מה עשית בשביל מדינה?
מאת אסף הדני | פורסם בקפיטליסט היומי ב26 בינואר 2008
”ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת ! מי בנה ומי נטע ? כולנו ביחד !“ האמנם ?
מדינת ישראל אוהבת למסות את אזרחיה. נטל המס הוא מהגבוהים בעולם. עם זאת מעניין לתור סביב מבני ציבור מובהקים ולשאול מי מימן את בנייתם, ההיו אלו כספי מיסים או כספים פרטיים ? התשובות רחוקות מלהיות טריוויאליות. סיפורו של ההון הפרטי משולב בסיפור הקמת המדינה, אלא שיש את אלו שאוהבים להשכיח לנו זאת.
הבניין הראשון שהוקם מכספי הברון היה משכן הכנסת. אותו משכן שמסמל את הדמוקרטיה בהתגלמותה נבנה מהון פרטי. האם מישהו חשב לתומו כי מימון זה יפגע בדמוקרטיה ? למען האמת ההפך הוא הנכון. בניין מרשים, אסתטי וגדול היה רצונם של נבחרי הציבור על מנת שיוכל לעמוד כצוק איתן על פסגת גבעת רם בגאון.
גם אם נניח בצד את הציניות של חלקינו מהיות הכנסת לב הדמוקרטיה הישראלית ונניח כי אכן פועלים שליחי הציבור הללו מטעמים של בעלי הון, נראה לי כי יש קונצנזוס רחב יותר לגבי היות בית המשפט העליון נאמן הציבור ומגן זכויות האזרחים. ובאופן שאינו מפתיע (או אלי כן), גם מבנה זה מומן על ידי הון פרטי של הברון אדמונד דה רוטשילד. למי שאינו יודע, הבניין תוכנן ונבנה במהלך שנות התשעים, שנים בהם למדינת ישראל היה כסף (או שלא ?) ולפחות הייתה מבוססת כלכלית חזק יותר משנות השישים בהם נבנה משכן הכנסת. ועדיין ההון הפרטי היה המנוע העיקרי לבניית המבנה החדש של בית המשפט העליון. האם יש בכך טעם לפגם ? האם יש מישהו שיטען בכנות כי בי המשפט העליון, ”ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית“ כפי שכינתה זאת פעם אילנה דיין במאמר מפורסם, נגוע בהון פרטי ומשפטו אינו צדק ?
הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת בירושלים, 1958 (ויקיפדיה)
שני המבנים המרשימים הללו נבנו ממימון פרטי, ללא איחורים בבנייה, עם רמת גימור גבוהה ואסתטיקה שמהווה מקור גאווה, גם אם היומרה האומנותית של מבנים אלו אינה לטעמו. מאידך גיסא, מעניין לבדוק את רמת הגימור ויכולת הממשלה לפתח ולבנות מפעלי בניה ציבוריים. כשתי דוגמאות נגדיות באופן המימון לאלו שמניתי לעיל ניתן להביא את נתב“ג 2000 (שנפתח לאחר אין ספור תקלות בשנת 2004) ואת נתיבי איילון, שנהנים משנות השמונים משורת שידרוגים ושכלולים שמובילים לפקקי תנועה סדירים, האופק לסיום העבודות שם הוא שנת המאה לעצמאות ישראל. אין בכוונתי להרחיב על מחדלי המגזר הציבורי, שלעיתים משרת קבלנים כאלו ואחרים בפרוייקטים שלא יסתיימו לעולם ויהיו מחלבות כספים אדירות לכיסיהם, אך ההבדל הזה גורם לתהות מדוע לא ימומנו פרוייקטים נוספים מהון פרטי ורחמנא ליצלן, גם ירוויחו מכך !!
ההיסטוריה הישראלית של הקמת המדינה אוהבת להעלות על נס את תנועת העבודה שהקימה את המדינה (ולעיתים מבקשת לעצמה עקב כך זכויות יותר באופן לא הוגן, אפילו נחשי). אכן, אין לזלזל בתנועת העבודה ותרומתה למפעל הציוני. אולם, משום מה (ואולי זה לא כל כך מפתיע) התרומה של בעלי ההון, אותם יהודים עשירים (חוץ מאדמונד שכמובן שדאג היטב במפעלים שלו שלא יישכח ואין בכך שום פסול, אגב) מארה“ב, צרפת, אנגליה ומדינות נוספות נפלה לתהום הנשייה ההיסטורי. מי יודע מהם שמות אותם בעלי הון שגולדה קפצה לבקרם כאשר במלחמת השחרור נגמרה האספקה ? או אותם בעלי הון שהזרימו כספי עתק בשנות החמישים והשישים לבטחון כלכלת ישראל ? מעטים יודעים אם בכלל.
כיוון שעסקתי בכך רבות במאמרים קודמים באתר זה, לא ארחיב על כך כעת, אולם יש חובה לזכור ולקחת בחשבון כי ההשכלה הגבוהה בישראל מומנה וממומנת מכספים פרטיים. הרוב המוחלט של הכספים לבניית והרחבת האוניברסיטאות מגיע מעבר לים, לא מכספי המיסים. מספיק לבקר פעם אחת בהר הצופים ברחבה המרכזית כדי לקבל מושג קלוש על כמות הכסף שהושקעה ומושקעת באוניברסיטה העברית (שגם היא הוקמה בהון פרטי)
השכלה גבוהה, מבני שלטון מרשימים ואפילו בתי החולים לא נפקדו מרשימת המוסדות המבקשים תמיכה של תרומות, כסף פרטי (ארגון ”הדסה“ למי שלא מצליח לחשוב על תרומה רצינית לרפואה בארץ, סתם דוגמא). מה נשאר לממשלה ? בעיקר מפעלי בנייה כושלים לקבלנים שמממנים את מסעות הבחירות שלהם וחולבים את כספי המיסים של כולנו…
המחבר: אסף הדני, עורך ושותף מייסד ב“קפיטליסט היומי“- סטודנט שנה ד‘ למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לשעבר סגן עורך כתב העת בפקולטה. כיום עורך חבר בכתב העת Israel Law Review.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.