לקראת דוח עוני ריאלי
מאת אורי רדלר | פורסם ב16 במרץ 2008 בעקבות יום העיון שנערך בחסות "הקפיטליסט היומי".
נייר עבודה זה מכוון להציג את האופן בו מוצג ונאמד העוני בישראל, ואת החלופה שאנו מתכוונים ליצור לאופן הצגה ומדידה זה. בכוונתנו להראות כאן כי מדידת העוני בישראל היום פגומה, שגויה ומוטה לתועלת סדר?יום פוליטי מסוים; וכי ניתן לעשות זאת הרבה יותר טוב.
מהו עוני?
שתי ההגדרות המקובלות ביותר להגדרת עוני הן אלו המתייחסות לעוני מוחלט או לעוני יחסי.
עוני מוחלט מוגדר כהיעדר יכולת של אדם לרכוש ערכה בסיסית של מוצרים הנחוצים לקיומו — בראש ובראשונה, יכולת להזין את עצמו ולשמור על חום גופו, מצב המפורש בדרך כלל כאמצעים כספיים לקנות מזון ולישון תחת קורת גג. אחרים מוסיפים להגדרה זו גם ערכה רחבה יותר של מוצרים.
עוני יחסי מוגדר בדרך כלל כהיעדר משאבים בהיקף הדומה לזה של הממוצע של אנשים בקבוצת התייחסות מסוימת — לרוב, המדינה או היישוב בו הוא גר. לעתים היקף המשאבים נמדד באמצעים הכספיים העומדים לרשותו, ולעתים באמצעות יכולתו לרכוש סל מוצרים מסוים — אך ההשוואה היא תמיד יחסית ליכולתם של אנשים אחרים.
ההבדל החשוב ביותר בין שתי ההגדרות הוא שהראשונה מודדת עוני מוחלט או מסוים, ואילו השנייה מודדת למעשה לא עוני אלא דרגות של אי?שוויון.
מדידת העוני בישראל היום
מדידת העוני היום מבוצעת על?ידי המוסד לביטוח לאומי. הנתונים למדידה שאובים מסקרים שמבצעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המדידה העיקרית של המוסד לביטוח לאומי היא של מספר המשפחות שהכנסתן ממקמת אותן מתחת מתחת לקו העוני. קו העוני לפי קביעת הביטוח הלאומי נקבע בגובה של 50 אחוז מההכנסה החציונית —הכנסת המשפחה שמחצית מהאוכלוסייה נהנית מהכנסה גדולה משלה, ומחצית נהנית מהכנסה קטנה משלה. במלים פשוטות, מדידת הביטוח הלאומי היא מדידת עוני יחסי או, ליתר דיוק, מדידת אי?שוויון.
שיטת מדידה זו סובלת ממספר בעיות קשות. ראשית, המדידה מכוילת לצרכיו של הביטוח הלאומי ומוקדה הוא ההשפעה של תשלומי ההעברה — ובעיקר תשלומי הביטוח הלאומי —על ממדי העוני. כלומר, המוסד לביטוח לאומי נדרש כאן לבחון בעצמו את מידת הנחיצות של פעולתו. בחינה עצמית כזו היא דרישה שקשה מאוד להציבה בפני גורם כלשהו, וקל מאוד להיכשל בבחינה כזו ולהימצא מאשר את נחיצות פעולת הביטוח הלאומי, גם במקום בו זו אינה נחוצה.
