מדוע אל גור אינו רודף אחר הלפיד האולימפי?

מאת: סטיוון מילוי, פורסם ב- JunkScience.com ב-10 באפריל 2008

הפגנה נגד מסע הלפיד בפריזמפגינים טיבטים אינם היחידים שראוי כי יזנבו במרוץ השליחים של הלפיד האולימפי.

כאשר אל גור קיבל את פרס הנובל שלו הוא אמר כי התחממות גלובלית היא "אתגר מוסרי ורוחני לכל האנושות."

לאחרונה אמר טד טרנר לצ'רלי רוס מPBS כי אם לא ננקוט בצעדים לשליטה על ההתחממות הגלובלית, "תוך 30 או 40 שנה… רוב האנשים ימותו והפליטים מאיתנו יהפכו לקניבלים. הציביליזציה תיהרס. האנשים המעטים שיוותרו יחיו במדינות נכשלות – – כמו סומליה או סודן – – ותנאי החיים יהיו בלתי נסבלים".

סגן הנציב של האו"ם לענייני זכויות אדם אמר כי, "התחממות גלובלית ותנאי מזג אוויר קיצוניים עשויים להמיט אסון על זכויות האדם של מיליוני אנשים".

אולם למרות הרטוריקה המלודרמטית שלהם – – והחדשות שזה עתה דווחו כי מירוץ הלפיד האולימפי ישחרר יותר מ-11 מליון פאונדים של פחמן דו חמצני, שווה ערך לפליטה השנתית של יותר מ550 רכבי שטח-עיר – – לא תראו את אל, טד או אף לא אחד מהאו"ם מנסים לזנק על נושא הלפיד למרות שסין זוכה בקלות – – וללא התנצלות – – במדליית הזהב בפליטת פחמן דו חמצני (CO2) ותמשיך לעשות זאת בעתיד הנראה לעין.

בשנת 2006-2007, הוסיפה סין לכוח הייצור 186,000 מגוואט של ייצור חשמל באמצעות פחם, שווה ערך למכפלה של כלל הייצור החשמלי בבריטניה. רכישת פחם בכמות מספקת לצרכי הכוח ההולכים ומתגברים הפכה את סין בשנת 2007, בפעם הראשונה ליבואנית פחם נטו, בסייעה למחיר הפחם לעלות ביותר ממכפלה של מחירו בשנה. אל תבקשו מסין להציל את המערב מהתחממות גלובלית "מעשה ידי אדם" – – אמיתית או דמיונית.

בהבטיחו כי לא תרשה לפעילות בינלאומית בנושא שינויי אקלים להפריע בהתפתחותה הכלכלית, אמר דובר משרד החוץ הסיני לפיננשל טיימס בתחילת 2007 כי, "מדינות מתפתחות נושאות לאחריות שאינה מאפשרת לצמצם" את גורמי ההתחממות הגלובלית.

הגישה הסינית – – כמו זאת ההודית, העומדת על סף הפיכתה לפולטת הפחמן הדו-חמצני השלישית בגודלה — היא כי 95 אחוז מפליטות ה- CO2 העולמיות מאז המהפכה התעשייתית הגיעו מן המערב, ולכן התחממות גלובלית היא בעיה של המערב. "גם ביג'ין וגם ניו דלהי חוששות כי מכסות פליטה כפויות שיגבילו שימושים באנרגיה עלולים לאיים על התפתחות כלכלית עתידית — וידונו רבים מאזרחיהם לעוני מתמיד", מדווח הפיננשל טיימס.

ברגע של ראיית הנולד בשנת 1977, הצביע הסנאט האמריקאי 95-0 נגד אמנת קיוטו משום שמדינות מתפתחות, כמו סין והודו, לא היו מחוייבות להפחית מפליטות ה- CO2 שלהן.

כעת כשסין חלפה על פני ארה"ב , כ-15 שנה מוקדם מהמצופה, ראיית הנולד של הסנאט נעלמה כנראה כאשר הוא קבע מועד לדיון ביוני על אמנת קיוטו מומרץ על ידי חוק ההתחממות הגלובלית של ליברמן-וורנר.

אפילו אם ההגבלות החמורות של החוק ישיגו את מטרתן – – הפחתה של 70 אחוז בפליטת CO2 עד לשנת 2050 – רמת ה-CO2 האטמוספרית תופחת רק בפחות מ-5 אחוז, על פי ה-EPA (המשרד לאיכות הסביבה). סביר להניח כי הפחתה טריוויאלית כזאת ברמת ה- CO2 האטמוספרית תהיה בעלת השפעה אפסית על האקלים העולמי למרות מחירה החברתי העצום.

ולמרות כל אלו, הנטישה הצפויה של הסנאט את עמדתו משנת 1997 מובילה כנראה את מתריעי האקלים לתחושה כי הנירוונה האישית שלהם של ארה"ב מוגבלת קרבון, וחסרת אנרגיה הינה בטווח נראה לעין. לא פלא שהטיבטים רודפים אחרי הלפיד לבד.

Steven Milloy publishes JunkScience.com and DemandDebate.com. He is a junk science expert, and advocate of free enterprise and an adjunct scholar at the Competitive Enterprise Institute.

הוספת תגובה