חקיקת נשך
מאת: ד"ר ירון ברוק | הופיע במגזין פורבס ב-4 בדצמבר 2007
משבר המשכנתאות מזעזע את השווקים הפיננסיים בעולם ובעת שאנשי עסקים פועלים לתיקון נוהלי עבודתם הפוליטיקאים עסוקים במירוץ מסוכן אחרי שעיר לעזאזל – הקורבן המיידי הם אנשי העסקים ובסופו של דבר כולנו.
לאחר חודשים של שיקולים לגבי מה לעשות, אם בכלל, לגבי המספר הגדול של כישלונות בתעשיית משכנתאות המשנה וההלוואות בעלות הקריטריונים הבלתי בררניים שהובילו להם – בית הנבחרים העביר את תשובתו: רפורמת המשכנתאות והחוק נגד הלוואות נשך של שנת 2007 (The Mortgage Reform and Anti-Predatory Lending Act of 200 ). אך בעוד שכוונת חוק זה היא לטפח שוק משכנתאות מתפקד שבו הלווה יוכל להשיג הלוואות, הוא מנסה לעשות זאת על ידי הפיכת חיי המלווים לבלתי-אפשריים.
החוק המוצע אומר למלווים כי אסור להם להיות מעורבים בנוהג הלא מוגדר של "הלוואת נשך" – – הכוללת על פי הדוגמאות עבירות מעורפלות כמו הצעת הלוואות שאינן "עולות לגמרי עם טובת הלקוח" או הצעת הלוואות שלמלווה אין "יכולת סבירה להחזר". היות והחוק אינו מציע מדד ברור לגבי טיבה של "יכולת סבירה להחזר" או של "טובת הלקוח", אם היא תעבור, מלווים יוכלו להיתבע בשל כל מלווה שנכשל בהחזריו. כל מה שלווה בלתי אחראי או עורך דין חסר מצפון צריכים לעשות הוא לשכנע חבר מושבעים בראייה לאחור כי המלווה היה צריך לדעת יותר טוב – – והם יוכלו להתעשר על חשבון המלווה. על מנת לסבך את העוול המשווע, החוק החדש יחול, לא רק על אלו שהציעו הלוואות שלא צלחו, אלא לכל מוסד כלכלי שרוכש ומאגד הלוואות שנערכו על ידי אחרים (מהלך שמאפשר ניהול סיכונים יעיל יותר ומשכנתאות בריביות זולות יותר).
אם היית מלווה משכנתאות הניצב בפני חרב דמוקלס כזאת המרחפת מעל כל הלוואה שלא צלחה, מה תעשה? בדיוק מה שמלווים יעשו אם החקיקה תעבור: יעלו את הריביות על מנת לקדם את הסיכונים של תביעה משפטית – – וכנראה ימנעו בכלל מהענקת הלוואות ללקוחות בסיכון גבוה. האם מהלך זה יגן על רוכשי-בתים בעלי הכנסה נמוכה שמתנגדי "הלוואות הנשך" טוענים למענם? האם מהלך זה יניב שוק משכנתאות מתפקד?
חוק זה הוא כה גרוע עד שאפילו רבים מחברי הקונגרס שהצביעו עבורו מכירים בבעיותיו. אך, במילותיו של הסנטור הרפובליקאי ספנסר (Spencer Bachus, R-Ala ), הם מאמינים "אל לנו לתת למושלם להפריע בדרכו של הטוב" – "הטוב" במקרה הזה הינו סוג של התנפלות ממשלתית על מלווי משכנתאות על מנת למנוע שירותי הלוואה ומתן הלוואות שגרמו למלווים להפסיד ביליונים וללווים להפסיד את בתיהם.
אך שום מבצע ממשלתי אינו דרוש על מנת לקדם מתן ובלת הלוואות המאפשרות למלווים לייצר רווח וללווים לשמור על בתיהם. אם השוק ישאר חופשי לתפקד, המשתתפים ילמדו מטעויותיהם ויתאימו עצמם. מטבעו של שוק המשכנתאות, זהו אינטרס משותף ארוך טווח של המלווים ושל הלווים לשלם הלוואות במלואן. זאת הדרך בה המלווים מרוויחים והלווים שומרים על בתיהם.