שני ממצאים אקראיים יכולים להדגים את הבעייתיות שבמדידה על?ידי הביטוח הלאומי. בשנת 2002 עמד מדד ג'יני לבחינת אי?השוויון בהתפלגות ההכנסות על 0.5372 לפני תשלומי העברה ומסים ישירים.1 בשנת 2007 ירד מדד אי?שוויון זה ל-0.5141. ירידה משמעותית זו התרחשה למרות ירידה משמעותית מאוד בהשפעה של תשלומי ההעברה והמסים על הפחתת אי?השוויון. במלים פשוטות, הנתונים מצביעים על הקטנת אי?השוויון למרות הירידה בחשיבות תשלומי ההעברה. באופן תמוה, ממצא חשוב זה אינו מוצא ביטוי בדוח האחרון של ממדי העוני. יתר על?כן, הטבלה ה'מסורתית‘ של מדד ג'יני נעדרת מדוח הממצאים העיקריים לחלוטין.2
באופן דומה, כאשר בוחנים את תחולת העוני, עולה כי הייתה בו ירידה משמעותית כאשר מודדים את ההכנסה לפני מסים ותשלומי העברה, אך כאשר מודדים אותה אחרי מסים ותשלומי העברה יש יציבות. נתון זה מצביע, ככל הנראה, על כך שהשוויוניות בהכנסות גדלה, אך העליה ברמת החיים (ומכאן, גם בשכר החציוני) והורדת המסים מקזזים אותה סטטיסטית. גם לנתונים אלו אין זכר בדוח הביטוח הלאומי.
בעיה שנייה, מורכבת ובעייתית יותר, היא ההסתמכות על הכנסות. בדיקת מצבו של אדם על?פי הכנסותיו בעייתית מכמה סיבות. ראשית, היא מתעלמת ממקורות הכנסה רבים. כפי שמציין המבוא לסקר ההכנסות של הלמ"ס, המשמש בסיס למדידת העוני של הביטוח הלאומי, ההכנסה ברוטו אינה כוללת "תקבולים חד?פעמיים, כגון ירושה או הכנסות מחסכונות… [וגם לא] הכנסות הנובעות משימוש בדיור עצמי, או עבור סוגים שונים של הכנסות ב'עין‘ (הכנסות לא כספיות).“3
כדי לאייר את היקף הבעיה: לפי סקר הוצאות משק הבית 2006 של הלמ"ס עמדה הכנסתה של משפחה בעשירון התחתון — כולל תמיכות שונות — על 2,672 שקל. אותה משפחה הצליחה להוציא במקביל סכום ממוצע של 7,060 שקל.4
שנית, יש מספר גדול יחסית של כאלו שהיו אמורים להשתתף בסקר ולא השתתפו בו. בסקר ההכנסות מגיע שיעור המסרבים ל-17.5.5 שלישית, ואולי חשוב מכל, אף שננקטו מספר צעדים סטטיסטיים כדי להתגבר על בעיית הדיווח הכוזב הלא מכוון — עדיין נותרת האפשרות הממשית מאוד של דיווח כוזב מכוון. עבודה 'בשחור‘ נפוצה מאוד בקבוצות אוכלוסיה שונות ובתחומי עיסוק מסוימים.
שלישית, בעיית ההסתמכות על הכנסות מוחרפת בגלל שימוש בסולם שקילות מעוות ומנותק מהמציאות. סולם שקילות הוא אמצעי סטטיסטי שמטרתו לאפשר השוואה בין משפחות שגודלן שונה. ההשוואה מתבצעת באמצעות יצירת "נפש תקנית“ המהווה בסיס אחיד לכל ההשוואות. לדוגמה, משפחה שיש בה שש נפשות, שקולה כנגד 4.25 'נפשות תקניות‘ ואילו משפחה שיש בה שמונה נפשות שקולה כנגד 5.20 'נפשות תקניות‘. כך, ניתן לחלק את ההכנסה (או ההוצאה) במספר הנפשות התקניות ולקבל את ההכנסה (או ההוצאה) לנפש תקנית. השאלה המכרעת בסולם השקילות היא איזה חלק של נפש תקנית יש להוסיף על כל חבר נוסף במשפחה. ידוע, למשל, כי הוצאות דיור או צפייה בטלוויזיה אינן גדלות במידה ניכרת כאשר נוסף אדם למשק הבית (הדירה נותרת אותה דירה ובטלוויזיה יכולים לצפות שניים או שלושה באותה עלות). בשיטה הנקוטה על?