המסר הנסתר של אחמדיניג'אד מאת קרולין גליק

במהלך ביקורו בניו-יורק השבוע, תקף הנשיא האיראני, מחמוד אחמדיניג'אד, כל הנחת יסוד עליה מבוססת הציויליזציה. אחמדיניג'אד הגביר את התקפותיו תוך כדי התפארות בחזון שליטת האיסלם הגלובלית.

תוך שהיא מסרבת להתייחס לאתגר הקיומי אותו הציב לעולם החופשי, התקשורת המערבית ריכזה את סיקור ביקורו של אחמדיניג'אד בהצהרותיו הנוגעות למטרות מדיניות מסוימות של המערב. דחייתו את סמכות מועצת הביטחון של האו"ם לנקוט בפעולה נגד תוכנית הנשק הגרעינית האסורה של אירן; הובלת המאבק הפלשתיני והרס ישראל; הכחשותיו לתמיכה האירנית בטרור, והתקפותיו נגד ארה"ב דווחו בהרחבה. כך גם, התעקשותו כי הנשים האירניות נהנות מזכויות מלאות וכי אין הומוסקסואלים באירן זכו לכותרות מאירות עיניים.

באוניברסיטת קולומביה, הקדיש אחמדיניג'אד את רוב נאומו לדיון בתפקיד המדע בתרבות האנושית. בעוד שרוב הסיקור עסק בסירובו לוותר על הקריאה להשמדת ישראל, המסר המרכזי שלו, כי הוא דוחה את זכותם של אנשים להיות חופשיים לבחור את דרכם בחיים, זכה להתעלמות. הערותיו בנושא סולקו הצידה כ"מוזרות" או "בלתי-מובנות". אך הן לא היו כאלו.

בדברו "כאקדמאי", אחמדיניג'אד אמר כי מנקודת מבטו, תפקיד המדע הוא לשרת את האיסלם וכי כל מדע שאינו משרת את המטרות האיסלמיות הוא מושחת. כפי שהוא ניסח זאת, "המדע הוא האור, ועל מדענים להיות טהורים ואדוקים. אם האנושות תשיג את הרמה הגבוהה ביותר של ידע פיסיקלי ורוחני אך המלומדים והמדענים לא יהיו טהורים, אזי ידע זה לא יוכל לשרת את מטרות האנושות." בהרחיבו על דעתו זאת, הוא טען כי מדענים מערביים משרתים ממשלות מושחתות הדוחים את הדרך הטהורה והצודקת של האיסלם ולכן משמשים כסוכני השחיתות.

באופן מרשים, נע אחמדיניג'אד ישירות מהתקפתו על מדענים לא-איסלמיים ומשטרים להגנה על תוכנית הגרעין האירנית. המסר היה ברור: המאמץ האירני להשגת נשק גרעיני נעשה בשם האיסלם ולכן הוא לגיטימי באופן מובנה. ככל הנוגע לו, הסירוב לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני כמוהו כהתקפה נגד האלוהים.

בנאומו בעצרת האו"ם, פרס אחמדיניג'אד את טענתו להגמוניה איסלמית. הוא טען כי כל בעיות העולם הינן התוצאה משני גורמים. ראשית, מתוך קריאת ההיסטוריה שלו, לאחר מלחמת העולם השנייה, "המנצחים במלחמה שרטטו את המפה להגמוניה עולמית וניסחו את המדיניות לא על בסיס של צדק אלא למען הבטחת האינטרסים של המנצחים על חשבון האומות המנוצחות".

הסיבה השנייה לצרות העולם הינה הדחייה של האיסלם על ידי אומות העולם. כפי שהוא מציג זאת, "הגורם השני והחשוב יותר, הינו הזלזול של המעצמות במוסר, בערכים אלוהיים, בהוראות הנביאים ובהנחיות האל הכל יכול… למרבה הצער הם הציבו עצמם במקומו של האל!".

תודות לאחמדיניג'אד , סדר עולמי "מושחת" זה יעלם בקרוב. אם בכל שמעצמות העולם ה"מושחתות", "יחזרו מדרך היוהרה והציות לשטן לדרך האמונה באלוהים," או "אותם האסונות שהתרחשו לאנשי העבר הרחוק יהיו מנת גם חלקם".

בסכמו את נאומו באו"ם הבטיח אחמדיניג'אד, "ללא כל ספק, המושיע הנעלה… יגיע. בחברת כל המאמינים, שואפי הצדק וגומלי החסד, הוא יקים עתיד זוהר וימלא את העולם בצדק ויופי. זאת ההבטחה האלוהית; ולכן היא תתגשם".

