טרור, תקשורת וזכויות אדם

מאת בועז ארד | 12 ביולי 2008

האירועים הטרוריסטיים של תחילת ה-2 בחודש וה-22 בחודש חושפים את הכוחות הפועלים בישראל ומאיימים על קיומנו; טרוריסט המחופש לאזרח יצרני משתמש בכלי עבודה למעשה זוועה, התקשורת עוסקת בהעצמת הטרור מחד ובסיוע לטיוח העובדות מאידך כשברקע נחשף עוד טפח מהשיטה בה משתמש הטרור בכסות של אירגוני זכויות אדם המסתירים מתחת לעור הכבש את הזאב הג'אהדיסטי. המשטרה? היא יוצאת טוב בדוחות שהיא כותבת על תפקודה… ושוב ההצלה מגיעה מהגיבור המזדמן. (עידכון לפיגוע הדריסה ב-22 ביולי בסוף הכתבה)

1. אירגוני "זכויות האדם" בשירות הטרור.  דלית לוי כותבת בINN: "הארגון הפלשתיני לזכויות אזרח "אל-דמיר" (המצפון) קרא (5 ביולי 2008) לחקור את רצח נהג הדחפור שביצע את הפיגוע בירושלים להעמיד לדין את מבצעיו. בהודעה רשמית שפרסם נמסר, כי הארגון "עוקב בדאגה רבה אחר ההתפתחויות האחרונות שבאו בעקבות האירוע ברחוב יפו בירושלים ביום רביעי (2 ביולי 2008) שהביא למותם ארבעה אנשים, בהם נהג הדחפור האזרח חוסאם תייסיר דוויאת". ארגון אל-דמיר מציין כי מסרטי הוידיאו שתיעדו את האירוע "ניתן להבחין שאנשי ביטחון ישראלים הלובשים בגדים אזרחיים חיסלו את הנהג, אחד מקציני הביטחון נראה יורה באקדח ממרחק אפס ואח"כ ירה לעברו מספר יריות מנשק אוטומטי אדם אחר במדים של שוטר, וזאת למרות שהם השיגו שליטה ברורה עליו ויכלו לתפוס אותו כיוון שלא יכול היה עוד להתנגד".

פעילות ארגון אל-דמיר ממומנת באמצעות ארגון הגג המסייע לארגונים הבלתי ממשלתיים בשטחי הרשות הפלשתינית, ממשלת נורבגיה, וארגון NED (ארגון אמריקני). בשנים האחרונות סייעו כספית לארגון מוסד Ford, הועדה הבינלאומית של המשפטנים (ICJ), סוכנות האו"ם UNDP, ארגון הסיוע הנורבגי NPA, האיחוד האירופי וארגון הסיוע הנוצרי Christian Aid. ארגוני זכויות האזרח/אדם מבצעים מהלכים שמטרתם לסרס את כוחות הבטחון – מהלכים שאכן מצליחים כפי שמעידה התנהגות השוטרים בשני הפיגועים האחרונים בירושלים.

2. האיום בהריסת בית המחבל – פעל באופן יעיל. בניגוד לטענות אירגוני זכויות האדם (בין השאר האגודה הישראלית לזכויות האזרח) הרי שהאיום בהריסת בית המחבל יעיל. (אני לא בהכרח ממליץ על הרס הבית בפועל יש לשקול את רמת האחריות המשפחתית כמו גם יעילות ההרס, יתכן ודווקא המטיף במסגד הוא החוליה המקשרת בין המחבלים ואת ביתו יש להרוס). אולם, לפחות במניעת החגיגות שנקטעו באיבן הוכחה היעילות של האיום בהרס הבית. כתב קול ישראל הצליח להקליט את צהלות השימחה של אחת מבנות המשפחה וקריאות ה"שהיד" שנשמעו מהבית בטרם התעשתה המשפחה. מצלמות הטלוויזיה הצליחו לקלוט גם את דגל אש"פ ואת ציורי הקיר של מפת פלשתין ללא ישראל.

לאחר מכן החלה ההצגה שנועדה להתאים לרוח החוק הישראלי ולהציל את הבית כאשר המשפחה משתמשת בעו"ד ישראלי שהחל לטעון לאי שפיות זמנית של המחבל, עורך הדין השתמש בפריבילגיה השמורה לעורכי דין במקומותינו – "אי-מצפוניות זמנית".

