הלקח הגאורגי מאת קובי לירז

ראשית, תקציר האירועים לאלו שהתבלבלו מעודף המידע. האימפריה הרוסית פלשה למדינה מערבית דמוקרטית, שבקשתה להצטרף לברית נאט"ו נענתה בעקרון באופן חיובי, אם כי מועד ההצטרפות נדחה.

הרוסים עשו זאת לאחר תקופה ארוכה של פרובוקציות שהופעלו על ידם נגד גאורגיה, בעיקר על-ידי חימוש ועידוד בדלנים ממוצא רוסי בתוך גאורגיה (שיטה שמזכירה את חבל הסודטים מימי היטלר). בסופו של דבר הפלישה הרוסית לא נעצרה במחוזות הבדלנים, אלא המשיכה (וממשיכה בשעה ששורות אלה נכתבות) לתוך שאר המדינה, תוך פגיעה מכוונת במטרות אזרחיות.

התגובה על פלישה זו מצד מדינות המערב הייתה פעילות דיפלומטית בלתי יעילה ומשלוחי ציוד הומניטארי. שר החוץ הרוסי הצהיר כי העולם יכול לשכוח מהריבונות הטריטוריאלית של גאורגיה, ושר ההגנה האמריקני הודיע כי הוא אינו רואה כל צורך לערב את צבא ארה"ב.

כעת, למסקנות

מסקנה א: דיפלומטיה אינה מונעת ממדינות מרושעות הבטוחות בכוחן מלממש את שאיפות ההתפשטות שלהן תוך הפעלת כוח בלתי מרוסן. אילו היינו לומדים זאת בעבר, ייתכן שלא היינו סומכים על החלטה 1701. כעת, חייבים לשוב ולשנן את הלקח הזה בעת הטיפול בגרעין האירני. גם בחזיתות אחרות, עלינו לזכור כי ויתורים על נכסים אסטרטגיים תמורת הבטחות בינלאומיות הם ויתורים לריק.

מסקנה ב: המטרה העליונה של הפוליטיקה הבינלאומית היא למנוע מצרות של אחרים מלהפריע את השלווה גם אם היא זמנית. לכן, לא מתעסקים עם מדינות שלא מהססות להשתמש בכוחן, במיוחד אם הן מנצחות (בנוק-אאוט, לא בנקודות). היחיד שעוד מנסה לדבר אחרת הוא ג'ורג' וו. בוש, אך לצערי זו שירת הברבור שלו, והיא אינה מגובה על-ידי מעשים. בעניין זה כדאי להזכיר כיצד הטיפו לנו על הפעלת כוח בלתי פרופורציוני במלחמת לבנון השנייה. הרוסים לא מתייחסים למטיפים כאלה. אם יש משהו שהרוסים למדו מהכישלון שלנו, הוא שאין דבר כזה כוח פרופורציוני. יש להפעיל את הכוח המקסימלי שיבטיח את הניצחון מהר ובמינימום אבידות.

מסקנה ג: אינטרסים יותר חזקים מערכים. העובדה שהמערב אמור להזדהות עם הערכים של העם והמשטר הגאורגי עשויה להביא לו רק תמיכה מוסרית, ותמיכה מוסרית לא עצרה עדיין שום טנק. בסופו של דבר, כולם רוצים לשמור על יחסים טובים עם מדינות כרוסיה וסין. ביני לביניכם – גם אנחנו. אם רוסיה הייתה מוכנה להפסיק לסייע לאירן ולסוריה, היינו בחפץ לב מפסיקים את הסיוע הצבאי לגאורגיה ומגנים את סאאקשווילי על תוקפנותו.

