הנאום אותו אמור היה נשיא ארה"ב לנאום
מאת: דבי גתה | 26 ביוני 2009 מתוך VOICES for REASON
בעוד ההפגנות באיראן מתחילות לדעוך, וההאשמות הרגילות של "התערבות אמריקאית" משוגרות על ידי טהראן, אינני יכולה שלא לתהות כיצד היו נראות החדשות היום אילו היתה אמריקה מגיבה אחרת למצב. איני יכולה שלא לתהות למה היתה מובילה הצהרה אחרת מהנשיא אובמה. להלן נאום דמיוני. זה הוא הנאום שרק נשיא הפועל על יסוד מדיניות חוץ המגינה על זכויות אזרחיו – מדיניות חוץ של אינטרס-עצמי – יכול לשאת.
"גבירותי ורבותי, הינני ניצב כאן על מנת לדון באירועים בעלי חשיבות גדולה עבורינו האמריקאים. במהלך הימים האחרונים, היינו עדים לרציחתם, הכאתם השתקתם והפחדתם של בני העם האירני על ידי משטר תיאוקרטי הנאחז באגרופי ברזל לשמר את כוחו. אני מגנה בחריפות את הפעולות הבלתי צודקות של המשטר האירני.
הזמן להיות חד משמעיים הגיע. הגיע הזמן בו אמריקה תכיר בשגיאות העבר. הגיע הזמן עבור ארצות הברית להבהיר כי היא לא תכיר בריבונות הרפובליקה האיסלמית של איראן. המנהיג העליון התיאוקרטי הנוכחי שלה ותת מפקדיו אינם משטר לגיטימי. העובדה היא כי לאיראן לא היתה ממשלה לגיטימית הראוייה להכרתנו במשך עשורים. הארץ נשלטה על ידי סדרה של אנשי דת רצחניים שתפסו את השלטון, שלא באמצעות שום אמצעי פוליטי לגיטימי. הם לא נבחרו באמצעות תהליך ייצוגי כלשהו. הם דיקטטורים מן הסוג הגרוע ביותר.
ועם זאת המשטר האיראני ראוי לתשומת ליבנו המיידית והבלתי מתפשרת. תיאוקרטיה זאת חזרה שוב ושוב, במשך עשורים, על הכרזותיו כי הוא אוייב לאמריקה ופעל באלימות גלוייה נגד אזרחינו. הוא נושא החותם של הטוטליטריות האיסלמית, התנועה שמתוכה אוסמה בין לאדן ואחרים, שואפים להרוג בנו ואת עצמם, עבורה. אנו יודעים זאת אודות איראן מאז הם חטפו את אנשי שגרירותינו כבני ערובה בשנת 1979. המשטר בטהראן הינו ההשראה הרוחנית והאידיאולוגית שמאחורי ההתקפות המזעזעות על אדמתנו ב-11 בספטמבר. האמריקאים לא שכחו את ההתקפות הללו ומי שבסופו של דבר אחראי להם. אין לנו דבר לומר למשטר האיראני מלבד זאת שלא נחזור על טעויותינו המצערות מן העבר. אנו יודעים במה אתם דוגלים. ולעולם לא נשוב ונשכח את אשר אנו דוגלים בו.
אך יש לנו הרבה לומר לנשים ולגברים האמיצים באיראן אשר יצאו לרחובות על מנת לבטא את התנגדותם למנהיג העליון מטעם עצמו. יש לנו הרבה לומר, ולהציע, לאנשים באיראן, אשר מצהירים כעת לכל מי שמוכן להקשיב כי המשטר שלהם אינו מייצג אותם.
לאלו מבינכם אשר עמדו בפני איומים והפחדות; לאילו מביניכם אשר אמרו "אנו נמשיך לדבר, אפילו אם אתה, המנהיג העליון, טוען שאללה אוסר זאת"; לאלו מבינכם האומרים כי הגיע הזמן לחירות באיראן – אנו אומרים כי תמיכתנו נתונה לכם. אנו מעודדים אותכם, ומברכים אותכם. אנו נסייע לכם – ונציע לכם את תמיכתנו המוסרית והכספית. וכן, אם יגיעו הדברים לכדי כך, אנו נציע לכם את תמיכתנו הצבאית כמיטב יכלתנו. רואים אתם, אנו שותפים למטרתכם לסיום התיאוקרטיה באיראן ולחיסול האיום שהיא מציבה בפני העמים שוחרי-החירות, ובכללם בפנינו.
היתה לנו את הזכות המוסרית לסיים זאת לפני עשורים; לא רק שיש לכם את הזכות אלא גם את האומץ המוסרי לסיים זאת לבסוף. נסייע לכם לבצע את מה שהעדפנו לא לבצע בעצמנו, למענכם ולמעננו.
לאלו באיראן אשר מבקשים חירות באופן כנה ונואש: יש לכם את ההזדמנות להילחם עבור יצירתה של אומה חופשית יותר, אומה שתיווסד על העקרונות המגינים על זכויותיו של כל אדם. כפי שאמריקה נלחמה פעם עבור עצמאותה, כך גם אתם יכולים. חיים, חירות, רכוש והשאיפה לאושר: אלו הם זכויותיכם שאינן ניתנות להעברה ועתה הוא הזמן להילחם עבור יצירתה של אומה הדוגלת בעקרונות אלו.
לא יהיה זה קל ומחשבותינו עימכם כאשר אתם ניצבים מול סכנה מוחשית וחוסר ודאות. אנו יודעים כי ידרשו אומץ והכרה. אך לכם, החברים האמיתיים לחירות, אנו אומרים כי צעדתם צעד ראשון חשוב. דחיתם את אגרוף הברזל שמחץ אותכם באמצעות החוק הדתי. דיברתם; עמדתם זקופים, ואנו נעמוד עימכם".
הערה: התרגום באישור מכון איין ראנד אך ללא בדיקתו.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.