כאשר מתבצעות הלוואות כושלות, גם המלווים וגם הלווים נענשים – ועליהם לתקן את כיוונם. ראו כיצד הפירמות הפיננסיות של וול-סטריט והמלווים הישירים שהיו מעורבים בהלוואות לא שקולות סובלות מהפסדים עצומים (כדוגמה מריל לינץ' הפסידה 8 בליון דולר) וממהפכים פנימיים – ומשנות את נוהליהן בהתאם. מספר הלוואות המשנה (subprime ) וההלוואות בריבית משתנה ירד ב50% השנה. ובאשר למתווכים שניסו לייצר (ולעיתים הצליחו בזאת) רווח מהיר בהלוואות מפוקפקות, אלו איבדו את המוניטין ואת עיסקיהם שהתאדו.
הממשלה אינה צריכה לפעול נגד מלווים. היא צריכה לקבל אחריות על תפקידה בעידוד הלוואות ומלווים בלתי אחראיים באמצעות תוכניות התערבות רבות "לעידוד בעלות על בית". עצם הרעיון שלממשלה יש מטרה כזאת משמעותה שהיא מאפשרת מתן ולקיחת הלוואות שבשוק חופשי לא היו מתקיימות – כלומר, שוק שבו אנשים רואים עצמם כאחראים הבלעדיים להחלטותיהם.
דוגמה אחת היא חוק ההשקע הקהילתית, אשר כפה באופן מפורש על בנקים להלוות לאנשים בעלי סיכון אשראי גבוה. מקרה אחר הוא מדיניות הפדרל רזרב ליצירת ריביות נמוכות באופן מלאכותי, אשר עודדו מוסדות כלכליים להלוות יותר כסף למשכנתאות מאשר היו מלווים במקרה אחר – דבר שסייע לנפח באופן מלאכותי מחירי בתים והלהיט את התחושה כי רכישת בית בכל מחיר הינה השקעה שאסור לאף אמריקאי להחמיצה. העידוד הממשלתי לרכישת בתים היה מתכון לחוסר אחריות – וזה בדיוק מה שהוא הניב.
אם פרשנים ופוליטיקאים היו מתבוננים בהגינות בבעיות תעשיית המשכנתאות, הם היו מזהים את פעולות התיקון העצמי של פעילי השוק הנוטלים אחריות על טעויותיהם על ידי שינוי ההתנהגות תוך כדי קריאה לביטול של ההתערבות הממשלתית ההרסנית במסגרת מדיניות "למען בעלות על בית".
אך דבר זה לא קרה. לא עלתה כל תהייה מקיפה על מדינות "בעלות על בית" של הממשל שלא לדבר על התנגדות למדיניות זאת. ועם זאת מתנהלת מרוצה להעברת חקיקה ענישתית במפגיע שלא תועיל לאיש מלבד ללווים חסרי מצפון ועורכי דין שישתמשו בה על מנת לערער את תעשיית ההלוואות.
מה מסביר את התגובה הרפלקסבית של האשמת אנשי עסקים בכשלונות בתחום הלוואות המשנה? הסיבה היא האמונה הרווחת כי הסיבה לכל בעיות הכלכלה הינה רדיפת רווחים בלתי מרוסנת של אנשי עסקים. רוב האמריקאים מאמינים, ברמה כלשהי, שמניע הרווח הוא מושחת, אם לא לגמרי בלתי מוסרי; ולכן התגובה הפוליטית הבטוחה ביותר לבעית המשכנתאות הינה לאיים על כל אנשי העסקים בתעשיית המשכנתאות עם איסורים מעורפלים ועונשים חמורים.
זאת היא בדיוק הגישה שהעניקה לנו את תקנות סרבנס-אוקסלי בשנת 2002. בעוד שחוק זה מזוהה כיום על ידי רבים כאסון כלכלי, הוא הורץ במסדרונות הקונגרס והועבר ברוב של 97 לעומת 0 מתנגדים בסנט. אל לנו להרשות לקונגרס לבצע את אותו החטא בשוק הדיור.
על הכותב:
ד"ר ירון ברוק הינו הנשיא והמנהל הביצועי של מכון איין ראנד. הוא מרצה בנושאי אובייקטיביזם, אתיקה של עסקים, ומדיניות חוץ במכללות, קהלים מקומיים ותאגידים ברחבי אמריקה. הופעותיו במדיה כללו ראיונות ב-CNN, חדשות פוקס, CNBC ו-PBS. ד"ר ברוק שירת בצה"ל בחיל המודיעין, הינו בוגר הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, ובוגר תואר שני ושלישי מטעם אוניברסיטת טקסס באוסטין.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.