מסקנה ד: האינטרסים מכתיבים גם את דעת הקהל. כאשר לא נוח למדינה מסוימת לפעול באופן בינלאומי (שלא לדבר על אופן צבאי) כנגד מדינה אחרת, היא דואגת לשכך את המחאה, ולסייע להסביר את הצד התוקפן. במקרה של גאורגיה, הפרשנים שחפצו לחסוך ממדינתם את הצורך להגיב, הסבירו מיד שגאורגיה התגרתה ברוסיה, והביאה על עצמה את הצרה. כשגאורגיה פרסמה בטעות שכוחות רוסיה החלו לעזוב, הגיע המידע מיד לכותרות מרבית העיתונים בעולם ונשאר בראש העמוד הראשי עוד הרבה זמן לאחר שהתבררה הטעות.

מסקנה ה: מדינות מרושעות לא חוששות מגינוי עולמי. להפך, הן משתמשות בו כחרב פיפיות דווקא כנגד הצד המתגונן (ראו מסקנה ד' לעיל). תעמולה יעילה חזקה מעובדות. פעולות ההתגוננות ההכרחיות של הגאורגים כנגד הבדלנים הוצגו כ"מחטף". שימו לב כיצד שימוש בכינוי קליט מייצר עובדות. גם גורבצ'וב גויס לטובת התעמולה הרוסית. אין ספק שפעולת התעמולה כמו המלחמה עצמה הוכנה ותורגלה, ולמעשה הוחל בהפעלתה מראש ולאורך זמן על-ידי שתילת מידע בנושא הבדלנים ועל כך שהגאורגים מסתכנים. אלמלא היה ראש ממשלת גאורגיה, שדובר אנגלית רהוטה, מקדיש את עצמו להסברה, העמדה הרוסית הייתה היחידה שנשמעת בעולם. לצערי, אין מישהו מההסברה הישראלית שמקום קבורתה לא נודע, שיכול ליישם את הלקחים הללו.

מסקנה ו: פשעי מלחמה הם פשעים שניתן להאשים בהם רק חלשים ומובסים. חזקים שמנצחים יכולים להרשות לעצמם לפגוע באזרחים ככול העולה על רוחם, במיוחד אם גם האינטרסים הצרים של המדינות ה"נאורות" מכתיבים להם לשמור על יחסים טובים דווקא עם הפושעים. אנו אפילו לא יכולים להיות חשופים להיקף האמיתי של הפשעים נגד האנושות שעלולים לבצע חיילים רוסיים, מאחר שאין עיתונאים שנמצאים עם הכוחות הרוסיים, והם לא מהססים לירות בעיתונאים שדוחפים את האף מהצד השני. שאיש לא יבין מזה חלילה שאני ממליץ על פשעי מלחמה. פשעי מלחמה הם עניין ערכי שצה"ל חייב להישמר מפניו לטובתו הוא. אנחנו גם כמובן לא בסטאטוס של הרוסים. אך דווקא בגלל זה, לא צריך להיות תמימים, ולאפשר לעיתונאים עוינים, שלא יהססו לפברק פשעים, גישה חופשית לאזורי הלחימה.

מסקנה ז: לרוסים הייתה תוכנית מוכנה ומתורגלת לניצול ההזדמנות, שהם פעלו ליצור לאורך זמן. לגאורגים, ככול הנראה, לא הייתה תוכנית מוכנה למקרה שהרוסים יפלשו. היועצים הישראלים שלהם עשו במקרה זה מה שישראלים מטיבים לעשות – לאלתר, אבל זה אף פעם לא טוב כמו להיות מוכנים. הלקח הזה כבר מתחיל להישמע כמו וועדת וינוגרד – "מוכנות" זו מילת המפתח.

בשורה התחתונה – כפי שהקדמה הטכנולוגית והאינטרנט לא יצרו כלכלה חדשה, כך הם גם לא יצרו סדר עולמי חדש. למי שהיו עוד אשליות לגבי המזרח התיכון החדש – הכפר הגלובלי קיים רק בעולם הווירטואלי. סוף ההיסטוריה נדחה למועד בלתי ידוע.