ידי הביטוח הלאומי, עם זאת, מוענקת חשיבות מכרעת למזון, שהוא ההוצאה בה יתרון הגודל (כלומר, הירידה בהוצאה הממוצעת לנפש) הוא הקטן ביותר. הבסיס לשיטת חישוב מעוותת זו הוא סקר האוכלוסין לשנת 1969, בו הייתה למזון חשיבות רבה בהרבה משיש לו היום. כך יוצא כי הוצאות המזון, המהוות רק 16.6 מהוצאות משק הבית הממוצעות, תופס מקום מרכזי בקביעת סולם השקילות, עד כדי כך שבמשפחה שבה שמונה נפשות, גורס הביטוח הלאומי מספר כמעט כפול של נפשות תקניות בהשוואה לסולמות המדידה הבינלאומיים המקובלים.6
בעיה שלישית היא שמדידת העוני כלל אינה מודדת עוני אלא פערי הכנסה. מספר המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני נאמד על?פי הכנסתן ביחס להכנסה החציונית, לא על בסיס יכולתן של המשפחות לענות על צרכים כלשהם. במובנים רבים, הבדיקה אף מתעלמת משינויים באי?שוויוניות. לדוגמה, לו הייתה הכנסת כל המשפחות בישראל 100 שקל לחודש, הרי שעל פי הבדיקה הקיימת היה נקבע כי אין כלל עוני בישראל. במטבע דומה, לו הייתה הכנסת העשירון העליון גבוהה פי מאה מהכנסת העשירון התחתון, אך לא היה הבדל בין הכנסת העשירון התחתון והחמישי, היינו מתבשרים כי אין כלל עוני בישראל. בכיוון ההפוך, לו היו הכנסות העשירון התחתון עד העשירון החמישי גדלות יחדיו, עד שהכנסת העשירון החמישי והעליון הייתה זהה, היינו מתבשרים כי מצב העוני בישראל חמור מאוד.
יתר על?כן, גם מדידת פערי ההכנסות חלקית ופגומה. בגלל אופן חישוב קו העוני—מחצית מההכנסה החציונית—המדידה הנוכחית מתעלמת לחלוטין מכל מה שמתרחש בחלקו העליון של סולם ההכנסות. בכיוון ההפוך, ייתכן בהחלט כי ירידה ברמת חייהן של משפחות בעשירונים השלישי עד השישי ביחס לעשירונים התחתון והשני תחשב לשיפור ניכר במצב העוני.
בעיה חמורה נוספת עם שיטת המדידה הנוכחית היא הסטטיות שלה. התפלגות ההכנסות הטיפוסית ברוב מדינות העולם היא כזו בה העשירון העליון נהנה מכ-28-30 אחוז מההכנסות, ואילו העשירון התחתון גורף 2-2.5 אחוז מההכנסות. בישראל, החלוקה היא 28.3 מול 2.4. ההתפלגות הטיפוסית נראית כך:
באופן טבעי, כדי שייווצר שינוי בתמונת העוני, יש צורך בשינוי דרמטי לטובה במצבם של העשירונים התחתונים ו/או שינוי דרמטי לרעה במצבם של העשירונים החמישי והשישי. השוואת המצב בישראל לזה הקיים במדינות אחרות מצביעה על?כך כי באף מדינה לא הצליחה המדיניות החברתית לחולל שינוי משמעותי במצבם של העשירונים התחתונים, כך שגם בנסיבות בהן יושקע מאמץ קיצוני בשיפור המצב, הירידה בשיעור העוני תהיה קטנה יחסית. בישראל, ניתן להניח כי שיעור העוני יישאר בעינו.
לדוגמה, כאשר בוחנים את ההבדלים בשיעור העוני היחסי לאורך שנים, מתגלה תמונה של סטטיות מופלאה.7 תרשים השתנות היקף תחולת העוני בקרב משפחות בשנים 1989-2006 מדגים זאת היטב:
0
ומדד SEN:
ומדד ג'יני (לפני תשלומי העברה ומסים):
ומדד ג'יני אחרי תשלומי העברה ומסים:
למעשה, לבד ממדד ג'יני, המצביע על ירידה מסוימת בעשרים השנה האחרונות באי?השוויון, כל המדדים האחרים מיוחדים בסטטיות מושלמת. אין שינוי כלל. במדד ג'יני אחרי תשלומי ההעברה השינוי הוא מ-0.1943 בשנת 1989 ל-0.1939 בשנת 2006.
