עייפנו מלהפסיד לפקידינו

eitantzafrir.jpgמאת: עו"ד איתן צפריר | פורסם במדור הדעות בידיעות ב11 בדצמבר 2007
הגורם המרכזי לירידה מן הארץ אינו הפצצה האיראנית ולא הפצצה הדמוגרפית, אלא הפצצה הביורוקרטית. זו הכלכלה, טמבל


פוליטיקאים ואנשי רוח מביעים לאחרונה דאגה, מפני ירידה המונית של ישראלים מבוססים מן הארץ. לטענתם אם תצטייד איראן בפצצה אטומית הרבה מהישראלים שיכולים לעזוב יעזבו.

טיעון זה הוא פרפראזה לאיום ישן אחר – הפצצה הדמוגרפית, נחשול הילודה הערבי הגואה יהפוך את ישראל למקום שלא כיף לחיות בו. פעמיים כי רע. החשש מפני ירידה מוצדק, אולם הסיבות לה נמצאות במקום אחר והרבה יותר קרוב. אותם מסודרים בני 30-40, מהנדסים, רופאים, מרצים ואחרים, אותו מעמד ביניים רצוץ, חבוט ולאה של ישראל, לא יתקפל מפני איום הפטרייה הגרעינית ולא מפני סכנת מיליוני ערבים שיצבאו על הגדרות, אלא בגלל רמת החיים הנמוכה ! It's the economy, stupid אם תהיה עזיבה המונית, היא תהיה תולדה של פצצה בלתי קונבנציונאלית אחרת לגמרי – הפצצה הביורוקרטית תוצרת ישראל, זו שמפילה חללים מאז שחר הציונות וחונקת את חופש האדם ומשתקת את היוזמה הפרטית.

ההיסטוריה מלמדת כי מתח בטחוני וסכנות קיומיות היו כאן מאז ומעולם וחרף זאת לא אלה היו הגורם לבריחת המוחות. במחקר שנעשה לאחרונה ע"י פרופ. עומר מואב מהמכון הכלכלי של מרכז שלם נמצא כי מי שבוחר לעזוב את ישראל, עושה זאת בשל מניעים כלכליים ולא ביטחוניים. המסודרים נשארו כאן במלחמת השחרור ובכל המלחמות שבאו אחריה. גם בחומת מגן, יכולנו למצוא אותם לוחמים בחזית. יותר מכך, איומים קיומיים תמיד החזירו את היורדים לארץ. מי שעזבו מפני שלא היו להם הקשרים והפרוטקציות חזרו לכאן כדי להלחם.

דווקא בשנות המלחמה הגיעו לארץ גלי העלייה הגדולים ביותר, חרף הסכנות, על אף האיומים. במלחמת המפרץ הראשונה, נחתו מדי יום יותר מאלף עולים לצלילי נפילות הטילים. מעולם לא היוו האיומים הביטחוניים גורם לירידה מן הארץ אלא לעלייה והתלכדות. לעומת זאת, משברים כלכליים גררו אחריהם את גלי הירידה הגדולים; במיתון ערב מלחמת ששת הימים, בשנות האינפלציה הגדולה בשנות ה-80, ותחילת שנות האלפיים. כשהמשק הישראלי היה תלוי על בלימה.

שלא במפתיע, אין הדבר ייחודי למדינת ישראל, שתי מדינות שהן פחות או יותר בגילה של ישראל ומתמודדות עם סכנות לא פחותות משלנו- טייוון וקוריאה הדרומית. טייוון הקטנה חיה מזה 60 שנה בצל הענק הקומוניסטי שמאיים ללא הרף לפלוש ולהכניע את האי הקטן והמרדן. מיליארד ורבע סינים מול כמה מיליוני טייוונים. גם קוריאה הדרומית מאוימת על ידי שכנתה הדיקטטורית מצפון, המחזיקה בצבא השלישי בגודלו בעולם וחמושה בנשק גרעיני. שתי המדינות חיות תחת איומים עצומים ועדיין לא תשמע חששות מן הסוג שנשמע אצלנו.

