבות חברי הכנסת הערבים שבכל הזדמנות מתרפסים לפתחו של כל אויב לישראל.

על הכותב: מנדי ספאדי הינו פעיל פוליטי ממוצא דרוזי הנאבק למען מדינת ישראל במסגרות פרלמנטרות ותנועות חוץ פרלמנטריות. הקים את פורום "דרוזים למען ישראל".