יתר על?כן, הבדיקה מכוילת באופן כזה שהיא מניבה תוצאות אבסורדיות. לדוגמה, משנת 1989 עד 2007 חלה ירידה של 14.57 אחוז במדד אי?השוויון בהתפלגות הכנסות של ג'יני לפני תשלומי העברה.8 כלומר, חלה ירידה ניכרת באי?השוויוניות בהתפלגות ההכנסות. הציפייה הטבעית היא שירידה זו באי?השוויוניות תתבטא גם בירידה מקבילה בהיקף העוני היחסי — אך לא כך המצב. למעשה, מספר המשפחות העניות נותר בעינו, בלי כל שינוי.
בעיה אחרונה, חמורה לא פחות מאלו שצוינו קודם, הוא שמדידת העוני הנוכחית מתעלמת מעניים באמת. לדוגמה, סביר להניח כי דרי הרחוב או הסועדים בבתי תמחוי אינם נמנים עם קהל ממלאי התחקיר המקיף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ניתן להניח כי הם אינם ממלאים באופן קפדני במיוחד את הדוח הדו?שבועי של הוצאות והכנסות. ייתכן והוא פשוט הולך לאיבוד בין הקרטונים עליהם הם ישנים, או שאולי הם תוחבים את הדוח כדי לסתום את החור בנעל, או שסתם לא נסקרו. כולם נופלים מתחת לרף המדידה.
השינוי הנדרש
כדי לתקן את המצב הקיים, יש לבנות מדד עוני חדש, שבבסיסו כמה עקרונות, המכוונים לנטרל את הבעייתיות שבמדידת העוני הנוכחית:
א. מדידה על בסיס הוצאות ולא הכנסות. מדידה זו תהיה מדויקת יותר (כלומר, מוטה פחות) ותמדוד את הצריכה בפועל של משפחות. הלמ"ס מנהל סקר הוצאות משפחה, היכול לשמש בסיס למדידה כזו. גם סקר זה סובל מהטיות מסוימות, שלא על כולם ניתן להתגבר, אך היקפן קטן במידה ניכרת מההטיות הקיימות בשיטה הנוכחית, המתבססת על הכנסות.
ב. מדידה מוחלטת וגמישה. המדידה צריכה לבחון את יכולתם של פרטים ומשפחות לענות על רשימה מוגדרת של צרכים, תוך התחשבות מרבית בהבדלים הרבים, ולעתים דקים, שיש בין פרטים ומשפחות.
ג. מדידת העוני צריכה לאמוד את יכולתם של פרטים ומשפחות לענות על צרכים ממשיים ומתעדכנים. בצרכים ממשיים הכוונה לא לאומדן תאורטי אלא לפעולות ממשיות של צריכה, שמבצעים פרטים ומשפחות. בצרכים מתעדכנים הכוונה לאלמנט יחסי: רשימת הצרכים צריכה לאמוד את הצרכים ההולכים, משתנים ומתעדכנים של פרטים ומשפחות.
השיטה החדשה
מדידת עוני מתבססת על קביעת תקן מסוים — קו עוני או סל מצרכים מסוים — שמי שאינו יכול לספק אותו לעצמו נחשב עני. בניסוח אחר, עלות הצרכים של פרט או משפחה מושווים לאמצעים העומדים לרשותם כדי לענות על צרכים אלו, והשוואה זו היא המאפשרת לנו לקבוע אם פרט או משפחה מסוימים הם עניים.
המדידה החדשה של עוני — המדידה הריאלית — תתבסס על "סולם מדידה פרטני," באמצעותו ייקבע סל המצרכים באופן המותאם פרטנית לצרכים של כל פרט בהתאם לשלושה משתנים עיקריים:
א. גילו ומצבו של הפרט: צרכיו של כל אדם משתנים בהתאם לגילו, מינו, מקום מגוריו ומצבו הבריאותי. המדד צריך להיות מותאם למספר רב מאוד של מקרים שונים, ולבנות את סל המצרכים לכל פרט על פי הצרכים הממשיים המתאימים לו.
