השמש השוקעת והסער העולה
6 ביוני 2007
באימפרייה הבריטית עליה נאמר כי בה השמש תמיד זורחת הולך ומחשיך היום. הקוד האתי שנחשף בקרב האינטלקטואלים הבריטיים ועמיתיהם באקדמיות בישראל ובמערב חושף את בגידת האינטלקטואלים אשר באצטלה של מגיני זכויות האדם עוסקים בקידום כוחות ציר הרשע בניצוח הסער האיסלמי.
אלו מאתנו שטרם פענחו את קוד המוסר של האינטלקטואלים במערב מוצאים עצמם לעיתים קרובות נדהמים מהתנהלותם. לאחרונה עלתה בבריטניה סוגיית חופש הדיבור והקשריה הפוליטיים, כאשר איגוד המרצים, איגוד נוסף בשורה ארוכה ומתארכת של ארגונים, הצטרף למחווה דומה של איגוד העיתונאים, שקרא לחרם על מוצרים מישראל, והחליט להצביע להחרמת האקדמיות בישראל.
למרבה האבסורד, איגודי העיתונאים והמרצים הם איגודים שאמורים היו לסמל את חופש הדיבור והמחשבה. על מה יצא הקצף? לכאורה על "הכיבוש", על גדר ההפרדה (שמונעת שפיכות דמים) ומניעה של סטודנטים פלשתינאים מלימודים בישראל.
אקדמאים ישראליים קיבלו הודעות פיטורים או דחיות באופן אישי, ביניהם למרבה האירוניה גם "פעילי שלום", כמו פרופ' מרים שלזינגר, שהיתה יו"ר אמנסטי בארץ, ואשר פוטרה מעריכת כתב עת בנושא תרגום. הפוליטיקל ג'אוגרפי סירב לפרסם מאמר של פרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון ושל ד"ר אסעד ראנם מאוניברסיטת חיפה. ומועמדים ישראליים שפנו בבקשת משרות נדחו על הסף.
הטלת חרם על בסיס לאומי, גזעי או דתי הינה הפעולה ההפוכה לתנאים הנדרשים לחירות המחשבה. חופש אקדמאי הוא יסוד עצם קיומו של העיסוק האקדמי והחירות לביטוי היא התנאי הבסיסי לבניית חברה חופשית. ההכרה כי הדרך לנצח רעיון רע היא על ידי הצגת רעיון טוב ממנו הינה תנאי הכרחי לחיים בחברה תרבותית. אין זה מקרי כי כל הדיקטטורות הפשיסטיות עסקו בסתימת פיות וחרמות על מנת למנוע את התנועה החופשית של הרעיונות.
אם רוצים אנו לדעת מה הוא המפתח המוסרי הלא חבוי של ארגון המרצים הבריטי הזה אין לנו אלא לבחון את התנהגותו: יכולים אנו לסמוך על איגוד זה לגלות עקביות, לפחות בכל האמור בחופש הביטוי של רעיונות רעים ותעמולה איסלמו-פשיסטית בקמפוסים. באותו יום בו הועלתה להצבעה החלטת החרם על האקדמיה בישראל, כותב ליאו מקינסטרי בדיילי אקספרס, "לא היה זה אלא אירוני כי איגוד המרצים דן בהחלטה נוספת והיא הימנעות מהגשת סיוע לכל נסיון לפגוע בתאי האיסלם הרדיקלי בקמפוסים – בטענה כי הדבר יפגע בחופש הדיבור".
מעל:קריקטורה של פורקום וקוקס "Purging 101 " בעקבות קריאת אחמדיניז'אד לטהר את האוניברסיטאות ממרצים ליברלים ב5 בספטמבר 2006 (כתבה בהרלד טריביון)
בגידת האינטלקטואלים במערב בתפקידם כמבטיחי חופש הדיבור ניכרת בשתיקתם הרועמת בכל האמור ברדיפות פוליטיות כליאת וטביחת מתנגדים פוליטיים באופן סיטונאי בסוריה, בחינוך לפשיזם איסלמי בערב הסעודית ובגני הילדים ברשות הפלשתינאית ובמוסדות החינוך האיסלמיים בלונדון.
