מי הם העסקנים הללו לעזאזל? מאת בועז ארד

מי הם העסקנים הללו לעזאזל?

מאת: בועז ארד | 24 באוגוסט 2007

איש חכם אחד אמר כי מי שמוגבל לחשוב כמו פטיש רואה בכל בעיה מסמר. בהתאחדות התעשיינים יושב הנשיא שרגא ברוש, עסקן, סגן ראש עיריית רמת גן לשעבר, הממחזר "ספינים" מטילי אימה שכל מטרתם היא הגדלת המימון הממשלתי, זאת אומרת הגדלת המסים שלנו, על מנת לרפד את משרתו ולהטיב עם המקורבים.

בשנת 2006 הכריז ברוש במסיבת עיתונאים שסוקרה על ידי DailyMaily "הקיצוץ בתקציבי המדען מאז שנת 2000, הביא להפסד יצוא של כ-10 מיליארד דולרים" . ברוש אמר עוד, "כי הקיצוץ גרם בנוסף לאי כניסתם של כ-120 אלף עובדים למעגל העבודה [וגם] לעזיבתם של לא פחות מ-2,000 אנשי פיתוח, ביניהם מהנדסים וחוקרים, לעמק הסיליקון." זה היה בלון הניסוי שהגיע עד לכותרות העיתונות המקצועית, הישג לא רע אך מוגבל מבחינה תעמולתית.

מעודד מההצלחת 2000 המהגרים מ-2006 הושיב ברוש את ידעוני הכלכלה ווזירי המחקר-מטעם להעמיק בגודל המשבר ובשבוע שעבר (20 באוגוסט 2007 ) הוא חזר אלינו בגדול עם בשורה מעודכנת: "כלכלני" התאחדות התעשיינים חישבו ומצאו שבשבע השנים האחרונות ירדו מישראל לא פחות מ-25 אלף אנשי היי-טק כדי לעבוד בחברות היי-טק בארה"ב. כך: "יותר מ-25 אלף אנשי היי-טק עברו לעבוד בארה"ב ב-7 השנים האחרונות בשל הקיצוץ המתמשך בתקציב המו"פ; במקביל – גרם הקיצוץ לאובדן יצוא של יותר מ-10 מיליארד דולרים; ברוש דורש משר האוצר להעמיד את תקציב המו"פ לשנת 2008 על כ-2 מיליארד שקל." [ מאתר התאחדות התעשיינים]

הפעם הוא חזר בגדול ובעיתוי מוצלח (עונת היובש של הכתבים הכלכליים שכל חבריהם מהתעשייה מבלים בחו"ל) והידיעה שודרה בכל מהדורות החדשות באמצעי התקשורת האלקטרוניים ובעיתונות. אולם על בעיה אחת לא הצליח ברוש להתגבר והיא קישור הטענות שלו למציאות.

ההגירה מישראל – כקרדום לחפור בו

לגבי ההגירה מישראל המחקר המעודכן ביותר בנושא הינו מחקרם של עומר מואב ואריק גולד שפורסם לפני כשנה ומראה את דפוסי ההגירה עבור מקצועות שונים. הפרופסורים – חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות – מובילים בראש הטבלה עם שיעור הגבוה מ-6.5%. אחריהם, עם שיעור ירידה גבוה גם כן, 4.8% הרופאים. מהנדסים ומדענים (שאינם עובדי האוניברסיטאות) במרחק ניכר מאחור עם קצת מעל 3% יורדים. לבסוף, יתר האוכלוסייה, ובכלל זה מורים ועובדי בניין, ירדו מהארץ בתקופת המחקר בהיקף נמוך בהרבה: 1.17% ועד 1.49%. רצוי לציין, עם זאת, שסביר להניח שקיימת הטיה קלה כלפי מעלה של שיעורי הירידה בקרב הרופאים והפרופסורים, עקב ריבוי היציאות לשנות שבתון, שבעיתוי נכון יכולות לגרום להם להיחשב כיורדים.

המומחה רפי גליק, מנתח באתרו כי: "מנתוני המחקר אנו למדים שבממוצע כ 3% בלבד מציבור המהנדסים והתוכניתנים יורדים מהארץ בגילאים של 30-40 ופחות מזה בגילאים אחרים. גם אם נניח ששיעור ההגירה משנת 2000 ואילך הואץ, מה שמוטל בספק בגלל קריסת בועת ההייטק בתחילת שנות ה 2000, הרי שלא נעבור אחוז ירידה מהארץ של יותר מ 5% ואני סבור כי מדובר בנתון מוטה כלפי מעלה." גליק מנתח ומגיע למספר המציאותי יותר של מהגרים: "שיעור עובדי ההייטק בישראל עומד היום על כ 200 אלף, כמחציתם מהנדסים תוכניתנים ובוגרי אוניברסיטאות. אם נניח ש 5% מהם ירדו את הארץ, נגיע לכ 5000 יורדים בלבד. גם אם נוסיף להם את שיעור הירידה בקרב העובדים הלא מקצועיים , שהוא כ 2% ,לא נעבור מספר יורדים הגבוה מ 7000 איש".