ב. מיקומו ביחידה המשפחתית: ידוע כי הוצאותיו של אדם משתנות בהתאם למיקומו ביחידה משפחתית והן נוטות, ככלל, לפחות ככל שמיקומו ביחידה המשפחתית 'נמוך‘ יותר. לדוגמה, אם ניקח משפחה בה יש גבר, אישה וילד, הרי שאם נקבע כי האישה היא יחידת הבסיס, הרי שבהוצאותיו של הגבר יש להתחשב בכך. לדוגמה, הוצאות הדיור שלו או הוצאות רכישת הטלוויזיה שלו יהיו קטנות בשיעור ניכר מהוצאות הדיור של האישה, שכן הם חולקים אותה יחידת מגורים וצופים באותו מכשיר טלוויזיה.
ג. מספר הפרטים הדומים: במשפחות רבות, יש פרטים דומים זה לזה בתכונות מסוימות. לדוגמה, בחישוב סל ההוצאות של משפחה ובה תאומים בני 10, נוכל להניח כי הוצאות מסוימות תפחתנה בגלל קרבת הגיל והדמיון בצרכים בין התאומים.
לצד מדידה זו, תתבצע מדידה נפרדת של אנשים השרויים במצוקה ובעוני ממשיים, באמצעות תשאול פרטני של גורמים העוסקים בתמיכה באותם אנשים בבתי?תמחוי, בחלוקת חבילות מזון, וכיוצא בזה. רבים בקבוצה זו, יש לציין, אינם כאלו ש'נקלעו‘ לעוני ורק מעטים מהם מסוגלים ל'היחלץ‘ ממנו. עבור רובם, העוני והמצוקה הם מצב קבוע, שניתן לסייע בהקלת קשייו, אך לא ניתן לבטלו.
בחינת מצבה של המשפחה מתבצעת בשני שלבים: ראשית, נקבע מהו סל המצרכים הדרוש למשפחה כזו; ואחר?כך, מושווה סל המצרכים הדרוש להוצאות בפועל של המשפחה. כדי להעניק איור ממשי למדידת העוני החדשה שאנו מציעים, נבחן מקרה טיפוסי של משפחה ובה אב, אם, ושלושה ילדים בני 10, 3 וחמישה חודשים.
לצורך האיור, נניח כי יחידת היסוד במשפחה היא האם שגילה 34 שנים. על פי סל המצרכים, מסתכמות הוצאותיה של האם — יחידת הבסיס — בסכום מסוים למזון, סכום אחר לדיור, סכום נוסף לביגוד, וכן הלאה וכן הלאה. כמה מן ההוצאות ספציפיות לאישה בגיל זה. לדוגמה, הוצאות לקניית מוצרי היגיינה נשית. כמובן שאילו היינו בוחרים באב כיחידת הבסיס, היו ההוצאות הספציפיות שונות — הוצאותיו לרכישת תחבושות היגייניות או טמפונים היו אפס, ולעומת זאת הוצאות קצף הגילוח שלו היו גבוהות יותר.
אחרי חישוב הסל ליחידת הבסיס, ממשיכים ליחידה המשנית, האב. כאן, ההוצאות אינן מוכפלות אלא מועלות בשיעור מסוים. לדוגמה, הוצאות השכירות או הארנונה לאדם נוסף באותה דירה אינן גדלות כמעט. הוצאות אחרות, כמו מזון, גדלות בשיעור משמעותי הרבה יותר עבור האב.
בהמשך, נוספים הילדים. גם כאן, הסל מותאם לגילו של הילד ומיקומו ביחידה המשפחתית. לדוגמה, הפעוט בן חמישה החודשים אינו מוסיף כלל להוצאות המשפחה לגלישה באינטרנט וגם הוצאותיו לטיולים לחו"ל, משקאות אלכוהוליים, קריאת עיתונים או נעלי עקב נמוכות מאוד. במטבע דומה, ניתן להניח כי עגלת התינוק ששימשה את אחיו בן השלוש יכולה לשמש גם אותו (היינו, לא כל המוצרים נקנים מחדש עבור כל ילד). לעומת זאת, לפעוט יש מגוון הוצאות ייחודיות לו כמו הוצאה גבוהה לבגדי פעוטות, חיתולים, מזון לתינוקות, וכדומה.