השתיקה נמשכת גם בכל הקשור לטרור נגד האקדמיה באיראן, ב-5 בספטמבר, עת נאומו בפני סטודנטים מצטיינים, הכריז נשיא איראן על נחישותו לטהר את האוניברסיטאות מ"תפיסות חילוניות וליברליות מיובאות", וכך מהתומכים בתפיסות אלה. "על הממשלה האירנית", הוא אמר אז, "לשנות את מערכת הלימוד החילונית…אשר נתונה להשפעות ולתפיסה שחצנית החותרת להפיצן בחברה, מבלי להתחשב בזהות האירנית".
אנו זוכרים את ההפגנות הנוראיות בכיכרות לונדון (לונדוניסטאן – ככינוי שהעניקה לה העיתונאית מלאני פיליפס) בהם המון מוסת איים בעריפת ראשי הכופרים ובשואה נוספת. גם אז לא ראינו עמידה של האינטלקטואלים והאקדמיה הבריטית לגינוי האיומים המטורפים שהוכרזו בראש חוצות ובנאומי כיכרות בלונדון… ולהחרמת מוסדות הלימוד שיצרו תפלצות אלו.
המגמה של הזדהות וטיפוח של דיקטטורות מטורפות, על אף אי הרצון להאמין בייתכנותה והקושי לזהותה, הינה מגמה הנתמכת בסימוכין היסטוריים. ראוי לציין בהקשר זה עובדה פחות ידועה, סיפורו של כהן דת קיצוני שהוגלה מאיראן של השאה.
כך מספר ד"ר גיא בכור באתרו: "שנים רבות ישב כהן הדת הזה בדרום עיראק, מרוחק מאיראן ומתומכיו, כאשר המוג'תאהדים הגדולים 
של נג'ף: ח'ואי, בורוג'רדי, שיראזי ואחרים, מסתייגים ממנו. בשנות השבעים הוא היה נוהג להקליט נאומים שלו על קסטות, ואלה היו מוברחות לאיראן בקשיים גדולים. עד שהתערבה בריטניה בנעשה. היו אלה התשדורות הקבועות של חומייני במחלקה הפרסית של הבי.בי.סי. מלונדון, שהביאו אותו לתודעת המיליונים באיראן, ולמנהיגות המהפכה. לא יאומן, אך הבי.בי.סי. בפרסית, שירות השידור הממלכתי הבריטי, שידר את דבריו באופן קבוע, שם שפך אש וגופרית על השאה, אותו הציג כציוני וככופר, על ארצות הברית, על אורח החיים המערבי, ועל מה לא. אוהדיו המתרבים באיראן היו מקליטים מן הבי.בי.סי. את דבריו, ומפיצים אותם אחר כך במיליוני קסטות. אכן, המהפכה החומייניסטית התחילה כמהפכת קסטות, ולבריטניה חלק חשוב בהפצתה." (*)
הגיע הזמן שמול חרמות והתנהלות שמגמתה פיוס ותמיכה בדיקטטורות האכזריות ביותר תפסיק האקדמיה והתעמולה הישראלית להתרפס.
מן הראוי שכל אינטלקטואל בעל אחדות מוסרית יכיר בכך שאנו עומדים מול אקדמאים ואינטלקטואלים מושחתים ומשחיתים. אקדמאים העוטים את גלימת מגני זכויות האדם ולוחמי חופש הביטוי אך במסווה זה מסייעים לכוחות ציר הרשע לגדוע את החירות ולרמוס את זכויות האדם. עלינו להציב את מראת המציאות למול התחסדות ארגונים מושחתים אלו בבריטניה ובכל מקום אחר בעולם. כי לא ניתן להמשיך בצביעות המגוננת על כל פושע ודיקטטור בעולם בשם "חופש הביטוי" ומצד שני להטיל חרמות על הכוחות היחידים בעולם המוכנים להמשיך להילחם בקו החזית של ההגנה על החירות וזכויות האדם – ישראל וארה"ב.
*– (מקור לקריאה נוספת: אמיר טאהירי, רוח-אללה, ח'ומייני והמהפכה האסלאמית, ספריית אפקים/עם עובד, 1985, בעמ' 242).
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.