3. נחשף הגיבור התורן – שוב מי שעשה את העבודה היה חייל צעיר שטרם סורס מנטלית על ידי המנגנונים הנהוגים בארצנו. השוטרים שהיה להם את כל הזמן הנדרש לחיסול המחבל לא ווידאו הריגה וכפי שטען קרוב המשפחה של הקורבן האחרון במסע הטבח – מותה היה נמנע אם השוטרים היו פועלים ביותר נחישות ופחות רגישות. בסקירת ההיסטוריה של גיוסו של החייל לצה"ל למדנו עוד פרק על עבודת המנגנונים המסרסים,  הסתבר שצה"ל ניסה למנוע את גיוסו של הצעיר הגיבור בשל השתייכותו הפוליטית למחנה הכתום.

4. המשטרה יצאה טוב מהאירוע – בתחקיר של עצמה: המשטרה פרסמה תחקיר הטוען כי השוטרים הסיקו את המסקנות מאירוע הפיגוע במרכז הרב ופעלו כשורה – למרות זאת נראה כי הטרקטור עם המחבל שעדיין חי המשיך בנסיעה מסוכנת אחרי יריות השוטרים ולפני שנורה סופית על ידי החייל הצעיר. בדיון שנערך בועדת הפנים בכנסת ביום ב (7 ביולי) סקר את האירוע נצ"מ ברונו שטיין, מפקד מרחב ציון במשטרת ירושלים, אשר סיפר שמסעו של המחבל על הטרקטור נמשך על פני כ-20 דקות וכ-500 מטרים.
"השוטרים לא ידעו אם מדובר בתאונת דרכים או בנהג שלקה בנפשו", אמר נצ"מ שטיין, (ובכך העמיד עצמו לטובת ההגנה על משפחת המחבל בתמורה להקלה בשיפוט התנהלות המשטרה) והוסיף כי "מסע ההרג נעצר הודות ליריות של השוטרת, שככל הנראה פגעה בצד ראשו של המחבל והוא התעלף. זריקת אבן של אזרח שהיה במקום העירה אותו מעלפונו והוא לחץ על הגז ועלה על רכב וגרם להריגתה של בת שבע אונטרמן. כשהשוטר עלה לתא הנהג המחבל היה חסר תנועה, זה היה עניין של כמה שניות עד שהתעורר מהאבן ולחץ על הגז". בקיצור, הבעייה היא לא שהשוטרים לא ניטרלו את הרוצח במסע הטבח ופרקו אותו מ"נשקו" בהרחקתו מדוושת הגז אלא האזרח שזרק את האבן ה"מעוררת" שהמריצה אותו להמשיך במסע הרצח למרות שכבר "נורה" על ידי השוטרים.

5. עורכי החדשות מעדיפים את השקר המוסכם והנוח על האמת המאיימת – מהדורות החדשות הירבו לצטט את הטיוח של המשפחה בטענה כי מדובר ב"תאונת דרכים" ו"אי שפיות זמנית" ונראה כי גם התקשורת לא מרבה לחקור ומעדיפה את השקר המוסכם על האמת המאיימת. מהדורות הטלוויזיה הציגו שוב ושוב את התמונה המטעה של עלם נעים הליכות כחתן ביום חתונתו. (מי שמבין את השפה הויזואלית והתת-מילולית של אירגוני הטרור יודע כי "חתונה" הינה מילת הקוד וביטוי תרבותי המתארים בחברת המתאבדים הטרוריסטית את מעשה הטרור וההתאבדות), איש מאנשי התקשורת לא טרח להוציא מן הארכיון המשטרתי את התמונות של שרות בתי הסוהר המתארות את האנס האלים והמתעלל וסוחר הסמים המאפיינות באמת את אופיו של הרוצח. בנתיים עובדות מכונות השיכפול של התקשורת הטרוריסטית ותמונת הרוצח ה"גיבור" מופצת בין ילדי הכפר.