התוצאה הסופית של החישוב היא סל מוצרים המותאם במדויק למשפחה מסוימת בהרכב גילאים ומצב כללי מסוים.
סל זה, לאחר שנקבע היקפו, מושווה לצריכה הממשית של אותה משפחה, מה שיאפשר לעמוד על מידת יכולתה הממשית לספק לעצמה את המוצרים שבסל.
יתרונות וחסרונות
יתרונותיה הגדולים של השיטה החדשה המוצעת טמונים במכוונותה להגדרה ממשית של עוני, בגמישותה ובדיוקה.
מדידת עוני על בסיס סל מצרכים ממשי, המותאם למצבה של כל משפחה באופן ספציפי ובהשוואה להוצאותיה הממשיות, מאפשר לבחון עוני כפי שהוא קיים (או שאינו קיים) במשפחות מסוימות, לא בהלחמה סטטיסטית של יחידות אדם. מצבה ומצוקותיה של משפחה שלה חמישה ילדים בגילאי העשרה המאוחרים שונה מזו של משפחה שלה חמישה עוללים, או משפחה שבה הסבא והסבתא גרים תחת אותה קורת גג, וכן הלאה. אי אפשר ליצור מידה אחידה לכל. שיטת המדידה מסלקת הרבה מהבעייתיות של המדידה הנוכחית, משום שהיא שומטת את הצורך במיצוע 'סינתטי‘, כמו זה הקיים במיצוע ל'נפש תקנית‘, וממילא מייתרת את הצורך בסולמות שקילות.
יתרון חשוב נוסף טמון במדידה הנערכת כנגד הוצאות משפחה ולא הכנסותיה. גם במדידה לפי הוצאות יש בעיות — העיקריות בהן הן הצורך בהסתמכות על בדיקה שאינה תמיד מדויקת ונטולת הטיות, ועל השערות מסוימות בנוגע להוצאות, שאינן תמיד עולות בקנה אחד עם המציאות. למרות זאת, המדידה לפי הוצאות משקפת באופן טוב יותר את יכולתן הממשית של משפחות.
יתרון שלישי של שיטת המדידה הוא בגמישותה ובדיוקה. סל המצרכים נגדו מושוות הוצאותיה של משפחה ניתן להתאמה מתמדת בכל עת, באופן שאינו תלוי כלל בסקרים או בנתוני עבר. ניתן להכניס ולהוציא ממנו פריטים ולשנות את היקפם בהתאם למציאות הנחשפת והמשתנה. לדוגמה, ניתן לערוך התאמות נדרשות ברשימת המוצרים שבסל בהתאם לשינוי במחירם או בנחיצותם, בלי שתהיינה לשינוי השלכות של המשכיות על המדידה.
יתרון רביעי של המדידה טמון בהיותה בלתי?תלויה: היא מודדת את מצבן של משפחות ותו לא. יתרון זה הוא גם חסרון, לפחות מנקודת מבטם של קובעי מדיניות או בעלי עניין. לדוגמה, הבדיקה לפי הוצאות אינה מאפשרת לבודד השפעה של משתנים כמו סיוע וסעד, או מידת החשיבות של הכנסות בעין לעומת הכנסות אחרות.
יתר על?כן, מנקודת מבטם של אלו המבקשים למדוד עוני יחסי, למדידה יש מגבלה חריפה: המדידה מכוילת למדוד עוני, לא אי?שוויון.
מגרעת פוטנציאלית אחרת, תאורטית בשלב זה, היא האפשרות שהמדידה מבוססת על הערכות שגויות של המצב, לא מעשית או לא בציעה מסיבות אחרות. תשובה לשאלה האם מגרעת זו היא ממשית או דמיונית יוכל לתת רק המדד המלא, לכשיושלם.
נספחים
סולמות שקילות
הטבלה הבאה משווה בין סולם השקילות של הביטוח הלאומי, לסולם השקילות של LIS — סולם מחקרי ההכנסות של לוקסמבורג, המשמש להשוואות בינלאומיות של עוני במדינות שונות, ובין השאר גם בפרסומי ה-OECD. קיים מדד שלישי, של של Eurostat, הקרוב אף הוא לתוצאות לוקסמבורג.
