מלחמות הטפילים 1 בדצמבר 2006

רשות מקומית הינה עסק של התושבים המתגוררים בתחומה – כאשר רשות כזאת מגיעה לפשיטת רגל כלכלית הרי שמדובר בהפקרה של ניהולה על ידי התושבים ונבחריהם. על רשות מקומית שמנוהלת בגירעון להיות מפורקת כמו כל עסק כלכלי ולהיות מוכרזת כפושטת רגל. את נכסיה של אותה רשות יש להעביר לרשות הקרובה ביותר המנוהלת באופן תקין לאחר קבלת הצעת רכש מתאימה שתיקח בחשבון באופן כלכלי את התרת החוזים, פיצויים למפוטרים (והנזק של עסקנים פוליטיים שזמנם יהיה בידם לאחר שישוחררו מ"עול השלטון המקומי") אני אסתכן בניחוש כי מכירת בניני העירייה המפוארים בחלק מן הרשויות והמגרש היוקרתי עליו הם ניצבים יפתרו חלק ניכר מבעיית החובות שאותה רשות צברה. כאמור היקף המהפכה הנדרש אינו גדול במיוחד כיום יש 126 רשויות המנוהלות באופן תקין יחסית ואלו יוכלו להתמודד בניהן על הרחבת האחריות לתושבים ברשויות הבעייתיות. מעבר לכך ניתן להציע את ניהול הערים לחברות שיציעו ניהול עירוני ממש כפי שמוצע ניהול הבית המשותף כיום כאשר החוזה יוצע לתקופה מוגבלת ויוארך כנגד ביצועים מוצלחים.

מעל: מכתב בנושא איחוד רשויות משנת 1960 – שנות הבעייה כשנות המדינה

מדוע זה לא יקרה?

הרעיון של צימצום מספר הרשויות על מנת לחסוך במשאבים הינו רעיון שהוותק שלו כשנות קיומה של המדינה, (ראו המכתב מעל) בישראל הגענו למצב אבסורדי שבחלק מן הרשויות מנגנון מוניציפלי מנופח המטפל בצרכיהם של פחות מאלפיים איש – כמות שמאכלסת כמה בנינים רבי קומות בתל אביב.

אולם המפלגות בישראל פיתחו את השלטון המרכזי כסניף מקומי של המפלגה תוך שהן משתמשות במשאבים ובתשתיות על מנת לקדם את סיכויי זכייתם בבחירות – כל רשות שמתאחדת הינה אובדן של אפשרות השפעה, משרות וגיוס משאבים על חשבון התושבים. עד שאזרחי מדינת ישראל לא יתעשתו ויעמדו על זכותם לנהל את רכושם וחייהם באופן המנותק מבזיזה מפלגתית וממשלתית זה לא יקרה. כך, לאחר שהבעיות הנוכחיות "יפתרו" בתוכניות הבראה והזרמות כספי משלם המיסים הנבזז נחזור לאותה נקודה בעוד שנתיים-שלוש תוך רכיבה על גבם הרצוץ של היצרנים בישראל.

"מלחמות" הטפילים – הדור הבא

24 ביולי 2007 – עידכון שנתי

היום אנו חוזרים על הטקס הידוע שבין האוצר להסתדרות. ב-1 בדצמבר בשנה שעברה הושבת המשק ליום אחד על ידי ההסתדרות, אז השער האווירי לישראל נסגר – אין יוצא ואין בא. כך גם מעברי הגבול.

אל העיר אילת ניתן היה להגיע אך ורק בנסיעה ארוכה על הכביש ואניות עוכבו בנמלים מבלי יכולת לפרוק או להעמיס את מטעניהם – חוסם עורקים הודק על דם החיים של התעשייה והכלכלה. להערכת כלכלני התאחדות התעשיינים, הנזק למשק בשל השביתה הסתכם במאות מליוני שקלים בגין אובדן תוצר.

הערכה זאת אינה כוללת את הפגיעה במורל של כל האזרחים היצרניים במדינת ישראל, אזרחים הנושאים מדינה זאת על גבם ונאלצים לשלם את מחיר מלחמות הטפילים ושל התיירים ואנשי העסקים המעטים שהגעתם לארץ נחסמה ויציאתם הפכה לסאגה שלא ירצו לחזור עליה שוב בחייהם. מדינת ישראל היצרנית, זאת שעל גבה מתרבים הטפילים, המשיכה בעבודתה כשהיא מתמודדת עם קשיים ואיומים נוספים על אלו הנערמים בדרכה מידי יום.

גם השנה מתכנסת פסגת הטפילות לחלק את שלל היצרנות הישראלית, אז התירוץ היה אי תשלום שכר במועצות המקומיות, היום אי העלאת שכר למגזר הציבורי בשל "השגשוג" הכלכלי – שיגשוג שלא הממשלה ולא ההסתדרות יצרו ובפעולותיהם יפגעו בו פגיעה מרה. בישראל יושב המגזר הציבורי רב המשמנים על כתפיו העמוסות של השוק הפרטי שנדרש לממן את שכרו. גם את מחיר המלחמה של שני נציגי הטפילות המתגוששים על השכר ישלמו בסופו של דבר היצרנים והעצמאיים המפרנסים את המגזר הציבורי.

בסופו של דבר – הדרך היחידה לברר אם משולם לנושא משרה כלשהו שכר ראוי וצודק או לא אינו הורדת ידיים אלימה והתעללות ביצרני ישראל אלא הצעת שירותיהם בשוק החופשי – רק הפרטה מלאה של המגזר הציבורי תאפשר למערכת הכלכלית הישראלית להתאים את השכר לביקוש ולבטל את הביזבוזים העצומים המאפיינים מגזר זה.