בעולם, תנועות ההגירה הגדולות הן ממדינות נחשלות מבחינה כלכלית למדינות מפותחות. לעומת זאת ממדינות בעלות כלכלה חופשית ואיתנה אין כמעט הגירה שלילית. הסכנה הראשית לירידת מעמד הביניים מן הארץ טמונה בשלטון הסמי סוציאליסטי שעדיין שולט כאן. אמנם בשנים האחרונות נעשים מאמצים ליצור פה ארץ בעלת מאפיינים של שוק חופשי, אולם אנו עדיין רחוקים שנות דור ממדינות כמו קנדה, אוסטרליה וארה"ב (אק"א). לא פלא שמדינות אלה הן היעד העיקרי לירידת הישראלים המסודרים. על פי מחקר של וול סטריט ג'ורנל ומכון הריטאג' אשר בודק את החופש הכלכלי לשנת 2007 ב-157 מדינות, נמצאות מדינות אק"א בעשירייה הראשונה מבחינת החופש הכלכלי (ארה"ב מקום 4, אוסטרליה 3, קנדה מקום 10). מן המחקר עולה בבירור התאמה בין רמת החיים במונחי הכנסה לנפש (כפולה מזו שבארץ) לחופש הכלכלי שקיים באותה מדינה. ישראל מדורגת במקום 37. אך לא מדובר רק בשכר בלבד, ישנה התאמה בין חופש כלכלי לצמיחה הגדולה ביותר, להשקעות הגדולות ביותר, לאיכות הסביבה הנקייה ביותר ולשחיתות נמוכה ביותר.

כדי לנטרל את הפצצה, להשאיר את המסודרים בארץ, יש לצמצם את הפערים בינינו לבין יעדי המשיכה בחו"ל, כלומר להעלות את החופש הכלכלי לרמתו באוסטרליה, קנדה וארה"ב. איך עושים זאת- קודם כל מבינים, מה ששם הבינו לפני 20 שנה- הממשלה היא הבעיה ולא הפתרון. מורידים את נטל המס הישיר והעקיף, מורידים מן הממשלה מטלות שהמגזר הפרטי יודע לעשות אותן טוב יותר, מצמצמים את הוצאות הממשלה, מגבירים את התחרות, מוכרים את הקרקעות לאזרחים, נלחמים מלחמת חורמה בשחיתות, מפרקים מונופולים ומשכללים את שוק העבודה.

אם יש משהו ששובר את המסודרים הרי זה המלחמה הבלתי פוסקת על עתידם הכלכלי ורווחת משפחותיהם. המסודרים עייפו מלהילחם בביורוקרטיה, ובמסים הגבוהים. הם הבינו שלא יוכלו לנצח במלחמה מסוג זה ולכן חלקם כבר עזב, וחלקם שוקל לעזוב, וזאת ללא כל קשר לעזה או טהרן. כשישרור פה חופש כלכלי אמיתי, נזנק לעשירייה הראשונה של מדינות המערב לצד ארה"ב, אוסטרליה וקנדה, ואז ייעלם מעצמו החשש להגירה מכאן.

איתן צפריר הוא עורך דין מסחרי באוסלנדר, שלו ושות'. לתמיכה בעקרונות המאמר בטוקבק בYNET הקישו כאן.

עידכון: בהמשך לכתבה הכנסתי את התגובות הבאות למען ההגנה על החופש וזכויות האדם, מקווה כי הייתי לכם לפה:

1. כל הכבוד: ברכות לאיתן צפריר, בזכות ההכרה אותה הוא מעלה יגדלו סיכויי שרידותה של מדינת ישראל.
הקפיטליזם "החזירי" אותו מגנים כל המתחזים להגן על החלשים ולקדם שוויון הוא בעצם המערכת היחידה המבטיחה צדק בהיותה מבוססת על זכות האדם לחייו ולרכושו. מדינות שכשלו מלספק הגנה על זכויות אלו בשם השוויון המדומה ירדו לפח האשפה ההיסטורי לצד רוסיה הסובייטית וונצואלה המודרנית.
עוד ב  .
www.anochi.com

2. רדיפת היצרנים: המונח חזיר קפיטליסטי חוזר שוב ושוב ומופנה לאותם יצרנים, ממציאים, אנשי עסקים שמתעשרים בזכות הבאת הקידמה. מנגד אני לא רואה שמתבטאים באופן דומה כלפי סוציאליסטים (משיהו קורא להם נחשים, כלבים מוכי שחין, או משהו דומה?).
אנשי עסקים הם מיעוט נרדף בימינו והחופש בו משתמשים אנשים בהתבטאויות האלו מדגים זאת תוך שהוא מזכיר ימים אפלים בהם נרדפו מיעוטים על לא עוול בכפם וכונו בשמות דומים.

אירוניה היסטורית היא שאותם "חזירים קפיטליסטיים" איפשרו למשמיציהם לרכוש מחשב ומקלדת, להתחבר לאינטרנט, ולהמשיך להשמיע את השמצות תקופת האבן שלהם מבלי לחשוב פעמיים…

הוספת תגובה