בצור באחר הופצה תמונת החתן וילדי הכפר מתרוצצים עימה

מעל: צילום רויטרס של ילדי הכפר בצור באחר המציגים את תמונת ה"גיבור" – מישהו טרח לשכפל את התמונה ולהפיצה למטרות "חינוכיות"

6. "אירגון לזכויות אדם" – סיפור הכיסוי נחשף: אירוע מקביל שהתרחש בדרום אמריקה מדגיש את נקודה 1 מעל; שיחרורה של אינגריד בטנאקור מידי אירגון הטרור והסמים ה-FARC, מדגיש את תופעת הסימביוזה שבין אירגוני "זכויות אדם" וקבוצות טרור. הפעולה המוצלחת בוצעה על ידי התחזות לחברי קבוצת "זכויות אדם" בינלאומית  (שחלקם לבושי חולצות צ'ה גאוורה – להשלמת התמונה), ההתחזות לארגון זכויות אדם המעמיד לרשות החוטפים אמצעי תובלה התקבלה כעניין טבעי על ידי הטרוריסטים וחשפה את התומכים והאוהדים של אירגון הטרור.  

7. התקשורת והעצמת הטרור – הפיגוע התקשורתי מעשי ידינו: בהקשר שאינו רחוק נתקלנו בשבוע שעבר במסע תעמולה אירני שהוצא לפועל על ידי מהדורות החדשות בישראל. הטלוויזיה הישראלית כהרגלה שידרה שוב ושוב את תמונות התעמולה וההפחדה מן הארכיון של שיגורי הטילים האירניים. אם היינו סופרים את כל הטילים ששוגרו על פי תמונות הטלוויזיה הישראלית בשבוע האחרון הרי שכעת ניתן להיות רגועים – האירנים היו כבר גומרים את כל ארסנל הטילים שלהם. באמצעות האגרה שאנו משלמים נחסכים מן האירנים המשאבים הנדרשים בשיגור מאות טילים – מספיק לשחרר סרט תעמולה והחברים ברוממה עושים עבורם את העבודה ומשדרים שוב ושוב את תמונות השיגור מלפני חודשים רבים. באתר ABC עלו על התרגילים האירניים בעקבות תמונות מעובדות ב"פוטושופ" המעצימות את ניסויי הטילים שנשלחו לסוכנויות הידיעות על ידי מכונת התעמולה האירנית.  מפליא שדווקא בישראל – המאויימת הישירה נמצא מי שמסייע לאירנים להפיץ את מרכולתם.

לקוראי "אנכי" המנויים צירפנו מאמר ממדור ההומור של הכיכר האדומה המגחך את התופעה וממליץ לאירנים על כמה שיטות בדוקות וזולות תוך שימוש בפוטושופ. (במדור ההומור הפתוח למינויים כאן).

                                         storyend_dingbat.gif

עידכון: ביום ג' 22.7 בצהרים, פיגוע דריסה עם דחפור מדגם JCB נהוג בידי פלסטיני, ברחוב דויד המלך במרכז ירושלים. דחפור יצא מאתר בנייה מול מלון 'המלך דויד' לרחוב הראשי, הגיע עד לצומת גן הפעמון, ופגע לפחות ב-6 מכוניות, כולל אוטובוס. יש כ-29 פצועים, אחד מהם פצוע קשה קטוע רגל. אין הרוגים. נהג הדחפור, פלסטיני בעל תעודת זהות כחולה, תושב אום טובא במזרח ירושלים, חוסל בידי אזרח ושוטרים.

שוב ושוב חוזרים כלי התקשורת והמשטרה על הטענה המופרכת כי מדובר במפגעים בודדים ואין כל דרך לזהותם מראש. על מנת לבצע פיגוע הנושא את המאפיינים של מתאבדי הטרקטורים (שמחר יהיו מתאבדי העגורנים או המשאיות) יש צורך בהכשרה ממושכת, ליבוי האמונה, חומרי קריאה  ותעמולה מתאימים, יש גם צורך להכשיר את דעת הקהל בסביבה החברתית ועוד… הקיבעון המחשבתי עובר מן המשטרה והתקשורת אל הציבור ומזמין פיגועים נוספים.

