הונג קונג כמשל

הונג-קונג כמשל

מאת: רליק פרי-נוי, פורסם לראשונה ביוני 1997

בימים אלו עוברת הונג-קונג לשליטתה הריבונית של סין הקומוניסטית. לכאורה אירוע חסר משמעות, אי קטן וחסר משאבים טבעיים העובר לשליטה של אחת ממעצמות העולם. אך כפי שניתן לנחש מהתמקדות התקשורת באירוע, אין מדובר באירוע חסר חשיבות, מדובר בהעברת חבל ארץ המושתת על עקרונות השוק החופשי לידי המעצמה הקומוניסטית האחרונה. אלו מאתנו המחויבים לעקרונות החופש, צופים באירוע דרמטי זה בהשתאות הדומה לצפייה בגורד שחקים מתמוטט.

אנליסטים ברחבי העולם מספקים הסברים שונים להתפתחותה של הונג-קונג: חשיבות מיקומה הגיאוגרפי מבחינה מסחרית, התשתית המסחרית שהתפתחה במקום, היעדר מסים ומכסים ועוד כהנה וכהנה סיבות הבאות להסביר מדוע צמח הפלא דווקא במקום ובזמן זה. אך המשאב הכלכלי העיקרי של הונג-קונג איננו מיקומה, איננו טמון בחריצות האוכלוסייה, בבנייניה הגבוהים וגם איננו טמון בהיותה מקלט מס עבור זרים. לפני 156 שנה, בעקבות מלחמת האופיום של בריטניה וסין, הועברה הונג-קונג לשליטת בריטניה. למרבה האירוניה, היתה זאת אדישות מוחלטת מצד הבריטים שהובילה אותם לאפשר ל " סלע המיגע" כפי שקראו לו, להתפתח באופן עצמאי, ללא שליטה וללא תכנון מרכזי, ובכך הקנו דווקא להונג-קונג את המשאב הכלכלי החשוב ביותר – חופש. בעזרת משאב זה התפתחה העיר לאחד משבעת מרכזי הסחר הגדולים בעולם, בעלת נמל מהגדולים בעולם, נמל תעופה מהמתקדמים ביותר ותשתית פיננסית ועסקית אדירה.

מאז נפילתה של חומת ברלין, לא ראינו התמזגות דרמטית שכזו בין אוכלוסיות מאותו רקע אתני הנמצאות בפער כלכלי ומנטלי שכזה. מעניין להיווכח כי לא נכרת מנוסה המונית מהאי. תושבי האי נראים שבויים ברצונם להאמין שאף אחד לא ירצה לפגוע בכלכלת האי. הם מוכנים להאמין לשלטונות סין כי אין בכוונתם לשנות את אופיו של האי, ורבים אינם צופים שינוי כלשהו באורח חייו של האזרח הממוצע, לאחר העברת השליטה. ישנם אפילו רבים החושבים כי עקב חוסנה הכלכלי של הונג-קונג, השפעתה על סין תהיה גדולה מאשר השפעת סין עליה. לדעתם, במידה מסוימת עוברת סין לשליטת הונג-קונג ולא ההפך, יש אפילו מקום לשמחה, ובורסת הונג-קונג הנמצאת בשיא כל הזמנים, הינה ביטוי מקומי לאותה שמחה. כך, בשעה שאלפי חיילים סינים משלימים את ההכנות האחרונות לקראת הפלישה המתוקשרת לאי, בקרב תושבי האי נכרת שמחה והתלהבות מהולה בפחד ועצבנות.

תחת הסיסמה "עם אחד, שתי שיטות", השלטונות בסין היו רוצים שנאמין כי אין בכוונתם לפגוע בתנאי הכלכלה החופשית באי. הם כמובן רק יגבו פרמיית שליטה קטנה כיאה לשליט, יהיו חייבים כמובן להגביל קצת את חופש הדיבור, יפקחו באופן מבין ומשתף פעולה על השווקים, ו"קצת" יבטלו את הדמוקרטיה. מה ששלטונות סין אינם מסוגלים להבין הוא כי המשאב שהביא לפריחתה של הונג-קונג, החופש, איננו משאב טבעי, הוא משאב אינטלקטואלי מופשט שלא ניתן לשלוט בו. עבור שליטי סין הונג-קונג היא אחיזת עיניים, וברגע שישלחו את ידם וינסו לגעת, תעלם הונג-קונג והם יישארו ביד עם מיקומה, עם חריצות האוכלוסייה ובנייניה הריקים, אך ללא החופש, אלו חסרי ערך.

