גלעד שליט הפך גם לסמל עבור החמאס מאת עמוס גלבוע

מהי תפיסתי לגבי הנושא של גלעד שליט? גלעד שליט חדל מזמן להיות אדם פרטי, חייל אחד בודד בשבי. הוא הפך לסמל, לדגל ישראל; הוא הפך להיות מותג לאומי, גיבור לאומי. שמו ותמונתו מתנוססים בראש חוצות, על חולצות, על פרסומות, על מה לא. ענינו עולה על שולחנם של גדולי עולם. אבל, מה שקרה הוא שהוא הפך גם לסמל עבור החמאס וכל ידידיו; הוא הפך עבורם לדגל ישראל שניתן לשרוף אותו, לירוק עליו, להוריד את מדינת ישראל על הברכיים ולהתחנן עבורו. אם שליט הוא התגלמות הישראליות היהודית, והוא בידיים שלנו, למה שמחירו לא יהיה הכי גבוה? למה שנוותר לישראלים במשהו? למה שלא נתייחס אליהם בסוגיית שליט כמו אל סמרטוטים? למה שלא נחביא אותו מעיני כל העולם, ולמה שלא נשחרר מפעם לפעם תמונה או מכתב שלו, נשחק ברגשות היהודים ועוד נצטייר כאנושיים?

אילו לממשלת ישראל הנוכחית היתה טיפה של כבוד, היא היתה צריכה לעשות את הדבר הבא: להצהיר בצורה הכי פומבית ורשמית כי היא דורשת שהצלב האדום יבקר את שליט, יבדוק את מצבו וידווח על כך. אחר כך – אלוהים גדול; היא צריכה להצהיר שלא יכול להיות שבשעה שמדינות שונות בעולם דואגות עד מאוד לגורלם ההומאני של תושבי רצועת עזה המצויים תחת שלטון החמאס, לא יתאפשר לגוף בינלאומי לדאוג לגורלו של שליט! היא צריכה להכריז שכל עוד החמאס לא מאפשר לצלב האדום לבקר את שליט, לא יבקר הצלב האדום אצל כל האסירים הפלסטינים המצויים ברשימות השחרור של החמאס, ולא יבקרו אותם בני משפחותיהם. הצעד הראשון שהנשיא אובמה עשה היה הומאני: החלטה על פירוק מחנה גוואנטאנמו של אסירי טרור. אז קדימה: שהמשימה ההומאנית הראשונה של שליחו מיטצ'ל תהיה להביא לביקור הצלב האדום אצל שליט.

אולי יהיה לממשלת ביבי העתידית האומץ והכבוד ליוזמה כזאת?

התפרסם לראשונה ב"מעריב" מיום 23.2.09