ניתן לטעון כי היות והמסר המרכזי של אחמדיניג'אד כשל מלהרשים את הקהל במערב הביקור שלו באמריקה היה כישלון. העובדה ששום גוף תקשורת לא ראה לנכון לנתח את דבריו יכולה להתפרש כסימן ברור כי איש אינו מעוניין לקנות ממרכולתו. אולם זה הוא טיעון מסוכן, משום שהוא מחטיא את האמת הבסיסית.

אחמדיניג'אד אינו מעוניין לשכנע את ממשלת ארה"ב או אפילו את רוב האמריקאים להמיר דתם לאסלם. הוא מעוניין לשכנע את חסידי האיסלם הטוטליטרי ומגיוסים פוטנציאליים למאבקו כי הם בצד המנצח. הוא מעוניין לערער את ביטחונם של אויבי האיסלם הטוטליטרי בתוך העולם האיסלמי ולגרום להם לוותר על כל מחשבה על מאבק. הוא אינו שונה, במטרה זאת, מעמיתיו הסונים בערב הסעודית, באל-קאידה, האחים המוסלמים, החמאס או ארגונים אחים ברחבי העולם האיסלמי וברחבי המערב.

ברחבי העולם, מטיפים איסלמיים מפיצים את בשורת ההגמוניה הגלובלית באגרסיביות. במסגדים, באמצעות האינטרנט, בטלוויזיה, בבתי ספר, בתי-חולים ובתי-כלא, מטיפים איסלמיים נמצאים בכולם. מלבד איראן, שום משטר, ובכלל זאת גם לא המשטר הסעודי, מחוסן מפני הלחץ שמפעיל המסר.

ייתכן והסיבה המרכזית בשלה המסר של אחמדיניג'אד, ומאות אלפי הקולות המהדהדים לקריאתו ברחבי העולם, הם כה מסוכנים היא משום שהעולם החופשי ממעיט עד מאד במאמץ להצהיר על המסר שלו. ואמנם, במקום להתמודד ישירות עם האתגר שאנשים מסוגו של אחמדיניג'אד ובין-לאדן מציבים למערב, המערב מחפש דרכים לשלב את מסריהם בנסיון לאתר נקודות של הסכמה או להראות שבאמת, לאימפריאליסטים האיסלמיים אין סיבה לחשוש מן המערב.

הנושא המרכזי לגביו מבקש המערב לשתף פעולה עם הטוטליטריות האיסלמית הינו הנושא הפלשתינאי. התקווה הברורה היא שעל ידי תמיכה בפלשתינאים, המערב (כולל ישראל) יוכל להפיג מה שהאליטות חושבות כמקור מרכזי לאיבה שהאימפריאליסטים האיסלמים נוטרים להם.

בעשותם כך, הם מתעלמים מרצון מאי ההתאמה הבסיסית בין ראיית העולם האיסלמית לבין חירויות האדם; האופי הג'יהאדיסטי של החברה הפלשתינאית; ומהשימוש היעיל אותו עושה האיסלם הטוטליטרי בנושא הפלשתינאי.

מאז הוקמה הרשות הפלשתינית בשנת 1994, הפכה למרכז סליקה לתעמולה ג'יהדיסטית, אנטישמית ואנטי-מערבית. אפילו לאחר שהחמאס השתלט על רצועת עזה ביוני, המשיך הפתח להתחרות עם החמאס על הבכורה של טוהר הג'יהאד. יתר על כן, בעוד שמנהיגיו מסנוורים את המנהיגים בישראל ובמערב עם דיבורי שלום, כלי התקשורת של הפתח ומפעילי הטרור ממשיכים בתמיכת התנועה לטרור ובדבקות במטרות פוליטיות שאינן עולות בקנה אחד עם קיום לצד מדינת ישראל.

מידי יום מהללת התקשורת הפלשתינית את דבקות יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס במה שקרוי "זכות השיבה" אשר, אם תיושם, תהרוס את ישראל כמדינה יהודית על ידי הצפתה עם מליוני מהגרים ערבים עוינים. כפי שגוף המעקב לתקשורת הפלשתינית ( www.pmw.org.il ) תיעד, באותה עת בה נפגש עבאס עם הנשיא בוש בניו-יורק, היומון של הפתח, אל-חיאת אל-ג'אדידה, פרסם מאמר המכחיש כל קשר בין היהודים לירושלים, והתייחס לערים ישראליות כמו שדרות, בית שאן וצפת כ"התנחלויות". כך גם דיווח העיתון, כי הפתח שלח בני-עשרה מיהודה ושומרון ל"מחנה קיץ" הקרוי "מחנה השיבה" בסוריה.