הסיבה אותה מציג ברוש להגירה הדמיונית בישראל היא לא פחות דמיונית – טענתו על ירידה בהשקעות מחקר ופיתוח.

השקעות מחקר ופיתוח בישראל – הובלה עולמית ולא ירידה

העובדה היא שגם אחרי קיצוץ מענקי המו"פ של הממשלה – ישראל היא מובילה עולמית בתחום השקעות המחקר והפיתוח כאחוז מהתוצר. שיעור ההשקעות במו"פ בישראל (הגרף התחתון) הוא 4.9% מהתוצר – הגבוה בעולם. גבוהה יותר משבדיה עם 3.7%, פינלנד עם 3.5%, ארה"ב עם 2.2% וקנדה עם 1.7% (דה מרקר 2 באוגוסט 2007).

הנקודה היא שברוש מנסה לעמוד כסכר מפני ההתפתחות הכלכלית החופשית תוך שהוא מנסה להעצים את תפקידה של המדינה ועסקניה. לעסקנים מסוגו של ברוש אין שום קשר להשקעות המגזר הפרטי המבוססות, לא על מקורבים אלא על שכל ישר של אנשי עסקים המעונינים לייצר רווחים עבורם ועבור המשקיעים, הדבר היחיד שמר ברוש וחבריו יכולים להציע כאן הוא הניסיונות להפריע. למרות ברוש ומקורביו דווקא הצלחת ההיי-טק בישראל היא הגורם לשגשוג ולהשקעות, רוב ההשקעה בתחום המו"פ מובלת על ידי המגזר הפרטי – קרנות הון סיכון, חברות היי-טק מקומיות וענקים בינלאומיים.

הסיבות האמיתיות להגירה מישראל

גיא רולניק מתייחס לפרשה בדה-מרקר: "אז מדוע באמת יורדים מישראל מדי שנה אלפי מהנדסים, אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים? הנה כמה רעיונות אפשרים, די פשוטים למעשה. נתחיל למשל ברמת החיים. מהנדס ישראלי דמיוני מצליח קם בבוקר, יוצא מהדירה או הבית שרכש תמורת כמה מאות אלפי דולרים טובים – ונתקל בהררי זבל, תשתית עירונית ירודה ורמת שירותים מוניציפליים של עולם שלישי. הוא נזכר בערגה בניקיון וברמת השירותים שפגש כאשר ביקר בעמק הסיליקון, במטה החברה האם בה הוא עובד.

פרופסור לכלכלה או להנדסה דמיוני אחר קם בבוקר, יוצא למשרד ומקבל את תלוש השכר שלו… … הוא נאלץ לשלם מס שולי של 48% על שכרו, בעוד שאצל עשירי המשק רוב ההכנסה היא מרווחי הון, שם המס הוא 20%-25% בלבד. הוא נזכר בערגה בקולגות שלו בלונדון או בבוסטון – ששכרם ברוטו גבוה רק ב-50% משלו, אבל המסים הנמוכים שהם משלמים מביאים לכך ששכר הנטו שלהם גבוה פי שניים לעומת שכרו.

כל הסיבות האלה לא מוכרות כנראה לשרגא ברוש ולחבריו התעשיינים: לדידם ישראל היא ארץ נהדרת, וכל מה שדרוש כדי לשמר כאן את טובי המוחות הוא רק לגרום לממשלה לחזור ולסבסד את התעשייה במענקי מו"פ או בכל דרך אחרת".

רולניק מונה סיבות שונות להגירה מישראל וביניהן התפשטות השחיתות, הנפוטיזם, שיעורי המיסוי הגבוהים, המגזר הציבורי המנופח, העובדה שישראל היא מובילה עולמית בשיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה (מה שאומר שפחות ופחות אנשים עובדים צריכים לממן ממסיהם יותר ויותר אנשים שאינם עובדים) ועוד…

"התחושה הגוברת בקרב רבים שבעולם הרחב יש הרבה יותר הזדמנויות לאנשים מוכשרים, בין השאר משום שבישראל חלקים גדולים מהמשק הם בעצם לא קפיטליסטיים וגם לא סוציאליסטיים אלא פשוט "כלכלת מקורבים"?" (גיא רולניק, דה מרקר)

ואחרי הכל – העיקר המשפחה

אחרי שידומו הרעש והצילצולים התקשורתיים יוכל תמיד ברוש להתנחם בחיק המשפחה. על כלכלת מקורבים הואיל ברוש להעניק לנו שיעור דרך טקס הענקת אות יקיר התעשייה לשנת 2007, במעמד השר אלי ישי ושרגא ברוש שכיבד את וותיקי התעשייה בישראל ובדרך המקרה דווקא תעשיות ללא מוצא של הטקסטיל והשטיחים שמקומם לא יכירם כיום בישראל זכו לכבוד: האות הוענק לשמונה תעשיינים ביניהם, איך לא… מר יעקב ברוש, בעלים ומנכ"ל חברת "י.ברוש ובניו". נפוטיזם אמרנו?

בחיוך ציני אפשר לצטט את ישי שאמר בטקס: "אי המצאותו של שר התמ"ת בממשלה הראשונה לאחר הקמת המדינה, לא מנעה הקמתה של תעשייה מפוארת". המבין יבין.