נפשות במשפחה |
מספר הנפשות התקניות לפי בט"ל |
מספר נפשות תקניות לפי לוקסמבורג |
1 |
1.25 |
1.00 |
2 |
2.00 |
1.41 |
3 |
2.65 |
1.73 |
4 |
3.20 |
2.00 |
5 |
3.75 |
2.24 |
6 |
4.25 |
2.45 |
7 |
4.75 |
2.65 |
8 |
5.20 |
2.83 |
9 |
5.609 |
3.00 |
הטבלה הבאה מצביעה על מידת הדיוק של סולמות שקילות. כבסיס להשוואה נלקח הנתון לנפש תקנית על בסיס הנתונים לנפש אחת במשק בית (לפי נתוני הלמ"ס).
נפשות במשפחה |
מספר הנפשות התקניות לפי בט"ל |
מספר נפשות תקניות לפי לוקסמבורג |
הוצאה בפועל |
הוצאה חזויה בט"ל |
הוצאה חזויה לוקסמבורג |
1 |
1.25 |
1.00 |
6,149 |
|
|
2 |
2.00 |
1.41 |
10,121 |
9,838 |
8,671 |
3 |
2.65 |
1.73 |
11,775 |
13,036 |
10,638 |
4 |
3.20 |
2.00 |
13,203 |
15,741 |
12,298 |
5 |
3.75 |
2.24 |
14,469 |
18,447 |
13,773 |
תרשים זרימה בסיסי
תרשים זרימה בסיסי זה מציג את השלבים השונים ביצירת סל הצריכה לפי המדד החדש, והשימוש בו כדי להגיע למסקנה לגבי מידת העוני של משפחה מסוימת.
קו העוני לפי הוצאות והכנסות
התרשימים המשווים הבאים משתמשים בשיטת קביעת קו העוני של הביטוח הלאומי, ומחילים אותה על התפלגות ההכנסות וההוצאות של העשירונים השונים (לפי הכנסה כספית נטו לנפש תקנית).
מראי מקומות:
1 לפי נתוני הביטוח הלאומי: לאה אחדות, רפאלה כהן ומירי אנדבלד, ממדי העוני והפערים בהכנסות 2005-6, ממצאים עיקריים, ינואר 2007. כתובת המחקר: http://www.btl.gov.il/NR/rdonlyres/F0F45B75-8515-4A42-B6D3-6111E0F9F58B/0/oni20056.pdf.
2 לפי נתוני הביטוח הלאומי: מירי אנדבלד, דניאל גוטליב ורפאלה כהן, ממדי העוני והפערים בהכנסות 2006/7, ממצאים עיקריים, פברואר 2008. כתובת המחקר: http://www.btl.gov.il/NR/rdonlyres/053CFA19-11D2-4673-9887-C4E5CD4FFEE8/0/oni200607.pdf.
3 ראו כאן: http://www.cbs.gov.il/www/publications/income_05/pdf/h_intro_mavo1.pdf
4 הסקר נמצא כאן: http://www.cbs.gov.il/publications/households06/pdf/h_print.pdf
5 ראו כאן: http://www.cbs.gov.il/www/publications/income_05/pdf/h_intro_mavo1.pdf
6 מחלקת המחקר של בנק ישראל, ההתפתחויות הכלכליות בחודשים האחרונים, אפריל עד ספטמבר 2006. ראו כאן: http://www.bankisrael.gov.il/develheb/develheb115/develheb.pdf
7 הנתונים: לאה אחדות, אורית קריסטל, סקירה שנתית 1990, התשנ"ב (1991). כתובת המחקר: http://www.btl.gov.il/NR/rdonlyres/CFEEE2A7-8DA0-429B-B35A-F45FB2647D05/0/skira1990.pdf ומתוך מירי אנדבלד, רפאלה כהן, סקירה שנתית 2006, 2007. כתובת המחקר: http://www.btl.gov.il/NR/rdonlyres/726AE4C3-7003-4A1C-A751-620A9D84B111/0/0201perek2.pdf.
8 מ-0.5890 ל-0.5141 בשנת 2007.
9 משקלה של כל נפש נוספת הוא 0.40.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.