גם התקשורת הפנים פלשתינאית וגם אירגוני זכויות האדם מתכוננים לפעולה, אבי המפגע האחרון כבר ידע לדקלם ללא כל היסוס (בניגוד לאב המפגע הראשון שהחליף גירסאות ונתפש בלתי מוכן), באופן שנראה כאילו עבר הכנה מראש, כי מדובר ב"ילד טוב" שאיבד שליטה, הטעון שלו דומה באופן מפתיע לתיאור של "עד הראייה" ערבי שהיה במקום מוכן ומזומן להתראיין לכלי התקשורת ולתאר את האירוע כ"תאונה". האם מישהו מקשר את הנקודות?

תיק דבקה כותב: "עצם העובדה שראשי המשטרה, כולל המפכ"ל, מדגישים כל פעם שנערך פיגוע בבירה, כי הוא נערך על ידי גורמים פליליים המוכרים להם, מראה לא רק על אוזלת ידם אלא גם על הקיפאון המחשבתי-הטקטי בו הם נמצאים. חיבור בין גורמי טרור לגורמים פליליים בייחוד כאלה שחוזרים בתשובה, איננה תופעה חדשה בעולם ואפשר וצריך להלחם בה. אולם אם מחליטים מראש, ומנסים להזין את דעת הקהל כי מול מפגע יחיד אי אפשר לפעול, אזי ברור, כי המשטרה מעדיפה להרים ידיים ולחכות בפסיביות לקראת הפיגוע הזה. ואת הנקודה הזו ארגוני הטרור מנצלים.

לאחר 3 הפיגועים בירושלים, בישיבת 'מרכז הרב' ב-6 במרס,לפני קצת למעלה מ-5 חודשים, שם נרצחו 8 ישראלים, פיגוע הדריסה ברחוב יפו ב-2 ביולי, בו נרצחו עוד 3 ישראלים, ופיגוע הירי ליד שער האריות ב-12.7, בו נפגעו 2 לוחמי משמר הגבול, הממשלה והמשטרה, עדיין מעמידים פנים כי 'נמשכים הדיונים' בשאלה האם להרוס או לאטום את בתיהם של המחבלים הפלסטינים תושבי ירושלים שנושאים תעודות זהות כחולות.

אולם בימים האחרונים הדברים הגיעו לשיא חדש. משטרת ירושלים, בהוראה של ממשלת ישראל, התנהגה בצורה מבישה, כאשר ביום ד' 16.7, ניצלה בציניות מצמררת את העובדה שדעת הקהל בארץ הייתה ממוקדמת בדרמה-טרגדיה של החזרת גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל לישראל, ובחשכת אותו לילה החזירו את גופת נהג הדחפור שביצע את פיגוע הדריסה ברחוב יפו למשפחתו בג'אבל מוכבר לשם קבורה. בכך נסתיימה הפעולה נגד מבצעי הפיגוע ומארגניו, והוא נשאר ללא תגובה. רבים מתושבי ירושלים יודעים ומכירים מה מתרחש בתחום הטרור בג'אבל מוכבר ובשכונות הפלסטיניות במזרח העיר, וזאת לומר בלשון המעטה, אולם הם גם יודעים שאין גורם אחד בישראל שמטפל בכך.

זמן קצר מאוד, לפני הפיגוע ליד מלון 'המלך דויד', דאג נשיא המדינה שמעון פרס, להזמין למשכן נשיאי ישראל, את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן.

לפי הוראתו של נשיא המדינה נפרש שטיח אדום, והונפו דגלי אש"ף על בית נשיא המדינה, לכבודו של האורח אשר רק לפני כמה ימים שלח מברק ברכה חתום על ידי לרוצח סמיר קונאטר, לרגל שחרורו תמורת גופות של חיילים ישראליים. במצב כזה, בו הנהגת המדינה ממשיכה להתייחס לתושבים הפלסטינים של מזרח ירושלים המבצעים פיגועים, ושוב בעזרתם הפעילה של שדרי 'קול ישראל", המדווחים כאילו המודבר בפרשיות 'לא ברורות' שאולי בכלל אינן קשורות לטרור, אפשר לומר רק דבר אחד. הסוג החדש של הפיגועים האלה בירושלים לא רק יימשך אלא גם יחריף."

הוספת תגובה