מדוע (באמת) עולים המחירים
מאת אילון קרופצ'יק | 12 באוגוסט 2011
סביר להניח כי קוראיו הקבועים של אתר זה כבר מכירים היטב רבות מהסיבות שהביאו לכך שרמת המחירים בישראל הינה גבוהה ריאלית באופן משמעותי מהרבה מאוד מדינות (בהשוואה לרמות השכר).
אלא שבמאמר זה אני לא מעוניין לעסוק בשאלה מדוע רמת המחירים בישראל היא גבוהה, אלא מדוע בכלל מתקיימת עלייה ברמת מחירים זו, ומדוע היא מתקיימת דווקא בתקופה בה מתרחש מיתון עולמי, כזה שאמור היה "על הנייר" לבוא לידי ביטוי בפיטורים נרחבים ובירידה ברמות השכר במשק. הסיבה לכך, כרגיל, הינה התערבות של גופים ממשלתיים או כאלה המגובים ממשלתית(בנקים מרכזיים) בכלכלה.
לא ניתן להבין את עליית המחירים הנוכחית, מבלי להבין קודם את שהתרחש בעולם מאז 2008. לאחר שבועת נדל"ן גדולת מימדים בארה"ב התפוצצה, היינו אמורים לראות מחיקת חובות גדולה מאוד בסקטור הפיננסי שעסק בתחום זה. במילים אחרות, הרבה מאוד אנשים היו צריכים להפסיד הרבה מאוד כסף. מכיוון שמשבר שכזה לא עזר לסיכויי ההיבחרות מחדש של פוליטיקאים מסויימים, כמו גם נגידי בנקים מסויימים הממונים ע"י אותם פוליטיקאים בדיוק, החליטו ראשי ההנהגה האמריקאית, להוריד את הריבית ל-0%- 0.25% ולהזרים כספים לגופים הקורסים (תוך רכישת הנכסים ה"רעילים שלהם" בתמורה לרזרבות), וכך יצרו מצב שבו במקום שאנשים יפסידו הרבה כסף, הכסף הפסיד הרבה מערכו. למעשה, מה שעשה הממשל האמריקאי, הוא העברת הון מאזרחי ארה"ב לידיהם של הגופים הפיננסיים. כך קורה שמאז 2009 הדולר צולל מול כל מה שזז, כאשר הוא נחלש בעשרות ומאות אחוזים מול הסחורות הבסיסיות.
אלא שזה לא קרה.
מדוע? מכיוון שממש כמו הממשל האמריקאי, גם לפוליטיקאים מסויימים במדינות המערב לא היתה כל כוונה להפסיד את הבחירות הקרובות, וגם לנגידי בנקים מסויימים לא היתה כל כוונה לוותר על הסיכוי להתמנות לראשות ה-IMF. הם נדרשו להחליט האם לנקוט בגישה המיטיבה הרבה יותר עם הסיכוי להיבחר מחדש, ולהזרים כספים אל אותם יצואנים מקורבים, על מנת שיוכלו להמשיך לגלגל את ענייניהם כמו שעשו תמיד, כאילו כלום, ובכך למנוע גלי פיטורים וירידה ברמות השכר במשק בטווח הקצר. או באפשרות השניה: לתת לחלק מהיצואנים להיקלע להפסדים,להיכנס למיתון ולפטר עובדים, מה שדווקא היה מאפשר ליצואנים חדשים ובעלי מוצרים ויעדי ייצוא אטרקטיביים יותר להיכנס לשוק ולשבור את הריכוזיות של האחרונים במשק. באופן לא מפתיע, נבחרה האפשרות הראשונה, ומה שעשו הבנקים המרכזיים סביב העולם היה הורדת ריביות, באופן דומה לזה שעשה הבנק הפדראלי בארה"ב, והזרמת רזרבות לבנקים המקומיים שלהן, בעיקר ע"י רכישת נכסים נקובי $ תוך פיחות המטבע המקומי (הדפסת שקלים, לענייננו), מה שהוביל להתייקרות מחירי הסחורות לא רק מול הדולר, כי אם גם מול המטבעות המקומיים של מדינות אלה, ואנחנו ביניהן, או במילים אחרות – חלה עליית מחירים כללית במחירי הסחורות בכל המדינות שנקטו באסטרטגיה של פיחות המטבע המקומי. (מבחינה טכנית, פעולת הבנק המרכזי בהקשר זה היא למעשה רכישת נכסים הנקובים במט"ח מהגופים הפיננסיים, בתמורה לשקלים. שקלים אלה נמשכים בחזרה ע"י הנפקת מק"מים מצידו של הבנק המרכזי – תהליך המכונה סטריליזציה).
תופעה זו, בה בנקים סביב הגלובוס מדפיסים את הכסף המקומי, גרמה לאינפלציה פנימית חריפה ברבות מהן ולירידה בכוח הקניה של אזרחיהן, ואנחנו ביניהן. בהקשר זה יש לציין כי כאשר נגידים מסויימים, עם שם של דייג, בבנקים מרכזיים מסויימים ובמדינות מסויימות במזה"ת, טוענים כי הנפקת מק"מים אינה הדפסה, הם למעשה מקווים שנאמין כי לא ייתכן ש"מבוגרים אחראים" עוסקים בהדפסת כסף.