במקום להתמודד עם חיבוק הג'יהאד של הפתח, וכפי שהוא נוהג כלפי מה שקרוי הממשלים "המתונים" בערב הסעודית, מצרים ופקיסטן, מתעלם ממשל בוש מכך בתקווה שבאמצעות תמיכתו בטרוריסטים פלשתינאים שאינם מזוהים לגמרי עם הג'יהאד הוא יצליח בדרך כלשהי להפחית מכוח המשיכה של הג'יהאד. כך היה גם בהערותיו של בוש בפני עצרת האו"ם, הוא שיבח את מנהיגי הפתח "המתונים, המייצגים את הזרם המרכזי ופועלים לבנות מוסדות חופשיים הנלחמים בטרור, השלטת החוק, ולהיענות לצרכי אנשיהם."

לא רק שלתחושותיו של בוש אין כל תמיכה בקרב הפלשתינאים, שהצביעו באופן גורף עבור החמאס לרשות השלטון בינואר האחרון, הם אפילו לא נתמכים על ידי בנות הברית של ארה"ב כבריטניה, הדוחפת לניהול מגעים בין המערב והחמאס. והיות ואין כל הבדל אידיאולוגי בין החמאס לבין קבוצות ג'יהדיסטיות אחרות, לא תהיה הפתעה בכך שנכונות המערב לתמוך בג'יהאדיסטים פלשתינאים תוביל בהכרח לנכונותם לקבל ג'יהאדיסטים בכלל.

שר ההגנה הבריטי, בראון, הפך נקודה זאת למפורשת ביום שני כאשר טען למען ניהול מגעים דיפלומטים עם הטאליבן באפגניסטן. תוך שימוש בנושא הפלשתיני כנקודת מוצא, אמר בראון, "באפגניסטן, בשלב כלשהו, הטליבן יצטרכו להיות מעורבים בתהליך שלום משום שהם לא עומדים להעלם יותר מאשר החמאס עומדים להעלם מפלשתין".

התגובה של האימפריאליסטים האיסלמיים לנכונות המערבית החדשה להתדיין עם הטאליבן ניתנה בשבוע שעבר על ידי אוסמה בין-לאדן. בקלטת וידאו חדשה ששוחררה בערבית, אורדו (לשון פקיסטנית) ואנגלית, קורא בין-לאדן לפקיסטנים לנהל ג'יהאד על מנת להדיח את הממשלה הפרו-מערבית, המחומשת בנשק גרעיני של הנשיא הפקיסטני פרז מושארף.

הנקודה בכל האמור אינה יכולה להיות ברורה יותר. אחמדינג'אד מדגיש אותה בכל הזדמנות. העולם החופשי מוצא עצמו מסובך במלחמה אידאולוגית ועצם קיומו מוטל על הכף. אוייבינו – שיעים או סונים – הינם חסידים של אידיאולוגיה טוטליטרית המבוססת על אסלם המנחה אותם כי אללה מבקש לשלוט בעולם באמצעותם. ישראל היא חזית מרכזית במלחמה זאת. בהתחשב בחולשה של התמיכה המערבית ליהודים, הג'יהאדיסטים רואים בהתקפה על ישראל כלי אסטרטגי לשחיקת ההגנות האידיאולוגיות של המערב וחיזוק תומכיהם ברחבי העולם.

מלבד נרקיסיזם עיוור, הנקודה היא שיש סיבה להתעלמות המערב מהסכנות הניצבות בפניו. ההתעלמות של התקשורת המערבית מהמסר של אחמדיניג'אד, בדומה לאופן בו היא מתעלמת מהמסר של בין-לאדן והפתח במשך שנים, נובעת מכך שאנשי המערב מתקשים להאמין כי מישהו ירצה לציית לראיית העולם המוסלמית המונעת מבני אדם את שאיפתם לחירות.

אך אין זה משנה עד כמה מכוערת האידיאולוגיה, בהיעדר תחרות אמיתית היא רוכשת חסידים ועוצמה. הדרך היחידה להבטיח את תבוסת ההשקפה הג'יהאדיסטית אחוזת הדיבוק היא על ידי הרמת קול להגנת ותמיכת עקרונות היסוד של העולם החופשי. והמערב אפילו לא התחיל להתמודד עם אתגר זה.

כתוצאה מכך, המערב כבר הגיש לאויביו שני ניצחונות. הוא ערער את רוחם של תומכיו הפוטנציאליים ברחבי העולם האיסלמי, והוא כשל מלאחד את אנשיו להגנה עצמית.

למרות מה שמעדיפים להאמין במערב, אחמדיניג'אד ובני בריתו מרמאללה ומוואזיריסטאן, מעזה ועד קנדהאר ובגדד, אינם עוסקים במשא ומתן. הם נלחמים. במקום להתעלם מהם או לחפש ללא הועיל מכנה משותף שאינו קיים, עלינו להביסם – ראשית כל בשדה הקרב הרעיוני.