דוח גולדסטון והמלחמה הצודקת
מאת: אילן ז'ורנו | 22 באוקטובר 2009 פורסם במקור בבלוג Voices for Reason
בקבלת דו"ח גולדסטון על המלחמה בעזה, תיארה מועצת זכויות האדם של האו"ם את תגובת ישראל כ"התקפה מכוונת וחסרת פרופורציה שכוונה להעניש, להשפיל ולהטיל טרור על אוכלוסיה אזרחית…". הרעיון כי רק תגובה "פרופורציונלית" ראויה מושרש בתיאורית המלחמה הצודקת, המייצגת את הראייה המקובלת אודות המוסריות של המלחמה. כך גם הציווי הנלווה להימנע מפגיעה באזרחים – אפילו עד כדי סיכון המשימה. זה הוא ביטוי להתחפרות עמוקה של תיאוריית המלחמה הצודקת, שלא רק המאשימים מקבלים אותה ללא הטלת ספק, אלא גם המואשמים.
הבחינו כי ישראל סירבה להשתתף בחקירת גולדסטון וביקרה בתקיפות את הדו"ח, ועם זאת שגרירה בוושינגטון, מיכאל אורן אמר בתוכנית החדשות של PBS :
יש תיעוד ברור ומבוסס על ידי ישראל של הדרך בה נוהלה הלחימה והמאמצים העצומים שהושקעו על מנת למנוע נפגעים אזרחיים, ובכלל זאת פיזור עלונים באזורים אזרחיים, ביצוע מאות אלפי שיחות טלפון, משלוח ממסרי SMS לאזרחים באזורים שעמדו להיות מותקפים, תוך הקרבת מרכיב ההפתעה וסיכון חיי חיילינו על מנת לצמצם למינימום את הפגיעות האזרחיות. כל זאת מתועד.
וכעת האזינו לנאום הרהוט שהוצג בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם על ידי קולונל ריצ'ארד קאמפ, המפקד לשעבר של כוחות בריטניה באפגניסטן ובמקומות אחרים שהתנדב לנאום מטעם הארגונים הלא ממשלתיים:
"במהלך מבצע עופרת יצוקה פעל צבא ההגנה לישראל, יותר למען שמירת זכויותיהם של אזרחים באזור הקרבות מכל צבא אחר בהיסטוריה של המלחמות…
האמת היא שצה"ל נקט באמצעים יוצאי דופן על מנת להעניק לתושבי עזה הודעות על איזורי יעד לתקיפה, הטיל מעל ל-2 מליון כרוזים, וביצוע יותר מ-100,000 שיחות טלפון. משימות רבות שיכולות היו לפגוע בלוחמי חמאס בוטלו על מנת למנוע פגיעות אזרחיות. במהלך העימות הרשה צה"ל לכמויות עצומות של סיוע הומניטארי לזרום לעזה. לספק סיוע בפועל לזרועות אויביך, הינו מעשה שלא יעלה על הדעת עבור מתכננים צבאיים. אך צה"ל לקח את הסיכון שבכך.
כל אלו מעלים את השאלה האם גבולות של תאורית המלחמה הצודקת – אותה אימץ והפנים הצבא האמריקאי – עולים בקנה אחד עם מלחמת הגנה עצמית. זאת היא נקודה בה עסקו עמיתי, ירון ברוק ואלכס אפשטיין, בפרק החמישי בספר "לנצח את המלחמה הבלתי מנצחת", שנכתב בהקשר לתגובת וושינגטון לאירועי ה-11 בספטמבר. חלק מגישתם הבלתי רגילה מסביר כי ההתאמה לדרישות תיאוריית המלחמה הצודקת מזיקה למאמציהן של אומות חופשיות להגן על עצמן.
במקרה של המלחמה בעזה, נראה כי החמאס עסוק בהברחות של יותר נשק באמצעות מנהרות ומפגיז ברקטות מידי פעם, בעוד שבצפון בלבנון, החיזבאללה (עימו התעמתה ישראל בשנת 2006) אוגר גם הוא את המלאי עבור העימות הבא.
האם הם היו "עדיין בעסקים" אם ישראל לא היתה ממסדת את המחויבות לדרישות המלחמה הצודקת? כנראה שלא.
המעונינים להזמין את הספר ברכישה מרוכזת – אנא פנו למערכת במייל.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.