מרד הטייקונים
מאת: ד"ר מהרן פרהדיאן, טייקון תושב חולון ורופא ילדים | 25 באוקטובר 2011
"הייתי עד למהפכה הארורה שבשם החופש והצדק החברתי הביאה חורבן ומוות לתושבי איראן. גם אז דיברו על 'קריסת מעמד הביניים'". כך כתב ד"ר פרהדיאן במאמר ל-YNET ב-25 באוקטובר. בהפגנה הבאה אולי תראו אותו מניף את השלט "מיהו ג'ון גאלט?"
טוב, ברוך השם חזרנו לשגרה. איך אני יודע שחזרנו לשגרה? גלעד שליט חוזר הביתה. עונת המסיבות בשדרות רוטשילד נגמרה. הפגנות המיליון אייפדים התפזרו, ושוב אני הופך לפרה החולבת של המדינה. אכן, חזרנו לשגרה.
שתי ועדות מומחים, אחת שמינה ראש-הממשלה ואחת שמינתה דפני ליף מתחרות ביניהן מי תהיה יותר פופוליסטית ומי תמצא חן יותר בעיני ההמונים, מגישות את המלצותיהן, וראה זה פלא! בשתיהן אני מככב יחד עם הטייקונים הכבדים במשק כמי שצריך לשלם על המחאה החברתית ע"י תשלום יותר מסים. שרי אריסון, יצחק תשובה ואנוכי יחד מואשמים בניצול משאבי המדינה, ומוטל עלינו לשלם יותר מיסים ע"מ לתקן את המעוות, לחסל את אי-השוויון, ולהקל על ה"מסכנים" משדרות רוטשילד לקנות עוד אייפוד חדש. מה לעשות? אני בחברת הטייקונים הכבדים במשק. אנחנו מרוויחים, אז זה בטח על חשבון מישהו אחר, וצריך לשלם על כך. רק חסרה ההמלצה להלאים את נכסינו לטובת שוכני האוהלים (את הטויוטה קורולה יד שניה שלי יכולים להלאים ללא בעיות).
בישראל, פחות ממחצית העובדים השכירים והעצמאים (ובהם אני) משלימים מס-הכנסה (נתון רשמי). מאלה שכן משלמים, תשעים אחוז מנטל המס מוטל על כתפי 20% מהעובדים (ובהם עבדכם הנאמן). כלומר, כמו במקרה של שירות מילואים, הנטל מונח על כתפי אחוז מזערי מהאוכלוסיה, ורוב העם איכשהו "מסתדר" ולא משתתף בנטל. עכשיו באות הועדות הנכבדות, וטוענות שהמס שלי עדיין אינו מספיק, וצריך עוד להעלות אותו כדי לעמוד בקצב דרישות ה"צודקים החברתיים". אלה שברובם אינם משלמים מס, ורק דורשים הטבות כי מגיע להם. במסווה של הקטנת אי-השוויון, מנסים לחלוב ממני עוד טיפת חלב ע"מ להשביע את ההמונים, מבלי לחשוב על השלכות הנובעות מ"חליבת-יתר" של הפרה.
אינני עשיר. אני יוצא כל יום בשבע בבוקר לעבודה, וחוזר בשמונה בערב. גם בימי שישי אני עובד עד שעות אחה"צ, ואחר-כך אני פותר בעיות למטופלים בטלפון. עבור כל שקל שאני מרוויח בחודש אני עובד קשה, ועל כל שקל אני משלם למדינה יותר משישים אגורות מס ישיר. אז מי לעזאזל בעולם הזה יכול לטעון, שאני לא משלם מספיק, וצריך לקחת ממני יותר? האם אני צריך לשלם יותר מס או לעבוד יותר קשה (אינני יודע איך אפשר כבר לעבוד יותר קשה), כדי שלאנשים שגילם מחצית מגילי ועובדים מחצית ממני יהיה יותר קל לשבת בימי שישי בבתי הקפה ולעשות "לייק" לדפני, איציק וסתיו? האם זוהי המהות של צדק חברתי?
ועדת טרכטנברג ממליצה לגבות יותר מסים ישירים בסכום של כמיליארד וחצי שקלים. באותה נשימה היא גם ממליצה להוריד מסי קניה על שורה של מוצרי צריכה (סיגריות- מוצרי חשמל וכו') בסכום של…כמיליארד וחצי שקלים. איזה צירוף מקרים נפלא! אני אעבוד יותר קשה, אשלם יותר מסים, כדי שלאחרים יהיה יותר קל לעשן סיגריות, להחליף את ה-LCD שלהם ב-LED גדול פעמיים בשנה במקום פעם בשנה, ויהיה להם יותר קל לקנות אייפד ואייפוד וכל מיני גאדג'טים אחרים שאפילו את שמם קשה לי לבטא. אכן, צדק חברתי בהתגלמותו. אנחנו בולעים שוב את הסיסמאות הבולשביקיות החבוטות מתחילת המאה העשרים המקדשות את השוויון כערך עליון, ובדרך רומסות כל חלקה טובה של עבודה ויוזמה להצליח. שכחנו שהעלאת השויון כערך מקודש הביאה עימו בינוניות, עצלנות וכשלון למדינות רבות. אסור שזכרוננו יהיה כל כך קצר.
"מרד הנפילים" של איין ראנד הוא ספר חובה. הוא חובה בכל חוג לכלכלה, וצריך להיות חובה לכל מי שמניף אגרופים ועושה פוזות ילדותיות של איקס עם הידיים בתמיכה בצדק החברתי. צריך סבלנות לקרוא את אלף ומשהו עמודיו כדי להבין מה ההשלכות של התחביב הלאומי החדש שלנו שנקרא "לשנוא את הטייקונים", ולאן זה יכו לדרדר אותנו. איין ראנד, בוגרת המהפכה הבולשביקית, מציירת תמונה מדויקת להפליא של חברה השמה לה למטרה "לדפוק" את כל מי שמעז ומצליח, לטובת אלה הנגועים בתסמונת ה"מגיע לי". אבל אני מדבר גם מהנסיון. גם במהלך המהפכה האיראנית התפשטה האופנה לשנוא את הטייקונים באיראן. בעידודו של האייטולה חומייני (ימ"ש) האמינו האיראנים שהטייקונים (אז קראו להם ה"טאע'ותים") הם הם המקור לכל צרותיה החברתיות והכלכליות של המדינה, והמדינה תוכל להסתדר בלעדיהם. בהתחלה הטייקונים נחשבו רק העשירים ביותר והקרובים לשאה, אך בהדרגה נכללו בהגדרה הזאת גם כל המשכילים והמצליחים, או סתם כל מי שהרויח טוב. היקף הנזק שנגרם לכלכלת איראן כתוצאה מבריחת הטייקונים נאמד בכחמישים מיליארד דולרים (במונחי 1977). האם זה מה שגם אנחנו מחפשים?
אז, ידידי ה"צודקים החברתיים" המקצועיים. אולי בהפגנה הבאה תראו גם אותי. יחד עם חברי, שרי אריסון, יצחק תשובה ואחרים גם אנחנו נניף שלטים. על השלט שלי לא יהיה כתוב הרבה. אני אכתוב רק : "מיהו ג'ון גאלט?"
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.