קניית דולרים, ובגינה הנפקת מק"מים, הינה פעולה השקולה לגמרי להדפסת כסף, שכן התחייבותו של הבנק המרכזי לשלם X כסף בעוד שנה, הינה בטוחה שוות כסף כמעט לחלוטין, שכן אין סיכוי שבנק מרכזי לא יוכל להדפיס את הכסף שהבטיחל הדפיס.
כך קורה שבעוד מדינות רבות סובלות כבר עכשיו מאינפלציה קשה (כמו וייטנאם למשל) ומתחילות למכור את הדולרים שלהן, או אפילו מדינות עם אינפלציה יציבה (כמו קוריאה), מדינות אחרות שאינן עושות זאת עדיין קורעות תחת נטל האינפלציה הנגרמת להן כתוצאה מרכישות דולרים מאסיביות, (כמו רוסיה, ארגנטינה, צ'ילה), ובמיוחד מדינות כמו סין, המחזיקה במדיניות של כבילת היואן שלה לדולר, והודו, בה הבנק המרכזי ממשיך להוסיף אש למדורה . לא פלא אם כן שאזרחיהן של שתי האחרונות היוו 63% מצריכת הזהב העולמית ברבעון הראשון של השנה.
לכן, כשאנשים שואלים את השאלה "מדוע עולים המחירים?", הם מתנהגים כמו מישהו שנוסע ברכב ושואל "למה הכול זז אחורה?" במילים אחרות – זה לא סתם ש"המחירים עולים", זה שהמטבע בו אנו משתמשים עובר פיחות מכוון ע"י בנק ישראל.
אז מה עשה פישר שהביא לכל זה?
בסוף 2008 ותחילת 2009 פישר חתך את הריבית בחדות ל-0.5%, תוך שהוא רוכש נכסים בכמות גדולה מהבנקים ומגדיל את כמות הרזרבות שלהם. מרגע שהחלו להעמיס הבנקים הלוואות על הרזרבות הללו, המשכנתאות החלו לזרום מהם אל חשבונות העו"ש, ניפוח מחירי הדירות התעצם, וכמות הכסף M1 עלתה בכ-50% עד ספטמבר 2009. בהינתן הריבית האפסית, רוב כספי העו"ש לא מצאו את דרכם אל חזרה אל פקדונות בבנקים, כי אם לבורסה בתל אביב. כך נופחו מניות הבורסה ממרץ ועד סוף אותה שנה בכ-80%. חשוב להבין כי פעולה זו של הזרמת כסף לשוק ע"י הבנק המרכזי, היא לא אחרת מאשר העברת עושר מאדם אחד לאחר. הראשונים לקבל את הכספים, כמו בעלי הדירות והמשקיעים בבורסה שמניותיהם עלו כתוצאה מניפוח מחיריהן, יכולים להשתמש בכסף זה ברמת מחירים נמוכה, בעוד כל האחרים נאלצים לחוות ירידה ריאלית בשכרם באמצעות עליות המחירים.
אלא שפישר לא הסתפק רק בהורדת הריבית. מספטמבר 2009, הוא החל בפרוייקט חדש, המק"מים. בתוך שנה בלבד הונפקו מק"מים בכ- 60 מיליארד ¤ (גידול של כ-80%). הוא רכש דולרים והדפיס שקלים ביותר מ-45 מיליארד דולר, והטיל כך מס אינפלציה נוסף בגובה 80,000 ¤ למשק בית, העברת עושר מובהקת מהאזרח הקטן אל היצואן הגדול. כך קרה
היום, אנו רואים את ניצני האינפלציה הזו, שפוגעת כ"כ קשה במעמדות הבינוני והנמוך.
מה שחשוב שנבין יותר מכל, הוא כי בעוד רבים מהכלכלנים "המובילים במשק" הסבירו לנו כי "ישראל יצאה מהמשבר די מהר", הרי שלמעשה אנו נמצאים כרגע רק בתחילתו של המשבר, והוא צפוי להיות ארוך וממושך. זהו תהליך טבעי ובלתי נמנע שיימשך עוד מספר שנים, ואשר בו מתבצעת התאמה בין רמת יצרנותו האמיתית של האזרח הישראלי לבין כוח הקנייה האמיתי שלו, והתאמה זו מתרחשת דווקא בצורה של עלייה ברמת המחירים, במקום בצורה של פיטורים המוניים. הסיבה לירידה בכוח הקניה של הצרכן הישראלי מתקיימת כתוצאה מהשפל הכלכלי המתרחש באירופה ובארה"ב, מוקדים עיקריים אליהם המשק הישראלי נהג לייצא את רוב סחורותיו.חשוב לציין כי יש באפשרותו של בנק ישראל להביא להורדת המחירים, או לכל הפחות למנוע את המשך עלייתן, וזאת באמצעות העלאת ריבית ומכירת דולרים. אם ננקוט מדיניות זו, סביר שנחווה את ההתאמה המדוברת בצורה של ירידה ברמת השכר (או ליתר דיוק, בהינתן דיני העבודה הנוכחיים, ע"י פיטורים נרחבים). ואף על פי כן, מדיניות זו טובה בהרבה מזו המתבצעת כיום, משום שכך נביא להתעצבותו המחודשת של הייצוא הישראלי בכיוון המדינות הצומחות של הפלנטה, ולא הנובלות שבהן. במקום להמשיך ולשוט אל עבר קרחון הקריסה הכלכלית של אירופה וארה"ב. עם זאת, לא סביר שנראה מי מהפוליטיקאים שמעוניין לנקוט באופן מכוון במדיניות כ"כ "לא חברתית".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.