עבור רבים מאתנו כאן בישראל חופש הינו מושג מופשט, אנשים רבים מודעים לחשיבותו של החופש אך אינם יודעים לקשר את המושג לחייהם האישיים ולעתים אף אינם מבחינים בכך כאשר חופש זה מופר. מבחינה זו הונג-קונג הנה המחשה של מושג החופש. אדם הנמצא במטוס החוצה את קו התפר בין הונג-קונג לסין ודאי חש מיד בהבדל. מצדו האחד של הגבול נמצאת קידמה טכנולוגית, גורדי שחקים ואדמה יקרה ומצדו השני של הגבול שדות חקלאיים המעובדים בשיטות פרמיטיביות.

אז מה צפוי עתה לתושבי הונג-קונג המסכנים? להלן תיאור קצר ודמיוני לחלוטין, המתאר את התסריט, האופטימי יחסית, לפיו יעמדו הסינים בהבטחתם וישמרו על אופיו של האי תוך השינויים המתבקשים:

תושבי האי ימצאו את עצמם לפתע משלמים מס על הכנסתם, מסי קניה, מכסים והיטלים, שישאירו בידם אחוזים בודדים מהכנסתם. שלטונות סין ללא ספק ירצו להסדיר את השווקים הפרועים השונים ולהגן על תעשיות מקומיות ולכן יאסרו יבוא של מוצרים מסוימים דרך נמלי האי, יגבילו יבוא של מוצרים נוספים ויטילו מיסוי כבד על מוצרים אחרים. בכדי להגן ולפקח על התושבים לא יהיה מנוס מהקמת אינספור רשויות, משרדים אגפים ולשכות – רשות להגבלים עסקיים (בכדי למנוע התפתחות של מוקדי כוח כלכליים), רשות לפיקוח על מחירים, אגף לפיקוח על תחבורה, רשות לניירות ערך, נציבות מים, ביטוח לאומי ועוד ועוד ועוד. בכדי לאפשר לשווקים חדשים להתפתח, יסדירו שלטונות סין שווקים אלו על ידי מכירת זיכיונות במכרזים או הקניית רשיונות תוך "הגנה" על הצרכן על ידי קביעת רמות איכות לשירותים ולמוצרים.
בעוד עשור ימצאו עצמם תושבי הונג-קונג עם בתי-הספר והאוניברסיטאות נמצאים בידי השלטון, כאשר תוכניות הלימוד נקבעות על ידי "המשרד לחינוך". יתכן והם אף יחשפו למצב המסוכן בו על פי "חוק חינוך חובה", לשלטון תהיה זכות לקבוע היכן ומה ילמדו ילדי בית הספר, זכות שתגבר על כל שיקול הדעת של ההורים. יתעורר חששם של פרופסורים ואנשי רוח להביע את דעתם פן יאבדו את מקומם באוניברסיטה. כלי התקשורת יהיו נתונים לרישוי ופיקוח של השלטונות. סביר להניח כי השלטון החדש יהיה "חייב" לקבל שליטה במשאבים שיוגדרו כחיוניים כגון מים וקרקע. תושבי הונג-קונג ידרשו כמובן לשרת שירות חובה "התנדבותי" בצבא העם (גם בניגוד לרצונם).

עם חלוף הזמן יגלו השלטונות כי השד הקפיטליסטי אינו נורא כל-כך. הם יגלו כי ניתן לדבר על שוק חופשי ועדיין לשלוט בכלכלה. וכך, בבוא הזמן, יולאמו הבנקים (בלית ברירה), תולאם מערכת הבריאות (לטובת התושבים), יולאמו הנמלים (יוכרזו כמשאב לאומי), ותוכרז מדיניות של פיזור אוכלוסייה שתעודד מעבר של תעשיות לאזורים נדחים בסין שיוכרזו כאזורי פיתוח… או אז, לאחר שחנקו כליל את כלכלת האי, יטענו שלטונות סין כי כלכלת הונג-קונג לא הייתה חזקה כפי שסברו הקפיטליסטים.

נשמע מוכר? בכדי למנוע מעצמם את הפגיעה בזכויות האדם, איכות החיים והחופש הכלכלי על תושבי הונג-קונג להלחם במעצמת-על. עבור תושבי ישראל המלאכה קלה הרבה יותר ועליהם להתגבר בעיקר על עצמם. על תושבי ישראל להבין כי חופש הינו המשאב הכלכלי החשוב ביותר, ועליו יש להלחם. חופש כלכלי הוא שהביא את הונג-קונג מ "סלע מיגע" לאמפריה כלכלית, וחופש כלכלי הוא שעומד בין המשק הישראלי כיום לזה של הונג-קונג. מי ייתן ובמקום לדבר על שוק חופשי, ניישם את עקרונות החופש בישראל כך שגם לגבי השוק הישראלי יוכלו אנליסטים להגיד בעוד 156 שנה כי צמיחתו האדירה לכדי מעצמה כלכלית הייתה מובנת מאליה, תוצאה של מיקום גיאוגרפי ואוכלוסייה אינטיליגנטית וחרוצה.

* הכותב הינו יועץ כלכלי.